"גיליתי על ההיריון יומיים לפני שאופיר נחטף"

"חלמתי שאני פוגשת את אופיר, מספרת לו על ההיריון הזה ורואה את הבעת השמחה על הפנים שלו. הוא ידע כמה חיכינו לילד נוסף. אני מרגישה שזו המתנה שהוא נתן לי, למשפחה שלנו, כדי שתהיה לנו דרך להרחיב את הלב ואולי קצת לשמוח" – כך אומרת שובל קוסטנקו-צרפתי, אחותו של אופיר צרפתי ז"ל שנחטף ב-7 באוקטובר ממסיבת הנובה ונרצח בשבי החמאס בעזה, יממה לאחר שילדה את בנה בקריה הרפואית רמב"ם. לדבריה, "אין לי ספק שאופיר שמר עלי לאורך כל ההיריון, שהוא היה איתי בחדר הלידה ושזו הדרך שלו להמשיך ולדאוג לנו שנהיה בסדר".

במשך תקופה ארוכה ניסו שובל קוסטנקו-צרפתי, 30, ובעלה מקס, 37, מקרית אתא להרות בשנית ולהביא אח או אחות לבתם אמה בת ה-3.5. אחרי שתי הפלות והרבה מפח נפש גילתה קוסטנקו-צרפתי שהיא נושאת תינוק ברחמה, יומיים לפני השבת השחורה. "אנחנו, האחים, מאוד מחוברים זה לזה", היא מספרת על יחסיה עם אופיר ז"ל ועם אחותם הצעירה ליאור, 21, "רציתי מאוד לספר לו, ידעתי שהוא יהיה מאושר, אבל הוא היה גם רגיש מאוד ורציתי לחכות עוד קצת, שנהיה בטוחים, שלא יישבר לו הלב".

את הידיעה על האחיין שבדרך לא הספיק אופיר לקבל. בזמן שניסה לחלץ את חבריו ומשתתפים נוספים ממסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים, הוא נחטף בידי מחבלי החמאס לעזה ונחשב במשך כחודשיים לחטוף. בסוף נובמבר התבשרה משפחת צרפתי כי אופיר איננו בין החיים, כשגופתו זוהתה באזור בית החולים שיפא והובאה לקבורה בישראל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"שמונה חודשים עברו מאז", אומרת קוסטנקו-צרפתי, "ההיריון הזה עבר בלי שארגיש בו, לא הייתי נוכחת, הלב והראש היו במקום אחר. ללידה הגעתי כמו לביצוע משימה, אבל שם, בחדר הלידה, פתאום קרה נס. קראתי לו, הרגשתי שהוא איתי. כשראיתי את התינוק כאילו נחלץ פקק שסתם את הלב, פתאום הרגשתי שאני יכולה לנשום, להרגיש ולשמוח. אי אפשר לתאר את התחושה של העיטוף והאהבה שהיתה שם בחדר – בי, בבני המשפחה שלי ובצוות שטיפל בי. לכל מקום שאליו הסתכלתי ראיתי עיניים טובות. ההורים שלי, שעברו כל כך הרבה סבל בחודשים האלה, הרגישו את אותו הדבר. אתמול הבנו שאלה החיים שלנו. לא רק עצב, אלא עצב ביחד עם שמחה".

מסביב למיטה של קוסטנקו-צרפתי במחלקת יולדות תלויות תמונותיו של אחיה אופיר. החיוך שלו ניבט מכל פריים וקיר, והיא נראית שלווה ורגועה כשהיא מחבקת את בנה הקטן. "כולם שואלים אותי 'תקראו לו אופיר?'", היא אומרת, "אני חושבת שאופיר הוא חלק גדול מאוד ממנו, ותמיד יהיה. אספר לו על הדוד שלו ואומר לו כמה הוא חסר, אבל יש את אופיר ויש את התינוק. אנחנו יודעים שהשמחה תבוא איתו, אבל זאת לא האחריות שלו. הוא יהיה מי שהוא, ואנחנו נדאג שאופיר וכל מה שהוא היה לא ישכח ויחיה בנו ואיתנו".