בכל יום, אלפי עובדי כללית מגיעים למרפאות, לבתי החולים ולמרכזים הרפואיים ברחבי הארץ כדי להעניק טיפול מסור למטופליהם. עבור חלקם, העבודה בכללית היא הרבה יותר מקריירה – היא מסורת משפחתית של ממש. לכבוד יום המשפחה יצאנו למסע בין המסדרונות של כללית מחוז חיפה וגליל מערבי כדי להכיר את הסיפורים המיוחדים של משפחות שבחרו ביחד בדרך של שליחות רפואית – בין דור מייסד לדור ממשיך, הורים לילדים, אחים ואחיות.
כזה הוא סיפורן של לריסה בוים ובתה לינה מקלר, שתי אחיות בכללית, המייצגות שושלת של שלושה דורות בתחום מקצועות הבריאות. סיפורן של האם והבת בכללית הוא הרבה יותר מסיפור של המשכיות מקצועית – זהו סיפור על מסורת משפחתית ואהבת האדם.
ללריסה (55), מנהלת האחיות במרכז לטיפול במחלות ריאות של כללית בחיפה (מלמ"ר), יש ניסיון של יותר מ-30 שנה בתחום הסיעוד, 25 מהן בכללית. "אם הייתי חוזרת אחורה בזמן, הייתי בוחרת את המקצוע שוב", היא מספרת בגאווה. עם שלושה תארים אקדמיים ורקע עשיר בהדרכה קלינית, היא ממשיכה להתפתח ולהוביל בתחומה.
לינה (30), עובדת כאחות במרפאת אינשטיין בכללית. "אני זוכרת את עצמי בילדותי מבקרת במרפאה של אמא, רואה אותה במדים הלבנים הנקיים, תמיד מסודרת ועם חיוך על הפנים", היא מספרת, "השיעור הכי חשוב שהיא לימדה אותי הוא איך קודם כל להיות בן אדם – להקשיב לכל מטופל בסבלנות, בלי שיפוט ובלי התנשאות".
המסורת המשפחתית בתחום הבריאות החלה בדור הקודם. הוריה של לריסה הם רופאים – האם רופאת ילדים והאב רופא פנימי. "תמיד חלמתי לטפל באנשים", היא אומרת, "העברתי גם לבתי את הרצון לעזור לאחר. לינה היא אחות צעירה עם ידע רב בתחום הסוכרת וליווי היריון, ואני לומדת ממנה על החידושים בתחומים אלה". הבת מעידה: "לאמא יש המון שנות ניסיון וידע רחב. עד היום, כשיש לי דילמות בעבודה, היא אחת מהכתובות הראשונות שאליהן אני פונה".
למרות העיסוק המשותף, הן משתדלות לשמור על איזון בין העבודה לחיי המשפחה. "בבית, אמא היא קודם כל אמא שלי וסבתא של ליאם", מספרת לינה. כעת, הערכים המקצועיים עוברים לדור הרביעי – ליאם, בנה בן ה-3.5, כבר מגלה עניין בעולם הרפואה. "אנחנו משחקים במשחק המרפאה בבית", מספרת לינה בחיוך, "מדביקים פלסטרים על הדובים והמכוניות כשהם 'חולים'".
רוצים להישאר מעודכנים?
אחיות במקצוע ובחיים
במסדרונות המרכז הרפואי לין ומרכז לרפואה יועצת ארמון מהלכות שתי אחיות שהן יותר מסתם קולגות. קטיה קגנובה ודריה שיבקו, תאומות זהות בנות 37, הן אחיות במחלקות העיניים של כללית, כל אחת במרכז רפואי אחר בעיר.
סיפורן מתחיל בבלרוס, שם הן למדו לתואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך. למרות שהתקבלו לתואר שני בפסיכולוגיה, חלומה של דריה לעלות לישראל הוביל אותן לשינוי כיוון. בעוד שקטיה חלמה להיות מורה או גננת, דריה שאפה להיות רופאה, והמפגש עם מערכת הבריאות הישראלית שינה את תפיסתן לגבי תפקיד האחות. השתיים עשו הסבה מקצועית לאחויות בבית הספר לסיעוד בבני ציון. הוריהן הביעו התנגדות ורצו שהן ימשיכו במסורת המשפחה בפסיכולוגיה (סבם ואמם פסיכולוגים), ובבלרוס מקצוע האחות נחשב נחות. אך לאחר שהבינו שבארץ מקצוע האחות לא דומה כלל למה שהם מכירים ושלאחות יש חשיבות גדולה מאוד במערך הטיפולים, הם התרצו וגאים בהן מאוד. קטיה לא ויתרה על חלומה לעבוד עם ילדים. היא לומדת קורס על בסיסי בסוכרת במטרה להיות אחות סוכרת ילדים.
קטיה, אם לארבעה, עובדת כעשור במחלקת עיניים בלין, בעוד דריה, אם לשלושה, עבדה תחילה במחלקה פנימית בבני ציון לפני שהצטרפה למרפאת עיניים במרכז לרפואה יועצת ארמון. "לפעמים מטופלים חושבים שאנחנו אותה אחות שעובדת בשני מקומות, ואז הם נעלבים שאני לא אומרת להם שלום", מספרת דריה בחיוך, וקטיה מוסיפה: "עד שאנחנו מסבירות שאנחנו תאומות. יש כבר מטופלים שמכירים אותנו ויודעים שאנחנו שתיים ולא אחת".
העבודה במערך העיניים הפכה לחלק בלתי נפרד מחייהן המשותפים. הן מתייעצות באופן קבוע לגבי מקרים משותפים, ולעתים אף מסייעות למטופלים מבוגרים לתאם תורים בין המרכזים. קטיה ודריה מחנכות את ילדיהן לעזור לזולת ולהיות אמפטי לאחר, והן ישמחו מאוד לראות את ילדיהם עוסקים בעתיד בתחום טיפולי. השתיים עלו לבד לישראל, והקשר העמוק ביניהן ממשיך להתחזק – הן נפגשות מדי יום, תומכות זו בזו, ומוכיחות שלפעמים הדרך הטובה ביותר לעזור לאחרים היא לעשות זאת ביחד.
קטיה קגנובה ודריה שיבקו (צילום: דוברות כללית)
תגובות