לינוי שלומי מקרית אתא, חיילת בת 20 לפני שחרור שכל חייה לפניה, התלוננה לפני פחות מחודש על כאבי גרון. למי מאיתנו זה לא קרה? אלא שרצף אירועים הוביל לסוף הקשה והאכזרי מכל. כמעט שבוע וחצי היא נאבקה על חייה, קודם בקריה הרפואית רמב"ם אחר כך בבית החולים הדסה בירושלים. מערכות גופה כשלו וקרסו, ורק הלב המשיך לפעום עד שגם הוא נדם. ביום חמישי, 12 בדצמבר, י"ב בכסלו תשפ"ה, נקבע מותה, וחיים שלמים נגדעו, עולם עתיר בצבעים, במנגינה שהיתה רק לה, בחלומות שאפילו לא הספיקה לחלום.
עוד באותו היום נטמנה לינוי, כשלאיש, גם לא להוריה שלומי ולימור, לאחותה שירה ולאחיה הראל יש ידיעה ברורה מה בדיוק קרה. המאות שהתאספו כדי ללוות אותה בדרכה האחרונה ניסו למצוא רמזים, אולי סיבה, כי איך אפשר להסביר מוות של ילדה מלאת חיים בת 20 שבסך הכל התלוננה על כאבי גרון. אבל אין סיבה – יש רק תוצאה חסרת רחמים.
לינוי הקטנה נקברה בסמוך לקבר של סבה ציון סאמי שלומי, שהלך לעולמו בדיוק חודש לפניה. ובין הקהל הרב שניסה למצוא אחיזה בשברי נחמה, היה מי שנאנח שלפחות היא לא לבד ושלפחות הסב לא נאלץ להתמודד עם הסכין המפלחת של אובדן נכדתו. אבל אלה היו רק פירורים מתוך הריק הענק שלינוי השאירה בלכתה ומתוך אין ספור שאלות מנקרות שתמיד יוותרו יתומות מתשובות, ובראשן: האם אפשר היה להציל את חייה?
אולי זה לא מקרי שהלב של לינוי המשיך לפעום גם כאשר כל מערכות גופה קרסו. הלב נכח גם בשלבים הקריטיים, בין בדיקות, חוות דעת מישראל ומהעולם, השערות, הנחות עבודה, שמות של טיפולים אפשריים שיוכלו לעצור את נזילת החיים מגופה ואת התקוות הקטנות שהתנפצו בזו אחר זו.
הלב שאיתו ידעה לדבר היה נוכח מאוד בחייה. אל השבעה שבבית הוריה הגיעו לצד המנחמים הסיפורים שאיש לא הכיר, כמו הפעם שלקחה לבית הקולנוע נער בעל מוגבלות רק כדי שירגיש שווה – בזמן שכולם חיפשו אחריה, ובפעם אחרת שהצליחה לגרום לבן כיתתה לצאת מהעננה השחורה ולקבל חיבוק חברתי שהיה זקוק לו כל כך. מתברר שהלב של לינוי עוד ממשיך לפעום – בכל אחת ואחד מהאנשים שהושיטה להם יד אדיבה ובוטחת למרות גילה הצעיר.
הצלם אנרי קרטייה ברסון קרא לרגע שליכד חיים שלמים לתוך שבריר של שנייה של לחיצת המצלמה – "הרגע המכריע". בדף האינסטגרם של לינוי יש עולם ענק של סקרנות, תבונה, רוח נעורים וחיים, הרבה חיים שאמורים היו להימשך. רק ב-21 בספטמבר היא העלתה תמונה שבה היא מחזיקה בעוגת יום הולדת וכתבה: "הכי טוב שיכול להיות 20". וזה באמת היה הכי טוב שיכול להיות, עד שבא הרע מכל.
לינוי שלומי נשארה בת 20, לנצח. היא השאירה אחריה הורים, אח, אחות, בני משפחה, חברים ומכרים. בכל אחת ואחד מהם היא הצליחה לגעת, להשאיר מעין חריטה עדינה שתישאר חיים שלמים. לכל אחת ואחד מהם היא השאירה גם לא מעט סימני שאלה, ואולי גם תשובה לשאלה אחת: אי אפשר להסביר מוות של ילדה בת 20.
קובי
נורא, משתתף בצער המשפחה.
תעלומה
ממש עצוב. יהי זכרה ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה
משתתפת בצער העמוק של המשפחה
777
,חבל שאין הסבר מה קרה שם באמת
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
עצוב וכואב משתתפת בצער המשפחה היקרה יהי זכרה ברוך שולחת חיבוק גדול