כיכר זכויות אדם, על שם עו"ד אדם פיש ז"ל, תיחנך באופן רשמי מחרתיים (שלישי) בנחל הגיבורים. בכיכר הוצב פסל ברזל ענק בעל שלוש אותיות היוצרות את המילה "אדם", והוא תוכנן ועוצב על ידי הצייר והמעצב דודו הראל, גיסו של פיש. על כל אחת מהאותיות חרוטות כל זכויות האדם – בעברית על האות א', בערבית על האות ד' ובאנגלית על ה-ם'. לדוגמה: הזכות לחיים, הזכות לשוויון, הזכות לביטחון אישי, הזכות לחופש דת, הזכות לחופש המחשבה והדעה, הזכות לטיפול רפואי, הזכות לבחור ולהיבחר ועוד.
פיש ז"ל למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ולתואר שני במשפט בינלאומי פומבי וזכויות אזרח באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון. בשנות ה-80 עבד כעורך דין בסניף החיפאי של האגודה לזכויות האזרח בישראל, פעילות שהשפיעה על חייו. הוא שינה את חייהם של אלפי אנשים באמצעות תקדימים משפטיים שהוביל ושחוללו שינוי במדיניות של סיוע כלכלי או עזרה רפואית וכן במקרים רבים של הגנה ללא תמורה על כפרים ערביים לא מוכרים ובעיקר הכפר עין חוד, שזכה כעבור 15 שנים להכרה; הגנה ללא תשלום שכר טרחה על חופש ההפגנה; פעילות ללא תמורה נגד אלימות משטרתית, תחת הכותרת "המשטרה חוקרת את עצמה", שתרמה לבסוף להקמת המחלקה לחקירות שוטרים, והגנה ללא תשלום שכר טרחה על פעילים פוליטיים ערבים מהגליל נגד צווי ריתוק ומעצרים מנהליים מתוקף צווי חירום ועוד.
ב-1997 פתח פיש יחד עם עו"ד רחל בן ארי, חברת ילדות, את משרד עורכי הדין "רחל בן ארי, אדם פיש ושות'" בחיפה. פיש התמחה במשפט מינהלי, ציבורי, פלילי ומסחרי, ייצג גופים ציבוריים ופרטיים רבים בתחומים אלו והרצה במסגרות מקצועיות שונות בתחום עיסוקו ועבד גם כמגשר. הוא היה חברת מועצת העיר חיפה מטעם ר"צ וממייסדי "המרכז לסיוע משפטי להגנה על זכויות אדם ע"ש השופט חיים כהן", המעניק סיוע משפטי פרו בונו. הוא ייסד גם את "עמותת המשפט בשירות הזקנה", עמותות להגנת הסביבה ועמותות לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות. ב-2013 זכה באות הנשיא למתנדב על תרומתו במתן שירותים משפטיים פרו בונו במשך כ-30 שנה לאוכלוסיות חלשות ובהגנה על זכויות האדם. הוא היה עורך הדין היחיד בישראל שזכה לקבל אות זה.
כתחביב נהג פיש לרכוב על אופני שטח, וכך עשה גם בצוהרי יום שישי, 26 בדצמבר 2014. סמוך לאתר בורות לוץ בנגב המערבי בקילומטר ה-27 מתוך מסלול של 37 ק"מ, הוא לקה בליבו. בן 57 היה במותו.
במלאות שנה למותו, ביום זכויות האדם הבינלאומי, התקיימה באודיטוריום חיפה הקרנה של סרט התיעודי "אדם לכל עת" של הבמאי יצחק רובין, המתאר את פועלו של פיש ואת המאבקים עליהם נלחם. בסרט הוא צוטט אומר שהוא לוקח שכר טרחה גבוה מהעשירים, כדי שיממנו את אלה שידם אינה משגת.
במותו השאיר אחריו פיש בת זוג, אם, אחות ובת יחידה, סתיו, מטפלת רגשית ועובדת סוציאלית קלינית ואמא טרייה ליובל בת החודשיים. "מאוד ריגש אותי שאוכל להראות לדור ההמשך משהו פיזי", אומרת סתיו, "שיוכלו להתגאות בסבא שלהם אותו לא הכירו. הייתי בת כמעט 25 כשאבא נפטר וזה היה אובדן גדול מאוד. הסתכלתי על הבת שלי וחשבתי איזה סבא מדהים הוא בטח היה".
איזה אבא הוא היה?
"זה היה נראה שיש לו יותר מ-24 שעות ביממה מבחינת ההספק שלו. הוא היה מאוד מחויב ללקוחות שלו, אבל היה מאוד נוכח בחיי. לא היה אירוע שלי שהוא לא היה נוכח בו. כמה שהוא היה איש קריירה והייתה לו אחריות כבדה לכל הלקוחות שלו, זה אף פעם לא הרגיש שהוא לא שם כשאני צריכה אותו. היה האבא המושלם לבלות איתו בחופש הגדול, אבא חברמן שהיה מעמיס אוטו גדול עם מלא ילדות, חברות שלי, והיינו נוסעים ללונה פארק, והן היו משוגעות עליו. היו לי עוד הרבה פנטזיות על מה אני יכולה להספיק לעשות איתו. היו עוד המון דברים שתכננתי לנו יחד, אם זה חופשות סקי או חופשות באילת שקצת זנחתי כשהייתי סטודנטית ועסוקה בלימודים. היה לי ברור שיש לנו זמן להשלים, אז לא מיהרתי להספיק אותם".
מאוד סימבולי שהאנדרטה הוצבה בשבוע כזה סוער שעבר על העיר.
"זה מה שכתבתי בפייסבוק, שכמה זה סימבולי שכיכר ובה אותיות עם השם של אבא, שעל גביהן כתובות כל זכויות האדם בעברית, ערבית ואנגלית, תוקם בתקופה שכזאת. מי ייתן וברוחו של אבא, נזכור שמעבר להבדלי הדת, הגזע והלאום, כולנו בני אדם ולכולנו הזכות לחיים. אבא בטח מתהפך בקברו לנוכח כל מה שקרה בתקופה הזו, כי הוא היה הדו קיום במהותו. זה מה שספגנו בבית. אם הוא היה נוכח, אין לי ספק שזה היה שורף אותו מבפנים".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אכן פרויקט מעניין אבל חוסם את שדה הראייה מכל רכב שמגיע לכיכר