בן בנדו. תורם כליה מספר 991

בדיוק היום, מציין ארגון "מתנת חיים", המגייס ומלווה מתנדבים בריאים המעוניינים לתרום כליה ולהציל חיים, את התורם ה-1000 שלו. חמישה תורמים חיפאים התארחו היום (ראשון) באולם הכנסים שבהיכל העירייה ונפגשו עם ראש העירייה עינת קליש רותם. כל אחד מהתורמים סיפר את סיפורו האישי ועל האופן שבו קיבל את ההחלטה האמיצה, תוך שהוא מציין בגאווה את מספר התורם שניתן לו.

תורם מספר 991, שעבר את הניתוח רק לפני שלושה שבועות, הוא בן בנדו, אחיהם האמצעי של אריק, שחקן עבר במכבי חיפה ונבחרת ישראל, ותום, איש חיי לילה ידוע ומוכר בעיר.

בנדו, 45, מורה לתנ"ך ומחנך כיתה ט' בריאלי הדר, נשוי לדקלה, 43, והשניים הורים לארבעה ילדים. לפני כ-15 שנה, כשהחל להתחזק, נחשף לארגון "מתנת חיים" ולמי שהקים אותו, הרב ישעיהו הבר ז"ל, מושתל כליה בעצמו, בבית הכנסת שבו הוא נוהג להתפלל.

"עוד כשהרב היה חי, היו מחלקים בבית הכנסת עלונים של הארגון, וכך נחשפתי. לא ידעתי שיש אנשים שתורמים כליה, לא ידעתי שיש אנשים הזקוקים להשתלת כליה, לא ידעתי מה זו מכונת דיאליזה, פשוט חוסר מודעות. הייתי רואה את העלונים ומדי פעם הייתי מדבר על תרומה, אבל כל מה ששמעתי מסביב היה 'מה פתאום? אתה לא הולך לתרום כליה'. האנשים סביבי היו מורידים אותי מזה. כשהרב נפטר מקורונה לפני כשנה, החלטנו אשתי ואני, שהפעם נלך על זה. אגב, היא מאוד התלהבה מהרעיון והתחלנו את התהליך יחדיו. זהו תהליך מאוד ארוך של בדיקות מכף רגל ועד ראש – פיזיות, נפשיות, פסיכולוגיות ופסיכיאטריות".

ופתאום התקשרו, כמו בסרטים, שנמצאה התאמה?

"בדיוק, מצאו מישהו שמתאים. מעבר לרצון לתרום, יש את עניין ההתאמה, שהוא חשוב הרבה יותר".

אתה יכול להסביר מה גרם לך לתרום כליה?

"בגדול, לעזור לעם ישראל. זה נשמע אולי בומבסטי, אבל זה בדיוק זה. לתרום, לעזור, כמה שאני יכול. הרבה אנשים שאלו ומה יקרה אם מישהו מהמשפחה יזדקק. אז אני כבר לא אתרום לו כליה, אבל הצלתי חיים אחרים".

ומה אם חלילה אתה תזדקק?

"לקחתי הכל בחשבון. אפשר לחיות עד גיל 120 עם כליה אחת. נכון וברור שאלו חיים ברמת סיכון יותר גבוהה, אני לא מתכחש לזה. אבל הלכתי על זה בעיניים פקוחות, כדי לתת למישהו שסובל, ואותו אחד הוא בחור נתנייתי בן 27, שהיה מחובר למכונת דיאליזה, שזה סבל נוראי, ובקיצור, לא היו לו חיים. תרומה אלטרואיסטית, לא הכרתי אותו לפני כן. חיברו בינינו בבית החולים והלכתי על המהלך הזה".

תהיה מוגבל?

"בעיקרון לא, אבל זה לוקח זמן. לי מאוד קשה, כי כל חיי עשיתי המון ספורט ופתאום אני צריך להקפיד לא להתאמץ. אני מאמין שבתוך חודש וחצי אחזור לעצמי. אני חוזר מחר ללמד ואצטרך לזכור לא להשתולל עם התלמידים בהפסקות".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

איך תום ואריק הגיבו?

"להם היה מאוד קשה, גם להורים שלי. הם כמובן התלהבו והתרשמו, אבל לא היה להם קל עם העובדה שאחיהם הולך להוציא איבר מהגוף. אבל אם כל אחד יחשוב רק על המשפחה שלו, או רק על עצמו, אז אף אחד לא יתרום לאף אחד, וזה גם מה שאמרתי להם. נקודת המוצא שלי: לתרום ולעזור למען עם ישראל. אגב, אני היחיד מהאחים שהלך להיות קרבי, כי אמרתי שאם אני לא אהיה כדורגלן, אהיה קרבי. הזכרתי לאמא שלי שהיא בעצם יכולה הייתה להגיד לי 'שאחר יהיה קרבי, למה אתה צריך להסתכן?' והיא לא אמרה, אז למה עכשיו? זה אותו עיקרון וזה מה שמלווה אותי. ואם אנחנו נזדקק? יהיו עוד אנשים טובים שירצו לתרום. נכון, המשפחה קודמת, אבל פה הייתה הזדמנות לעזור לאדם לפתוח בחיים חדשים".

בן בנדו במפגש עם ראש העירייה קליש רותם (צילום: ראובן כהן, עיריית חיפה)

היית בקשר איתו אחרי הניתוח?

"בקשר טלפוני. שלחתי לו את השיר 'יוצא לאור לחיים חדשים' של אהוד בנאי. זה כל כך נכון, הוא פתאום רוצה להתחיל ללמוד, כי אין כבר את התלות הזו בדיאליזה. יש לו חיים חדשים, מה שלא היה לו, ואני זכיתי".

דקלה תמשיך בתהליך, על אף שאתה תרמת?

"אשתי גם רוצה לתרום, אבל היא תיאלץ להמתין שלושה חודשים. יש כמה זוגות בארץ שתרמו שניהם כליה. אגב, נתון שמאוד חשוב לי לציין הוא ש-93 אחוז מהתורמים אלו אנשים מהציונות הדתית וחרדים, שזה מדהים. הם, כמוני, נתקלו בפרסום בבית הכנסת. אני לא נוהג להתראיין ולא אוהב פרסום, אבל אני כן רוצה להנגיש גם לחילונים את עניין תרומת הכליה. מדובר בתרומה אלטרואיסטית, התנדבותית בלבד. הארגון פועל ללא כל כוונות רווח והמניע היחיד הוא הרצון והנכונות לעזור לזולת ולהציל חיי אדם".