המהפך של עמית

בסצנת הפתיחה של הסרט הקצר "חיים ללא פילטר", נראה עמית בר-נוף, נער תמיר, מרשים וחתיך, צועד בגו זקוף ובביטחון במסדרונות בית הספר עירוני ה', בשנתו האחרונה במוסד. זהו סרט גמר שהופק במסגרת המגמה לקולנוע ותקשורת על ידי יונתן אלטמן, צילם דימה פטייב, ערך דניס ניקיטין ובוים על ידי בר-נוף, שבחר לשתף מה עבר עליו בשנתיים האחרונות בבית הספר.

לא תמיד הוא הרגיש כל כך בטוח. למעשה, השנים הראשונות היו קשות מנשוא עבורו. לאורך 11 הדקות של הסרט, מקריין בר נוף בקולו, וכך הוא בחר לפתוח: "אני אמנם נראה לכם תלמיד רגיל, אבל עם השנים, המורכבות שלי בתוך בית הספר הלכה וגדלה. עברתי מסע שלם ושינוי גדול, בעיקר בפן החברתי". השינוי, שעליו מספר בר-נוף, השפיע גם על הישגיו בלימודים. הסצנה שבה הוא מנסה להשתלב בשיחה על כדורגל עם החבר'ה, שלא ממש מתייחסים אליו, מצליחה להעביר במעט את מה שהרגיש – שקוף, דחוי, כאילו הוא לא נמצא שם בכלל.

בסצנה אחרת נמצא בר-נוף בחדרה של המנהלת רחל לוטבק, לאחר שקיבל ציון של 18 נקודות (מתוך 100) במבחן במתמטיקה, והיא מציעה לו לעבור לכיתת מב"ר, כיתה קטנה, שבה יקבל עזרה פרטנית, יצליח בלימודים וירכוש חברים חדשים. היא מצידה מבטיחה לו שבית הספר ייתן לו מעטפת רחבה ויעשה הכל כדי שהוא יצליח, בתנאי שהוא יקפיד להתמיד. אבל הוא, לא בא לו. בא לו להישאר בכיתה הגדולה, כי אין לו כוח לעוד מעברים. כילד להורים גרושים, נדד בר-נוף בין הדירות של ההורים, בין מסגרות ובתי ספר שונים, ומעבר נוסף, שדורש להסתגל מחדש, היה מעבר לכוחותיו.

כרזת הסרט "חיים בלי פילטר"

המעבר לכיתת מב"ר

בשיחה עם יועצת בית הספר בת-אל תירם, בר-נוף הרים ידיים ואמר לה "אין לי כוח למעבר הזה, כי ממילא תעודת בגרות לא תהיה לי", והיא הזדעזעה. היא מנתה בפניו את תכונותיו הטובות – חכם, יצירתי, כריזמטי, ילד שצ'יק צ'ק מתאהבים בו, וביקשה ממנו לנסות. "אני קצת חושש", הוא אמר למצלמה, "אבל בתכלס מה יכול להיות יותר גרוע, אם זה הגרוע? אני חושב שאולי זה רעיון די טוב, כאילו לנסות עוד פעם אחת להסתגל למקום חדש. אולי משהו טוב יצא מזה".

כעבור חודשיים החזירו לך מבחן שגרם לך לרקוד במסדרון. כמה קיבלת?

"צודקת, לא ממש מצליחים לשמוע בסרט, אבל קיבלתי 93".

באיזו כיתה עברת למב"ר?

"קצת לפני המחצית השנייה של כיתה י', והייתי שם עד הסוף".

ואיך היה המעבר?

"ביום הראשון היה די קשה, לא הכרתי אף אחד, והגעתי לשם עם לא מעט דעות קדומות, כי היו שם אתיופים. אבל הם הראשונים שהושיטו לי יד ובתכלס הם החברים הכי טובים שלי היום. אין לי חברים אחרים מלבדם, הם האנשים שאני הכי אוהב בעולם. ביום השני כבר הרגשתי יותר טוב, ועובדה שנשארתי בכיתה הזו והתאהבתי בה. זה גרם לי להצליח בלימודים. גם מבחינה בריאותית, התחלתי לעשות כושר בזכותם, אבל לא הכנסתי את זה לסרט. זו הייתה תקופה שהייתי די שמן, שקלתי פעם 100 ק"ג, וזו אחת הסיבות שבגללה גם הציקו לי. פחות בקטע של חרם, אבל תמיד היו זורקים הערות ושאלות על איך השמנתי. זה הציק לי, כי אני מטבעי הייתי ילד רזה, פשוט התמכרתי למחשב והשמנתי וזה עצבן אותי. הייתי שמן מכיתה ח' עד י'".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מה זה אומר להתמכר למחשב? ויתרת על חברים?

"לא ויתרתי על חברים, כי לא היו לי חברים. היה לי חבר אחד שעזב לפנמה עם משפחתו. נשארתי לבד, והמחשב היה לי מקום מפלט. אני טוב שם, יש לי Say סוף-סוף, וסיגלתי לעצמי דמות שאנשים מקשיבים לה. הייתי משחק ב'פורטנייט' ואפילו עשיתי מזה קצת כסף. התמכרתי, אבל בתחילת כיתה י"א, לאחר שכבר הכרתי את החברים החדשים, הם הציעו לי להירשם לחדר כושר והבטיחו לבוא איתי. עשיתי מינוי, יחד עם חבר, וכבר אחרי האימון הראשון הרגשתי כל כך מאושר. התאהבתי במקום הזה, וספורט נהייה כל החיים שלי. בתוך שבעה חודשים הורדתי 27 ק"ג. אגב, תוך חודש לא נגעתי במחשב, וכיום הוא צובר אבק. עברתי שינוי של 180 מעלות בכל דבר. הכיתה הזו עשתה לי רק טוב".

עמית בר-נוף אחרי המהפך (צילום: אלבום פרטי)

אילו הצקות עברת?

"חוויתי בריונות קלאסית. ירקו עלי, קיללו אותי, היו מציקים ומנסים לגעת בי, לפעמים קצת מכות פה ושם. לא סיפרתי, לא שיתפתי, במיוחד לא את אמא ואבא. כי אמא ואבא יבואו וינסו לסדר את הדברים עם שיחות, אבל אז ההצקות רק מחמירות יותר. גם חשבתי לעצמי, למה הם צריכים לדעת מזה, למה להדאיג אותם? ההורים צריכים לשמור עליך, אבל בחרתי לא לספר להם, רק פה ושם בקטנה. בסופו של דבר אני מסתכל על האנשים האלה בעיניים ואומר לעצמי כמה שאני יותר טוב מהם, ואני לא פוחד להגיד זאת. עברתי משהו שהרבה אנשים לא עוברים, וכן, יש גם הרבה כאלה שכן עוברים וזה חיזק אותי. יותר קל לי להקשיב, לשוחח, להבין".

בר נוף סיים את לימודיו בהצטיינות ועבר את כל הבגרויות בציונים מרשימים. אין לו תוכניות ארוכות טווח, מלבד מכינה קדם צבאית ורצון עז לשרת בסטי"לים. את הסרט הוא בחר לסיים במילים: "היום אני נמצא בגרסה הכי טובה של עצמי, אני אוהב את עצמי מאוד, לא כמו פעם. סוף סוף יש לי את החברים שלי, לא כמו פעם, שיבואו ויעזרו לי, יתמכו בי. תמיד יהיה לי למי לפנות וזה גורם לי לרצות לעזור לאחרים כל הזמן".

על רקע שירו של חנן בן ארי "אני אלוף העולם", הוא גם מחלק עצות: "אף פעם אל תהיו האנשים שאתם לא. אל תחיו תחת מסכות, תמיד תהיו נטו אתם והכי חשוב לשתף. מצאו בן אדם אחד שיוכל להכיל אתכם ואת הסיפורים שלכם ואת החיים שלכם, אל תיתנו לאף אחד לכתוב לכם את החיים ואת הזהות שלכם במקומכם".

בשלוש השנים האחרונות ליוותה את בר-נוף באופן צמוד בתוכנית "עוצמה" עובדת סוציאלית חינוכית, נירית הגין. זוהי תוכנית של האגף להעצמה חינוכית, טיפול פרט וחינוך על-יסודי של מינהל החינוך בעיריית חיפה שבאה לתת מענה עוטף ומעמיק לתלמידים שחווים אתגרים בבית הספר ולהוביל אותם לשינוי ולהצלחה.