השנה שהייתה
וואי וואי, איזו שנה זו הייתה. ומה נפל עלינו, נפל תרתי משמע, בחיפה.
זו הייתה שנה של מלחמה שכיבתה כאן הרבה אורות. העצב, היגון והצער האדיר על כל מה שאבד, על כל מה שנחרב – היו אינסופיים. בוודאי שהתרבות ניזוקה קשה.
גם השנים שקדמו, אני סוגר בימים אלה קדנציה של חמש שנים כמנכ"ל מוזיאוני חיפה (שלומי בסדר, תודה ששאלתם) היו, נגיד בעדינות, מורכבות.
שנים של מגפה עולמית ששיבשה והקפיאה הכל. "סגר", לסירוגין, השבית אותנו כמעט שנה שלמה; וכמעט שכחנו, אני לא, קדנציה של חושך.
ואז באה המלחמה. ושוב.
גם תחת טילים שנחתו, שלל איומים והנחיות מגבילות, המוזיאונים בחיפה המשיכו לתפקד לאורך כל התקופה. המשכנו ליצור תערוכות מרתקות (לא פעם ברוח "המצב"), ליצור פעילויות חינוך (נהדרות, גם מחוץ למוזיאונים בכל רחבי העיר), ליצור אירועים מיוחדים ומגוונים (בתחום הזה אפילו נרשמה עלייה במספרי המבקרים. אנשים חיפשו לאן לצאת ולנשום קצת). מי שהטיל ספק בנחיצות המוזיאונים והתרבות, גם במלחמה, קיבל תשובה.
בשנה הבאה
בכל המוזיאונים עשינו בשנים האחרונות, אני די גאה בזה, כמה פרויקטים ותערוכות מאוד מדוברים ומרשימים. זכינו אפילו, במספר מקרים, לתהודה עולמית ולימדנו את עצמנו איך לשבור תקרות זכוכית. גם הצלחנו לגבש צוות מוביל מצוין ואני מזמין אתכם לקנא.
לא הצלחנו לפתח ולבנות, אפילו לא לשפץ, את המבנים הישנים והבעייתיים. כאן עקב אכילס שלנו. עוד נחזור לזה.
אבל תוכניות עבודה לשנת 2025 הושלמו, וזו תהיה, עם קצת מזל, שנה נהדרת.
במוזיאון חיפה לאמנות – יחכו לכם תערוכות באמת נדירות ולא מעט חידושים נוספים.
במוזיאון טיקוטין – נפתחת תערוכה יוצאת מהכלל "אפקט הגל". אל תחמיצו. בכלל, מוזיאון טיקוטין הפך למרכז תרבות שמארח אינספור אירועים, הרצאות, קולנוע, קונצרטים, בית קפה נהדר ועוד.
במוזיאון הימי הלאומי – רק השבוע הושקו סרט בכיכובו של עידן אלתרמן והתצוגה החדשה על נמלי ישראל. מעבר לפינה, תצוגת יונקים ימיים ושלד לווייתן במרכזה (בשיתוף מחמל"י) ועוד תערוכה יפהפייה בה הים מחבר, לראשונה, בין אוספי כל מוזיאוני חיפה.
במוזיאון העיר חיפה – תוצג תערוכה מרכזית, אינטראקטיבית וססגונית, על חיי הטמפלרים במושבה הגרמנית, ובחודשים הקרובים ניתן עדיין ליהנות מתערוכת "סוסיתא" המדוברת.
במוזיאון הרמן שטרוק – פנינה קצת חבויה – יש מגוון שאין בשום מקום אחר של פעילויות בתחום ההדפס, וגם שם מחכות הפתעות.
ואני אפילו מקווה שנצליח השנה להנגיש לבעלי מוגבלות פיזית את מוזיאון מאנה כץ ולפתוח אותו אחרי יותר משלוש שנים וסאת ייסורים.
למרות בעיות תקציב וקיצוצים, מקווה ומאמין שיחד עם דירקטוריון המוזיאונים ויושבת הראש סאלי עבד, נצליח לייצר שנה אחרת. טובה הרבה יותר.
רוצים להישאר מעודכנים?
בעוד חמש שנים
חובה מקצועית: תמיד לחשוב קדימה. איך ייראו המוזיאונים שלנו בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים.
לתכנן קדימה זה לייצר תוכנית, לייצר סביבה "באאז" ואהדה, לשים אותה גבוה בסולם העדיפויות. לא לתת ליום–יום ולמשימות השוטפות להטביע אותך. פשוט "לעבוד בזה". זה לא קל אבל זה אפשרי, כל ימיי ככה עבדתי.
למשל, התוכנית של יונה יהב, ראש העיר, לבניית מוזיאון אמנות חדש, אטרקטיבי ומוביל, באזור חזית הים – היא חזון הראוי לכל שבח.
את המוזיאון הימי (הלאומי) צריך לשפץ ולהרחיב. להשמיש לפעילות את הגג הנפלא שלו עם הנוף המרהיב ואת החצרות השוממות; את מוזיאון טיקוטין הקטן חשוב להרחיב. אפשר לבנות לו עוד קומה, אפילו שתיים. במוזיאון העיר חיפה חובה לטפל בחצרות הנפלאות שבין המבנים הטמפלריים המרשימים. ואלה רק דוגמאות.
כתבתי פעם, בבמה המכובדת הזאת, מאמר שנשא את הכותרת "צוריק גיבליבען" (בגרמנית, נותרו מאחור) על איך המוזיאונים בחיפה נותרו מאחור. גם בנראות וגם בתפיסה. חלק מזה מתחיל להשתנות.
"המגזר השלישי" (מוסדות ללא כוונות רווח) חייב להיעזר במי שיש לו אמצעים. תורמים שמחים לעזור אם רק מחברים אותם לחזון אמיתי, לרעיון נכון, לתוכנית רצינית וישימה. ואם מצליחים לבנות אמון ושותפות, השמיים הם הגבול. ככה זה עובד בכל העולם.
במוזיאוני חיפה זכינו, לשמחתי, בשנים האחרונות לאמון מחמם לב ומחבק מכמה וכמה תורמים וקרנות. זה מרגש בכל מובן וזה לא קרה במקרה. לעבוד עם תורמים זה מקצוע.
לא להתבלבל – יש לנו מה להציע. גם ביצירתיות מתפרצת, גם בייחודיות המוזיאונים בחיפה שאין דומים להם, גם באופי המיוחד והנדיר של העיר הסובלנית והרב תרבותית. אפשר להביא תרומות, למצוא עוד שיתופי פעולה עם גופים חזקים וחברות, להגיש כמה שיותר בקשות לקרנות. גם בחיפה יש אנשים לא מעטים שיכולים לסייע. אם רק יחברו אותם לחזון אמיתי ולקשר חם וארוך טווח.
אז כן, צריך להאיר את התרבות בזרקור חזק, חובה להבין שהיא צורך חיוני לנשמה, צריך לייצר ברושור מעורר תיאבון ואסור להתבייש בלעבוד עם תורמים.
התרבות בחיפה חייבת לחזור למרכז הבמה. בדיוק כמו הספורט שנמצא בטופ, אין שום סיבה שהתרבות תפגר מאחור.
ולחשוב קדימה. כי גם אם המנהרה ארוכה, חייבים לראות את האור שבקצה המנהרה.
בטח בחג האורים.
הכותב הוא מנכ"ל מוזיאוני חיפה
יותם יקיר | צילום: קסני קולסניק
שונית כהן
נשמע מלהיב, בהצלחה למוזיאוני חיפה. אבל גם עיריית חיפה צריכה להכניס יד לכיסים לטובת תרבות ואומנות בעיר, לא רק לחפש פילנטרופים ועמותות. ואם יהב מדבר על הקמת מוזיאון חדש בנמל שייפתח (מוזיאון ימי? אומנות?), כדאי קודם לכן לדאוג למוזיאונים הקיימים.
חייבים השקעה ממשלתית לא רק תורמים
בתל אביב ובירושלים השקיעו מליארדים במבני תרבות ומוזיאונים חדשים ושדרוג קיימים
חיפה נותרה מאחור. ממש צודק