וחטנג קג'איה, בן 31 מקרית מוצקין, נפטר אתמול (שישי) בגיאורגיה ממחלת המלריה.
קג'איה השתחרר לפני שלוש שנים משירות במג"ב. בשנים האחרונות הוא עבד באבטחת אישים במדינות אפריקה וההערכה היא כי שם נדבק במחלה. בימים האחרונים, כששהה בגיאורגיה, המחלה התפרצה ומשפחתו וחבריו יצאו בקריאה לסייע להם להטיסו ארצה לקבלת טיפול טוב יותר, אולם מצבו שהתדרדר לא איפשר את הטסתו. אתמול בערב הוא נפטר.
וחטנג קג'איה במהלך השירות במג"ב (צילום: באדיבות המשפחה)
אחותו סופיה מספרת: "הוא חלה במלריה. כנראה שהוא נדבק באפריקה. מאפריקה הוא חזר לארץ ולאחר מכן טס לגיאורגיה, ושם המחלה התפתחה. עד שאיבחנו את המחלה ועד שהוא קיבל תרופות, זה לקח הרבה זמן. רצינו להביא אותו לארץ, כי ידענו שפה הרפואה שלנו תוכל לטפל בו. אספנו את הכסף, אבל לא הסכימו להטיס אותו מאחר שהמצב הרפואי שלו כבר לא איפשר. הוא היה בחור שאין דברים כאלו. הוא השתחרר ממג"ב, כשהתפרצה הקורונה, ונסע לעבוד באפריקה באבטחת אישים".
רוצים להישאר מעודכנים?
סופיה מוסיפה: "הוא היה בן אדם מדהים, יש לו כל כך הרבה חברים וכולם אהבו אותו. אין אנשים כאלו. אני רוצה להגיד תודה לכולם, ועכשיו אני רוצה להטיס את גופתו לארץ כמה שיותר מהר. אני לא רוצה לראות רק בן אדם אחד, אני רוצה שכולם יבואו ללוות אותו בפעם אחרונה. כל החברים שלו שעשו שמיניות באוויר לעזור לו, כי הוא היה אח וחבר. לכל אחד הוא מצא פינה בלב שלו, לכל אחד. אנחנו מסדרים את הניירת ונביא אותו לארץ באמצע השבוע הקרוב".
זוהר שייב, חברו הטוב של קג'איה: "היה לו לב טהור ונשמה גדולה. הוא נפטר כמו צדיק ביום שישי. אלוהים לוקח את האנשים הכי טובים ביום שישי. הוא היה נפש טהורה. כל מי שפגש אותו אי פעם לא יכול היה שלא להתאהב בו, הייתה לו נפש בלתי רגילה. הכרתי אותו מגיל 14 כשאימא שלו נפטרה מסרטן, ומאותו היום הוא היה כמו אחי הקטן. דאגתי לו להכל וכל דבר שהוא צריך, הוא יכול היה לסמוך עליי. אני לא יכול למצוא מילים. היינו אמורים להטיס אותו לארץ, אבל אמרו לנו שזה יסכן אל חייו. כל כך ציפינו להביא אותו ארצה ושהוא ישתקם פה בארץ, אבל לצערנו, אנחנו רואים מה קרה. אני טס מחר לגיאורגיה לטפל במסמכים, כדי שנוכל להביא אותו לקבורה בארץ ליד אימו. אני מקווה שמשרד החוץ יעזור לנו בזה".
הרפתקה מיותרת
אל תתפתו לכסף לעבוד באפריקה. אפילו בערים הגדולות יש רובעים צפופים של פחונים שם התנאים הסניטריים מאד ירודים ומתפתחים וירוסים קשים ומדבקים. האוכלוסיה המקומית מפתחת עמידות כי היא חיה בתנאים כאלו ומים לא נקיים עם בילהרציה. הסכנות באבטחת אישים שם אדירות, יש שחיתות ענקית ומלחמות כנופיות. רוב המדינות לא יטפלו באזרחים זרים והטסה או הסעה לבית חולים יכולה לקחת שעות או ימים.
גיל
איזה הפסד. מקומם טרגדיה משפחתית גם הוא גם אמא שלו. לא מכירה את הבחור אבל הסיפור מתסכל כלכך. זכרו לברכה .