"ראיתי עשן כבד וקצת נקודות אור חזקות. אי אפשר היה לראות בוודאות מה קורה בתוך בית המלאכה בגלל העשן הסמיך. התחלתי להיחנק, אז נשכבתי על הרצפה עם צינור כיבוי וזה לא עזר. נטשתי הכל וברחתי. כל שנותר לעשות בינתיים עד לבואם של לוחמי האש הוא לחלץ את הלקוחות והעובדים שהיו בחנות. וידאתי שכולם יצאו ועמדתי מנגד, הסתכלתי בעיניים דומעות איך מפעל חיי נשרף". במילים אלה מתאר חיים רוזן את מה שעבר עליו ביום ראשון, 11 באפריל, כאשר החנות שלו, "שירות רם" לתיקוני מכשירי חשמל ביתיים ברחוב ביאליק 9 בהדר, נשרפה כליל.
"האש התחילה כמה דקות אחרי השעה 13:00 בקומה התחתונה שהיא קומת המרתף", הוא משחזר, "שם היה בית המלאכה, ולמזלנו, הוא היה ריק באותו זמן. אף אחד לא הרגיש מתי האש פרצה עד שפתאום נשמע קול פיצוצון. שני עובדים שהיו בקומת החנות ניגשו לראות והריחו את העשן שהתחיל לצאת החוצה מהדלת. הם מיהרו לקרוא לי, בדיוק אכלתי ארוחת צהריים ב'קפה ביאליק' הסמוך. עזבתי הכל ובאתי בריצה לחנות. ראיתי שיש עשן בקומה התחתונה, אז רצתי מסביב לחצר האחורית, פתחתי את הדלת וכוסיתי בעשן שחור וסמיך. ניסיתי לכבות את השריפה עם צינור כיבוי אש, אך זה לא עזר".
מה עבר לך בראש?
"כל ההיסטוריה של העסק חלפה לי מול העיניים. אוי, אני הולך לבכות עכשיו (בוכה). נזכרתי באלפי הלקוחות, באנשים שטיפלתי בהם במשך שנים, אנשים מבוגרים מאוד, כי מי לא הכיר את 'שירות רם'? עברתי את הקורונה, והכל היה בסדר, עברתי את כל המלחמות ושרדתי. הייתי רץ לאנשים המבוגרים הביתה, מביא להם את המוצרים המתוקנים, ועכשיו בקורונה לא לקחתי מהם כסף. מה אני אגיד לך, הכל רץ לי מול העיניים. העובדים הנאמנים שיש לי בעסק הזה (בוכה). אי אפשר לדמיין את זה. ויש כל כך הרבה אנשים טובים עכשיו שמנסים לעזור, אבל אני לא יודע איך הם יכולים לעזור לי. אני אצטרך לדאוג שהלקוחות ימשיכו לבוא, כדי שאוכל להמשיך לפרנס בכבוד את ששת העובדים בחנות בהדר, שהם כמו משפחה בשבילי, ולפרנס את עצמי".
רוזן נולד בשנת 1956 בבית החולים רוטשילד, גדל בשכונת סטנטון, ואחר כך עבר לקרית אליעזר. הוא התחתן, נולדו לו שלושה ילדים ויש לו שני נכדים. את "שירות רם" הוא פתח ב-1981 עם שותף שהיה חבר ילדות, ולפני שנתיים השותפות התפרקה, ומאז הוא לבד. במשך השנים העסק התפתח והשותפים פתחו סניף נוסף ברחוב רות הכהן בנווה שאנן. זה המקום שבו ניתן למצוא כמעט כל חלק חילוף לכל מכשיר חשמלי ולהצילו רגע לפני שרוכשים מכשיר חדש.
"אנחנו מתמחים בתיקונים של כל מוצרי החשמל הביתיים", הוא אומר, "מוכרים גם חלקים ואביזרים, ובשנים האחרונות נכנסנו לתחום התיקונים של ציוד תעשייתי לפאבים, בתי קפה וכל מוסדות ההזנה למיניהם. אנחנו נותנים שירות תיקונים למוסדות כמו ויצו ונעמת וכמובן גם מוכרים מוצרים ביתיים קטנים".
מה כללה התכולה שנשרפה?
"היו דברים היסטוריים שאין להם מחיר. מוצרים של לקוחות לפני תיקון ואחרי, שנשרפו לגמרי. מוצרים חדשים למכירה, חלקי חילוף ואביזרים שנצברו במשך שנים. חומרים אישיים שלי, מכתבים, תמונות, מה שנשאר לי מההורים שלי, אם זה תעודות לידה ופטירה. אמרתי בזמנו שעדיף שהכל יהיה בחנות, כי רוב הזמן אני שם, ואם אצטרך, הכל יהיה לי בהישג יד. הכל-הכל ירד לטמיון, לא נשאר כלום. המחשב שיש בו את כל ארכיון הלקוחות והספקים, ולצערי, התיק האישי שלי גם היה בחנות. היה בו הגיבוי למחשב וגם הוא נשרף. הכל. ממש נמחקתי טוטאל. מה שמשאיר אותי לצוף כרגע זה הסניף בנווה שאנן, בו אני נמצא עכשיו ומנסה להמשיך להחזיק מעמד, עד שאפתח סניף חדש בהדר. אני מקווה מאוד שבתוך חודש-חודש וחצי אפתח מקום חדש. זה שאנחנו מדברים, זו סגירת מעגל וצחוק הגורל. אני אפתח בדיוק ממול, ברחוב ביאליק 8, שם היה בזמנו במשך שנים 'הלוח הבטוח' של 'כלבו'".
צחי
שרות רם מוסד חיפאי ותיק ומפואר.
מאחל לחיים מנכ"ל שירות רם שישקם את העסק ויחזיר עטרה ליושנה.
עסק מיוחד שנותן שירות מקצועי יחס אישי הגון ואמין.
כן ירבו עסקים ואיש מיוחד כזה!
תזכורת מה זה סטנטון..
רחוב סטנטון הוא רחוב שיבת ציון.
שם היו קרבות ההגנה מול כוחות השמד הערביים שייחלו לבצע "כמו באירופה" כפי שסבי סיפר שהיו צעקו לו לחנות בעיר התחתית כשנודעו זוועות מלחמת העולם השנייה. דו קיום של ממש כן??
אייל
יש פה בכתבה גם לקח חשוב לכל מי שחושב שאפשר לשמור דברים פיזית בחנות או בבית,
זכרונות רשימות לקוחות ותעודות הכל צריך לעבור מיחשוב סריקה ושמירה גם בקבצים
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
היום אני יכול להחזיק בכיס מכנסי לדוגצא את כל מלאי הברטים של אולפני מ ג מ מה שפעם הצריך מחסנים ענקיים של גלילי פילם בטח גיבוי לכל המסמכים התעודות והתמונות והזכרונות שיש לכל אדם
חנית ג'אגר
כמה עצוב וכואב חיים איש יקר מאחלת לך הצלחה בכל אשר תלך ♥️
Chery
שתהיה לך ןלכל עובדיך התחלה חדשה ומשמחת. אני לקוחה שלכם. באה באנונימיות. משום מה המקום זכור לי עוד מתחילת שנות ה- 70 עת הייתי סטודנטית שעבדה כמזכירה חלקית במעבדת אלקטרוניקה " אלטון". בית ליד מאחור. חיים ומאיר ז"ל היו בעלי המקום. עד היום שומרת על קשר עם חיים שטורם. בהצלחה