שהירה שלבי: "לאנשים צריכה להיות אמירה, אבל לא זו הדרך"

כבר שלושה ערבים רצופים ששהירה שלבי, סגנית ראש העירייה החדשה ואחת משני נציגי חד"ש במועצת העיר, מסתובבת במושבה הגרמנית ובריכוזי אוכלוסייה ערבית אחרים בעיר, בניסיון להרגיע את המשולהבים, להשפיע ולשכנע אותם להשאיר את האלימות בצד. שלא זו הדרך הנכונה למאבק, צודק ככל שיהיה.

"היה מפחיד בשלישי בהפגנה, לא ראיתי אף פעם כזה דבר בחיפה", היא אומרת ביום שלמחרת, "באמת. רציתי להגיע להפגנה של 'אישה לאישה' בכיכר אונסק"ו, אך לא הספקתי. התחלתי לרדת למטה בשדרות בן גוריון, ופגשתי חלק מהחבר'ה שהיו שם. ניסיתי לדבר איתם, ביקשתי שירגיעו, שישמרו על עצמם. הלכתי לתחנת המשטרה לראות מה קורה עם כל העצורים ואחר כך עשיתי סיבוב נוסף במושבה. ניסיתי לדבר עם הצעירים, לשכנע אותם לעזוב את האבנים, להסתובב וללכת הביתה. נסעתי לוואדי ניסנאס, כדי לדבר עם הצעירים שהבעירו אש ברחובות".

לא נראה שהם מקשיבים ושהם נרגעים.

"כבר שלושה ערבים שזה מה שאני עושה ברחובות – מסתובבת, בודקת, מנסה להרגיע את הצעירים, ומנגד את המשטרה. זאת לא הדרך. חשוב להבין, חשוב להשמיע קול, יש פה מצב פוליטי קשה, לאנשים צריכה להיות אמירה, אבל לא זו הדרך. אסור שהפגנה תהפוך להתפרעות, גם אם יש לך זכות ציבורית, אתה מאבד את הלגיטימציה. אני מתכוונת לא רק לגבי חיפה, כולם מדברים על חיפה כעל מקום משותף, אבל לא רק. אני מדברת בכלל על קבוצת מיעוט והחברה הערבית. אנחנו בנינו פה במשך שנים את המוניטין שלנו, את הדרך שלנו למאבק, אנחנו נאבקים למען הזכויות שלנו, וזו לא הדרך. זה מסוכן. וגם תוסיפי לזה את ההיערכות המוגברת של המשטרה שבאה בכוחות מאוד מתוגברים. היא רצתה לפזר את ההפגנה הזו בכוח, וברגע שיש התפרעות זה מסוכן.

שהירה שלבי (צילום: חגית הורנשטיין)

"צריך לקחת בחשבון שיש פה אלימות שצריך להיזהר ממנה, לא להתגרות במשטרה ולא לשים את עצמו במקום המסוכן בשני מובנים – במובן הציבורי של איזה מאבק ואיזה שיח אנחנו רוצים לקדם, וגם במובן הפיזי – לא לסכן את עצמנו. מעבר לשני הדברים האלה, אני שואלת מה זה לשרוף פחי אשפה? מה זה הוונדליזם הזה? זה לא מאבק. קודם כל זה רכוש ציבורי של כל אדם שחי שם, שירות עירוני שכולנו מקבלים והוא על חשבון משלם המיסים. מה זו הפגיעה הזו? אני באמת לא מבינה את זה".

הם פוגעים בבעלי העסקים.

"זה בדיוק מה שרציתי לומר. העסקים האלה אחרי יותר משנה של אפס הכנסות, עד שהם הרימו טיפונת את הראש, הורסים להם. הרמדאן זו תקופה מאוד טובה לעסקים ואנשים התחילו לבוא, ופתאום משום מקום מזניקים כל מיני חבר'ה – אני מדברת על היום השני – זו לא הייתה הפגנה מאורגנת, וכ-200 חבר'ה שאי אפשר לדעת מאיפה הם הגיעו גרמו לכל הסועדים במסעדות לברוח, ובעלי העסקים נאלצו לסגור. הם גם פוגעים בציבור התושבים שהיה שנה שלמה סגור בתוך הבתים, לא יצא ומגיע לו לשמוח. נכון, אי אפשר להתעלם מהמצב הפוליטי הקשה, אני רואה את מה שקורה בירושלים ובשיח' ג'ראח, ואנחנו רואים את המלחמה בעזה, אז כן יש זכות להפגין ויש זכות להשמיע קול, אבל צריך להיות מאורגן.

בדרך כלל כשאנחנו יוצאים להפגנה יש הנהגה שאת פונה אליה, שהם קובעים את הסף. יש מארגנים, יש סדרנים עם סרט מזהה סביב הזרוע. לא ראיתי דבר כזה, אין לך עם מי לדבר, לא עם האנשים האלה וגם לא עם המשטרה. ניסיתי כמה פעמים לדבר עם המשטרה, ואין עם מי לדבר. לא רוצים לדבר איתנו. אנחנו מבקשים להרגיע, לבקש מהמשטרה להכיל את הסיטואציה, להכיל את הצעירים האלה, להבין שיש פה כעס. אם לא תהיה אלימות מצד המשטרה, זה ירחיק את ההתפרעויות של הצעירים. גם שם לא הרגשתי שיש אוזן קשבת".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

את יכולה לשים את האצבע מה קרה ביום שלישי?

"רוב הצעירים שהיו שם הגיעו להפגין ולהשמיע קול, אבל המשטרה, כבר לאחר 10 דקות, התחילה עם כל ההסתה שלה. המשטרה מגיעה מראש עם כוונה לפזר את ההפגנות האלה בכוח, לדכא את ההפגנות, כי השר שלהם שלח אותם ככה. אני אומרת שזו אחריות משותפת. אם המשטרה לא הייתה זורקת את רימוני ההלם, בתוך 10 דקות, ולא הייתה עושה את כל הרעש הזה שהפחיד את המפגינים שהתחילו להתפרע על ימין ועל שמאל – הכל היה נמנע. התנהגות כזו גורמת לצעירים האלה לצאת מאיזון. המפגינים שדיברתי איתם אמרו שהם לא יודעים מה קרה, שהם לא הבינו מאיפה זה בא. בשנייה אחת הכל השתבש".

פתאום הבנתי שהצעירים שהיו סביבי, אלו שהתעמתו עם המשטרה, זרקו חזיזים וזיקוקים, היו שונים לגמרי מהצעירים שצעקו סיסמאות.

"כן, כן. את צודקת. המפגינים הם לא אלו שבאו להפריע, זו קבוצה אחרת. המפגינים אלו אותם מפגינים שתמיד באים להשמיע קול, אולי לא אותם אנשים בדיוק, אבל אותה הרוח. יש פה משהו שאני לא יודעת מהו – המשטרה משחקת לידיים של המתפרעים האלה והיא צריכה לשנות גישה ביחס למפגינים השקטים".

את יודעת לומר לי אם המתפרעים הם לא חיפאים?

"אני לא יודעת, באמת שלא. בואי נגדיר מה זה חיפאים. אם תלכי לטיילת עכשיו, את תמצאי עובדי בניין, עובדי ניקיון או ביטחון וכולם מהכפרים. הם שקופים לנו בשעות היום, לא רואים אותם. אנחנו לא רואים שהם בחיפה. אחר הצהריים תלכי לגרנד קניון ותמצאי את כל הכפריים האלה קונים בכל החנויות, הם יושבים במסעדות של חיפה ומשלמים את הכסף הטוב שלהם בחיפה. אנחנו אוהבים אותם כשהם מוציאים את הכסף שלהם פה, אבל כשבאים להפגין אז מתחילים להגיד 'חיפאים'. חיפה זה מקום של כולם, זאת עיר המטרופולין. זאת לא האמירה, האמירה היא איזה סוג של יחס המשטרה נותנת למפגינים. עם איזו כוונה המשטרה מגיעה להפגנה. אם היא תכיל את ההפגנות, חלק גדול, אולי אפילו 90 אחוזים מהמפגינים יגידו כמה סיסמאות ויתפזרו אחרי 45 דקות. אפשר לטפל בעשרת האחוזים הנותרים שבאים להפריע, אבל לא להשליך רימוני הלם לאחר 10 דקות מתחילת ההפגנה, כשיש 500 אנשים בתוך שטח מצומצם וסגור. זה מסוכן. זה לא מרחב גדול כמו בכיכר רבין, זו מבואה מאוד קטנה, אנשים נבהלים, מתחילים לרוץ לכל כיוון, עולים אחד על השני ואז מרגישים מלחמה. הם לא מבינים שזה אמצעי פיזור, הם מתחילים לחשוב שיורים בהם".

נראה לך שנצליח לגשר על מה שהיה השבוע?

"ברור שכן, אין פה שאלה. ברור. אנחנו עברנו כבר אירועים יותר קשים ב-2006, ב-2014, את לא זוכרת?".

אבל לקח זמן להחזיר את אמון היהודים לקנות שוב בחנויות הוואדי. אולי גם בזכות ראש העיר שפעל למען אחדות.

"אני חושבת שראש העיר כן פועלת למען אחדות. זה שהיא פחות משמיעה קול, זה לא אומר. אני יודעת שהערכים שלה במקום הנכון. היא מקיימת מפגש עם התושבים בעירייה".

איך כן ההנהגה העירונית יכולה להגיע לאותם צעירים, לגרום להם להפסיק?

"זה לא חיפאי מה שקורה פה, זה לא ברמה העירונית, זה ברמת המדינה. אין הנהגה, הממשלה הזו לא נבחרה. כבר שנתיים וארבע מערכות בחירות ואין לנו הנהגה. שרים מתחלפים, אין מדיניות של שום משרד, אין אסטרטגיה, אין שיח שמאחד. מצד אחד הערבים הם חברים שלנו, ופתאום הם האויבים שלנו, תלוי מי משחקים בהם לפי האינטרסים הפוליטיים. זה לא עניין חיפאי ולא קרה רק בחיפה".

למה הערבים נפלו לבור הזה?

"זה שנים של תחושת דיכוי, של חוסר שותפות. איזה שיח היה נגד ערבים במגעים להרכבת ממשלה. יש תחושה כזו שלא משנה מה אנחנו עושים, זורקים אותנו. כנראה שדרך השינוי כואבת לכולם, הדרך לשינוי רצופה בקשיים וקונפליקטים. יש קבוצות שמתנגדות, יש קבוצות שמסכימות, אך כדי להגיע לשינוי הזה צריך לעבוד יותר קשה".