בתוך כל החושך ששטף את המדינה שלנו השבוע, נאחזתי בכמה נקודות של אור.
למשל, כשתושבים ערבים המתגוררים בשכונות מעורבות ליוו במהלך חג השבועות לבתי הכנסת את השכנים שלהם, המתפללים היהודים, כדי לוודא שאיש לא יפגע בהם, חלילה. כשהם סיפרו לי על המחווה המרגשת הזאת, הרגשתי תקווה.
כששתי קבוצות כדורגל חיפאיות, האחת מבת גלים והאחרת מוואדי ניסנאס, ארגנו משחק ידידות לקירוב לבבות, הרגשתי תקווה.
כשקבוצה של הורים וילדים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, נפגשו בטיילת לואי לפעילות משותפת, הרגשתי תקווה.
זאת חיפה במיטבה. בני האור שמתעקשים לנצח את בני החושך.
בתוך המערבולת הרגשית שאפיינה את השבוע הזה, פעלתי בשני מישורים: האופרטיבי והחברתי. במישור האופרטיבי נערכו תדרוכים יומיים עם צמרת העירייה ועם גורמי הביטחון השונים, ובראשם המשטרה. עם תחילת המהומות, הקמנו סמוך למושבה הגרמנית חפ"ק עירוני, ומשם קיבלנו בכל ערב תמונת מצב עדכנית. ליוויתי את הכוחות, סיירתי בשכונות וראיתי חיפה שלא האמנתי שאראה אי פעם. היו רגעים שכולנו חששנו מאובדן הזהות של העיר.
זה המקום להגיד מילה טובה לאנשי כוחות הביטחון, שפעלו בנחישות וברגישות, ואף סיכנו את חייהם כדי להשליט סדר בעיר.
במישור החברתי פעלתי כאזרחית, כמו אזרחים רבים אחרים, מה שנקרא "הרוב השקט", להרגעת הרוחות בעיר. בשבוע שעבר יזמנו מפגש של אנשי דת חיפאים משלוש הדתות. נכחו בו גם מנהיגים מקומיים, יהודים וערבים. היה חשוב לי לגייס אותם לפעולה למען השפיות ונגד הקיצוניות שאיימה להשתלט גם על חיפה, ולרגעים אף הצליחה.
כולם נרתמו, הבינו את גודל השעה. ידעתי שאם לא נפעל ומהר, העשבים השוטים ישתלטו על גינת החיים המשותפים ולא יותירו ממנה זכר.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאב לי לראות את חיפה מדממת – אנשים שנפגעו במהלך ההתפרעויות, עסקים שניזוקו, אש שהוצתה. פגשתי כמה מקורבנות השנאה וביקשתי לחזק אותם. הם חיזקו אותי לא פחות, כשאמרו לי שלמרות האלימות והשנאה שחוו על בשרם, הם עדיין מאמינים בדנ"א החיפאי.
גורמים קיצוניים שהגיעו מחוץ לחיפה בחרו להשתולל בה ולהבעיר אותה דווקא בגלל מה שהעיר מסמלת – חיים משותפים, סובלנות ושפיות.
בימים כאלה נדרשת מנהיגות אחראית שתפעל לכיבוי הלהבות ולא להעצמתן. לא חסרים כאלה שביקשו, ועדיין מבקשים, ללבות את האש.
השיח שניהלתי, המפגשים עם התושבים היהודים והערבים – חלקם היו טעונים – העבודה המשותפת מול המשטרה, השב"כ וכיבוי אש; כל אלה הרחיקו מכאן בסופו של דבר את הקיצוניים והשאירו אותנו לאחות את השברים ולשקם את ההרס ש"הצליחו" לחולל בכמה ימים של זעם.
תם ולא נשלם. עכשיו זו שעת המבחן של תושבי חיפה, היהודים והערבים. אמרתי השבוע שחיפה היא מגדלור; אם ייכבה אורו, תאבד כל החברה הישראלית את דרכה, והחושך ישתלט עליה. אסור לנו לתת לזה לקרות.
עיריית חיפה יצאה השבוע בקמפיין "אין לנו חיפה אחרת". יהודים וערבים מכל תחומי העיסוק הצטרפו אלינו בקריאה החשובה הזאת. הצטרפו גם אתם, כי כולנו רוצים את חיפה בדיוק כפי שהיא, וככל שזה תלוי בי (ואני משוכנעת שגם בכם), כך היא תישאר – מגדלור של שפיות וקבלת האחר.
טור חוסר דעה, ליתר דיוק
אף מילה על ההפגנות האלימות במושבה, ההסתה הפוליטית הערבית הקבועה שם, ההקצנה במסגדים ברמטדן כלשנה שמובילה לגלי פיגועים, הלינצ'ים של יהודים ונסיונות ההצתה, האבנים שזרקו פורעים ערבים על מבני ציבור וחנויות.
אחרי 10ימים קבלנו טור עם גבב סיסמאות פחדני שמתעלם מהמצב וככה מעניק רוח גבית מהממסד העירוני להמשך אוזלת היד מול ההסתה הפוליטית הקיצונית הערבית ומול אוזלת היד של המשטרה.
מנחם איל
אני מאחל להם הרבה דקות דומיה
משה
מה מותר לכתוב עם הכל נכתב בעבר אתם שומרים על משהו?
אחמד מוחמד
אין לנו חיפה אחרת, אבל צריך דחוף ראש עיר אחר, מספיק לנו מהאוטואנטישמית השמאלנית אוהבת חזירים וערבים
מפחדים לקרוא לפרעות הערבים בשמן. לפחות באלו בעידן המנדט לא התבלבלנו.
נמשיך באשליה העצמית, שהמגמה היא השתלבות ולא השתלטות.
אוקיי, עם אובדני לא בכדי.. חי באשליות עם עצמו.
ירון ב.
אין לנו ראש עיר אחרת! עינת היא המגדלור האמיתי כאן!
יעקב
עדיף מאוחר מאשר אף פעם,ועדיף ליזום רעיונות וחשיבה קצת שונה ואחרת וזאת כדי לפוגג את השנאה הפחדים ואת המתחים ששוכנים במחשבותינו מאז, ולי יש את הכיוון הנכון כדי לצאת לדרך חדשה ואני מציע להשמיע למקבלי ההחלטות את הרעיונות.