"מצאתי את עצמי מזילה דמעה ביחד עם המטופל"

העובדים הסוציאליים בכללית, בשגרה ובחירום, הם חלק בלתי נפרד מהצוותים הרב מקצועיים בבתי החולים ובקהילה. הם תורמים ונתרמים, לומדים ומלמדים, מתחדשים תדיר, ומחנכים דורות חדשים של סטודנטים לעבודה סוציאלית.

מאז מתקפת הטרור של 7 באוקטובר נדרשים צוותי העבודה הסוציאלית של כללית לאתגרים חדשים ומורכבים באחת התקופות הקשות ביותר שידעה המדינה ב-75 שנות קיומה, ועל כך אומרת יפעת אלון, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי: "לפני חצי שנה, כשתרגלנו תרחישי מלחמה שנראו לנו בדיוניים לגמרי במסגרת תרגיל שעת חירום מחוזי, לא תיארתי לעצמי שהם יהפכו למציאות ואאלץ להפעיל את מערך שעת החירום בשירות לעבודה סוציאלית. הודות לעבודה המאומצת בתקופת הקורונה, צברנו ניסיון מקצועי בטיפול במשבר מתמשך".

לדברי אלון, בעקבות הקורונה הוקם בכללית מערך ייחודי לשעת חירום, המותאם לניסיון של כל עובד ולמקום מגוריו. אלון: "כל העובדים הסוציאליים במחוז עברו הכשרה ייעודית במודל מעשה ותרגלו תרחישים בפועל. מוכנים ככל שנהיה, מצב חירום מתמשך דורש התגייסות מיוחדת והשקעת משאבים אישיים ומקצועיים. בימים אלו מתקיימת הכשרה לתפקיד חדש שנקרא 'מאמן/ת חוסן' שעתיד לעבות את מערך המטפלים בתחום בריאות הנפש. ההירתמות של העו"סים, הן בטיפול במטופליהם הקבועים, הן בטיפול במטופלים חדשים, לרבות בנפגעי המסיבה ברעים, הן במפונים והן בהגשת סיוע לצוותים – היא חסרת תקדים. אין ספק שמשהו בתחושת הביטחון נסדק, ואנחנו כאן על מנת לספק למטופלינו טיפול מותאם ומונגש".

אם צריך, נוסעים עד אילת

השיחה עם עו"ס דנה קרן צור, אחראית תחום העבודה הסוציאלית במערך התפתחות הילד של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי, מתקיימת יומיים לאחר שחזרה לחיפה מאילת, שם במשך חמישה ימים רצופים טיפלה במפונים במסגרת מרפאה ייעודית לבריאות הנפש שהקימה כללית לטובת האוכלוסייה המפונה.

דנה מספרת: "נסעתי לאילת במסגרת משלחת ממחוז חיפה וגליל מערבי שמנתה שני פסיכולוגים, פסיכיאטרית ושלוש עובדות סוציאליות. בכל יום, במשך חמישה ימים, פגשנו שמונה מטופלים שפונו לאילת משדרות והענקנו להם טיפול אינטנסיבי קצר מועד. מדובר במשפחות, הורים וילדיהם, שאירועי 7 באוקטובר הותירו בהם טראומה מאוד קשה. במפגשים איתם עסקנו הן בטראומה של הילדים והן בטראומה של ההורים, וניסינו לתת להם את המענים הראשונים. המשך הטיפול בהם יהיה במרכזי החוסן בקהילה".

לדברי דנה, עבודת המשלחת המקצועית של כללית באילת היא, למעשה, המשך ישיר לעבודה המאתגרת והמורכבת שהם עושים כאן, במחוז, זה יותר מחודשיים וחצי, בנוסף על עבודתם השגרתית השוטפת.

עו"ס דנה קרן צור (צילום: דוברות כללית)

תארי את העבודה בימים אלה במחוז.

"אנחנו נותנים מענה טיפולי למפונים שהגיעו למחוז מיישובים בצפון שפונו, חלקם נמצאים בחיפה, חלקם ביישובי חוף הכרמל וביקנעם. אנחנו מגיעים אליהם לבתי המלון או שהם מגיעים אלינו ליחידות. הפגישות איתם הם בעיקר סביב העזיבה של הבית, חוסר הוודאות, תחושת איבוד השליטה, הפחדים והחרדות שנובעים מכך. נוסף על כך, אנחנו נותנים גם מענה לעובדי כללית, שהילדים שלהם גויסו או שאב המשפחה גויס, וגם לעובדים שעובדים בקו הגבול, שחייבים להגיע לעבודה, למרות החשש הקיומי. ההתערבות המקצועית שלנו מסייעת להם לבטא את החרדה ולהתגבר עליה. יש גם עובדים במרפאות קהילה שחוו אובדן אישי, ואנחנו מסייעים להם בתהליך עיבוד האובדן ונותנים להם כוחות. העברנו הרצאות לצוותים על התמודדות עם חרדה בקרב ילדים ומבוגרים ונתנו להם כלים מעשיים להתמודדות עם המצב".

קו חירום ארצי

כללית מפעילה בימים אלה קו חירום ארצי, שמספרו 03-7472040. הקו נותן מענה טיפולי רגשי ראשוני לכל מבוטחי כללית, החווים בימים אלה מצוקות וחרדות עקב המצב. את קו החירום מאיישות, בין היתר, גם עובדות סוציאליות של כללית ממחוז חיפה וגליל מערבי.

לדבריה, בימים הראשונים של המלחמה, העבודה בקו החירום הייתה מאוד אינטנסיבית, והיא מספרת: "התקשרו תושבים מיישובי העוטף, צעירים שהיו במסיבת 'נובה', הורים לילדים שבילו במסיבה, אימהות צעירות שבעליהן גויסו ונמצאות לבד עם הילדים. האירועים הקשים הציפו חרדות קיומיות ממשיות, ולקו החירום נכנסה שיחה אחר שיחה, ממש בלי הפסקה".

תני דוגמה לשיחה שהתקבלה בקו החירום.

"באחת בלילה התקשרה אימא לשלושה ילדים קטנים, תושבת הקריות, שבעלה במילואים מהיום הראשון למלחמה. היא סיפרה שהיא לא מצליחה לישון, שהיא כל הזמן שומעת רעשים בחדר המדרגות והיא בטוחה שהנה, בעוד רגע, מחבלים ייכנסו אליה הביתה. למרות שהיא יודעת שזה לא הגיוני, החרדות האלה לא עוזבות אותה והיא עסוקה כל הזמן בלחשוב מה היא תעשה ואיך היא תציל את הילדים שלה".

ואיך מרגיעים אימא כל כך מפוחדת?

"הדבר הראשון הוא לתת לגיטימציה לחרדה. הסברתי לה שהפחדים והחרדות שלה הם לגמרי נורמליים, ושהמציאות שאנחנו נמצאים היא מאוד לא נורמלית, שכן משהו נורא בסיסי בביטחון האישי שלנו אבד. לאחר מכן סייעתי לה לחשוב מחשבות אחרות שיעזרו לה לשאת את הסיטואציה, תרגלתי איתה נשימות בטלפון, הצעתי לה שתבקש מבן משפחה לבוא לישון איתה והדגשתי בפניה שהיא מוזמנת להתקשר לקו החירום בכל פעם שהיא מרגישה מצוקה. בבוקר היא התקשרה אליי שוב וסיפרה שאחרי השיחה שלנו היא גם הצליחה להירדם".

כבר רכשתם ניסיון כמערך לשעת חירום במשבר הקורונה. אפשר להשוות בין שני המשברים?

"בקורונה התחושה הייתה שהבית הוא המקום הכי מוגן, כי אם נהיה בבית, נגן על עצמנו מפני המגפה. אירועי 7 באוקטובר עשו בדיוק ההיפך, כי פתאום גילינו שהבית שלנו בכלל לא מגן עלינו. 'ביתי הוא מבצרי' היה המשפט של הקורונה, ועכשיו 'ביתי הוא מבצרי' נשבר".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

התערבות במשבר

רחל מוטובה, אחראית תחום עבודה סוציאלית במרפאות לבריאות הנפש לילדים ונוער בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי, פוגשת במסגרת עבודתה היומיומית במרפאות להתערבות במשבר ילדים ונוער, מטופלים בשלבים שונים של חייהם, החל מתינוקות מגיל אפס ואימהותיהן וכלה בצעירים בני 18.

מוטובה מספרת: "אנחנו פוגשים מטופלים מאוכלוסיות מגוונות בצמתים שונים בחייהם, עם או בלי המשפחה המורחבת שלהם. אירועי הזוועה של 7 באוקטובר הביאו בעקבותיהם גל של פניות רבות למרפאות, חלקן פניות של צעירים שכבר טופלו במרפאות בעבר ומוכרים היטב לצוותי העבודה הסוציאלית.

"הגיעו אלינו צעירים שכבר שחררנו אותם אל החיים העצמאיים עם הרבה תקוות לעתיד, ועכשיו הם חזרו אלינו לאחר שחוו טלטלה עצומה, כי איבדו בני משפחה או חברים במסיבה ב'נובה', והטלטלה היא משותפת גם לנו, המטפלים. המועקה לא פוסחת עלינו ואנחנו סוחבות אותה איתנו עד החדר. בשבועות הראשונים למלחמה מצאתי את עצמי מזילה דמעה ביחד עם המטופלים. זה לא דומה בכלום לטיפול שנעשה בימי שגרה, כשבא אלינו מטופל עם מועקה מאוד גדולה, ואנחנו מסייעים לו לארגן אותה. המצב במשבר הנוכחי הוא מאוד מורכב".

עו"ס רחל מוטובה (צילום: דוברות כללית)

תוכלי לשתף בסיפור מהתקופה האחרונה שנחרת אצלך במיוחד?

"פגשתי משפחה מאחד מקיבוצי העוטף שהסתתרה בבית המון שעות. בתחילת האירוע הם היו מפוצלים כל אחד בבית אחר באותו קיבוץ, ורק לקראת שעות הלילה התאפשר להם להתאחד, ואז, בזכות התושייה והאומץ של אבי המשפחה, הם הצליחו לברוח. פגשתי את כל המשפחה, אבא, אימא, ילדים, נכדים. הסיפור שלהם על ההתמודדות של כל אחד מהם עם המצב בביתו, האיחוד והבריחה – זה סיפור שנשאר חרות אצלי מאוד-מאוד חזק. כשאת יושבת מולם ושומעת את הסיפור בגוף ראשון, את מרגישה שאת מחזיקה ביחד איתם את הפחד, ולרגעים אפילו לוקחת אותו מהם, מחזיקה אותו עבורם, כדי שהם יוכלו לשחרר אותו, ורק אחר כך אני מחזירה להם אותו ומרגיעה. זה היה מדהים לראות כמה כוחות נפש יש למשפחה הזו ובמיוחד לאבא שלקח את המושכות ואמר להם 'אנחנו בורחים מפה עכשיו', הרי זה גם יכול היה להסתיים אחרת".

לפני קצת יותר משנה, עקב עלייה משמעותית בילדים ובבני נוער החווים מצוקה נפשית, במיוחד לאחר מגפת הקורונה, השיקה כללית שירות חדש של "התערבות במשבר", המיועד לילדים ולבני נוער החווים משבר ונדרשת עבורם התערבות מקצועית קצרה, מהירה וממוקדת.

תרחיבי מעט על השירות הזה.

"שירות ההתערבות במשבר ניתן בשמונה עד עשרה מפגשי אונליין או מפגשים פרונטליים. הוא מיועד לילדים ובני נוער החווים מצוקה מסיבות שונות, לאו דווקא סביב המלחמה, אלא בכלל. כיום, באופן טבעי, הפניות לשירות ברובן כן קשורות למצב ולמלחמה. למשל, ילדים שלא רוצים לצאת מהבית כי הם פוחדים מאזעקות, ילדים שנכנסו למצב של חרדה בגלל כל האירועים מסביב. היתרון הגדול של השירות הזה שהוא מיידי, אין בו רשימת המתנה, וזאת מתוך ההבנה המקצועית, שכשקורה משבר, צריכים לטפל בו כאן ועכשיו, וכי ההתערבות חייבת להיות בסמוך לפרוץ המשבר. הפנייה לשירות היא פשוטה ביותר, וכל מה שצריך לעשות הוא לבקש הפניה לשירות מרופא המשפחה או מרופא הילדים, והשירות יינתן במהירות".