"הייתי בשוק" | תושבי כרמליה נרתמו למען חיילים צליאקים

לענת קארפ, תושבת כרמליה, יש נכדה צליאקית. כבר שש שנים שהיא מתנדבת בארגון זכויות הצליאק, דרכו היא הכירה את חושן – חיילת צליאקית המשרתת ביחידה באזור חיפה – ומאז, הרבה לפני שהחלה המלחמה, היא דואגת לה. לפני כשבוע נודע לקארפ שלאחרונה הצטרפו אל חושן שלושה חיילים צליאקים וחיילת מילואים אחת הרגישה לגלוטן, ובסך הכל חמישה חיילים רגישים.

החיילות חושן ועדן עם משלוחי המנות (צילום: עצמי)

קארפ, שמתנדבת גם בחמ"ל שכונת כרמליה אשר פתחה חברת מועצת העיר שרית גולן שטיינברג בביתה מאז השבוע הראשון למלחמה, הדואג לצרכי החיילים בגזרות השונות – אם זה בציוד או בהכנת אוכל ביתי מבושל וטרי – סיפרה בקבוצת הווטסאפ של החמ"ל על חמשת החיילים ואיך היתה רוצה לפנק אותם במשלוחי מנות לקראת פורים.

למה שקרה אחר כך היא לא היתה מוכנה כלל. "עד עכשיו הייתי מביאה לחושן דברים ממני", היא מספרת, "אנשים שידעו שאני דואגת לה תרמו לפעמים מוצרים עבורה, ולפעמים הייתי מביאה לה חבילות מארגון הצליאק שנתמך על ידי תרומות של אזרחים. הפעם החלטתי לפנות למערך המתנדבים, כי אנשים כבר פחות תורמים, הם קצת התייאשו. המלחמה מתארכת, וכבד עליהם להמשיך ולתרום כל כך הרבה זמן. החלטתי להיעזר בגולן שטיינברג וביפעת נוביק דדו, שהיא יד ימינה וצליאקית בעצמה. מהיום הראשון אני איתן בחמ"ל. שאלתי אם אפשר להרים משהו, הכי בקטנה, לחיילים שמגנים עלינו. לא חלמתי שאמלא חמישה ארגזים ענקיים, אחד לכל חייל, מפוצצים בכל טוב".

ואז כתבת פוסט תודה מרגש בפייסבוק השכונתי.

"אני לא האישיו בכלל. הפוסט שכתבתי זה כדי שיידעו שיש אנשים טובים כל כך בשכונה. הארגזים כבר היו מלאים, אבל לא סגרתי אותם כי חיכיתי לאוזני המן שהתנדבה להכין טליה אזולאי, דיירת בשכונה ואמא לצליאקית. מה שהיא השאירה לי ליד הדלת ב-6:30 בבוקר הותיר אותי בשוק. בארגזים שלי לא היה מקום לכל מה שהיא הביאה, אז צירפתי לחיילים גם שקית ענקית עם חמש עוגות, עם אוזני המן לכל חייל ועם מכתב שכתבה הבת. אני חייבת גם לפרגן לשכנתי חן ברקוביץ'-לוי שבתיווכה ועזרה, ולתלמידי כיתה ו׳ 3 בבית הספר הרצל עם המחנכת מירי שארגנו חמישה משלוחי מנות ללא גלוטן. אמהות לילדים צליאקים שאני לא מכירה שלחו מאפים מושקעים".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מה יש בארגזים?

"הפעם התרכזנו במשלוח מנות קלאסי, של מתוקים, מאפים וחטיפים שמותר להם לאכול. בדרך כלל אני מביאה גם אוכל מבושל וחלות, אבל הם קיבלו הפעם המון מאפים. נשים שאת חלקן אני בכלל לא מכירה השאירו לי שקיות וקופסאות בחמ"ל. חברה טובה שלי וגם ערן שולמן תרמו כסף וביקשו ממני לרכוש מוצרים מותאמים. זה ריגש אותי מאוד כי מי שלא מכיר את החומר לא מבין כמה המוצרים האלה יקרים. נסעתי לחוצות המפרץ, לחנות שהיא ממלכה ללא גלוטן, וגם שם הופתעתי כי כשהבעלים שמע שזה עבור חיילים, הוא מיד חתך 30 אחוז מהמחיר. אני יכולה להבין שלאנשים כבר אין כוח לתרומות, הם נתנו כל כך הרבה כספים מתחילת המלחמה, בישלו והכינו – וכבר התעייפו. אפשר להבין שקצת ירדו האנרגיות של הנתינה, אבל מה שקרה פה הוא לא מובן מאליו. זה באמת מחמם את הלב. אני גרה בשכונה הזו המון שנים, והיא התגלתה עכשיו בשיא תפארתה. לא נוח לי להיות נושא הכתבה, זה ממש לא אני".

את הדבק שחיבר את הכל.

"סתם בקטנה זרקתי רעיון, לא דמיינתי לאן זה יתפתח. אמרתי לחושן, שבדרך כלל יוצאת לחכות לי ליד השער של הבסיס לבדה, שתביא איתה עזרה. הם באו שלושה וראו שהם צריכים עוד עזרה. הם היו בשוק. התרגשתי כמו אליסה בארץ הפלאות. אני סבתא לצליאקית בת 10 וחצי, ונכנסתי לארגון כשהיא היתה בת 4. אני זוכרת שאמרתי לראש הארגון בזמנו שאני מתנדבת כדי שעד שהיא תהיה חיילת יהיה לה הכל. לחשוב על כך שלחיילים אין אפשרות לאכול בצבא זה כאב לב. חושן כל כך לא מפונקת, היא כזו ביישנית ואף פעם לא מבקשת כלום. הרבה פעמים עושים בבסיס ערב פיצות, ואין באפשרותה לאכול עם החברים שלה. זה שובר לי את הלב. אגב, לא בהרבה חמ"לים אזרחיים ידעו לדאוג לצליאקים ולרגישים לגלוטן, ובחמ"ל של גולן שטיינברג היתה מודעות לעניין מ-8 באוקטובר".

חמ"ל כרמליה דואג לרגישים לגלוטן (צילום: ענת קארפ)