למי שנכנס לגלריה 6, חנות העתיקות הוותיקה ברחוב מסדה בשכונת הדר בחיפה, תמיד ציפתה הפתעה – החנות העמוסה בכלי הגשה שמוצגים לראווה בוויטרינות מסוגננות, בפרטי ריהוט ובחפצי אמנות, נראית ריקה מאדם. זה היה מין משחק כזה שסיגלה לעצמה אילנה אור שפתחה את הגלריה לפני 24 שנים. היא היתה יושבת על כיסאה ומשקיפה על הנכנסים שלא היו מבחינים בה, כשהחפצים מהווים לה הסוואה. כשהבינו שלא בובה יושבת שם, הם תמיד הגיבו באותה הפליאה.
עוברי אורח כבר לא יזכו לחוויה הזו מכיוון שבימים אלו ממש החנות נסגרה. את הסחורה שעדיין נותרה בגלריה ניתן יהיה לראות רק בתיאום מראש עם אור, שמתקשה להיפרד.
"עצוב לי, אבל אין מה לעשות", היא מספרת, "כבר אין לי את החדווה הזו לקום בבוקר ולסדר את הוויטרינה לפי עונות השנה. פעם היתה תקופה אחרת, תקופה מדהימה שלא תחזור יותר, כי רחוב מסדה הרוס ויעבור הרבה זמן עד שהוא ישוקם. זה היה רחוב נהדר, היו בו המון חנויות יפות והיה כיף לבוא לפה, אבל לאט לאט, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, הוא הידרדר. אנשים עזבו כי כבר לא היתה חדוות קנייה".
הרחוב נמצא בשלבי גסיסה כבר כמה שנים.
"נכון, אבל אפשר היה לשפץ ולנקות אותו. עכשיו הכל מוזנח. עיריית חיפה לא עזרה לפרסם את הרחוב ואת העסקים בו, ומשאבים רבים הופנו לאזורים אחרים בעיר. זה היה רחוב ייחודי מאוד. כשפתחתי את הגלריה לפני 24 שנים היה פה יפה מאוד, והגיעו לכאן לקוחות מכל הארץ. היו ימי שישי שבהם נאלצתי לנעול את הדלת כי אי אפשר היה להכניס כל כך הרבה אנשים לחנות. החנות היתה סוג של מרכז – נשים אהבו לשבת ולדפדף במגזינים, תמיד היה פה ריח טוב, היה נעים".
מתי התחלת להיות סוחרת עתיקות?
"אני אספנית מגיל 12. בהתחלה, בטח בגיל צעיר כל כך, לא יודעים מה ואיך לאסוף, אבל במשך השנים למדתי. הפוש הכי גדול שקיבלתי היה כשנסענו לשליחות של ארבע שנים בארצות הברית. קניתי המון ספרים, הלכתי למוזיאונים, נסעתי לירידים, ולאט לאט למדתי".
היית נוברת אחר מציאות בשוקי פשפשים?
"אני לא הולכת לשוקי פשפשים, זה לא מעניין אותי. אני הולכת רק לירידים גדולים. ניסיתי וגם הצלחתי להביא לגלריה רק פריטים שהם טובים מבחינת עתיקות, וכמובן שהם היו צריכים להיות יפים, אחרת לא הייתי קונה אותם".
את מתכוונת לפריטים שיש להם ערך כספי מבחינת אספנות?
"נכון. הגלריה פעלה יפה, והיו לי לקוחות מכל הארץ".
גלריה 6
רוצים להישאר מעודכנים?
עם גסיסתו של הרחוב, לא חשבת לעבור לשוק הפשפשים?
"לא, מה פתאום?! אהבתי את הפינה שלי, היו לי אהרון השען ממול שעדיין נמצא שם ושלום הרפד שנפטר בינתיים. היתה אווירה נהדרת ברחוב, ובשנתיים האחרונות זה נמוג. הכל מלוכלך ומוזנח. את יודעת כמה פעמים צלצלתי לעירייה שיבואו לנקות, לשטוף את המדרכות? בסוף נמאס לי להתלונן. עד לפני שנתיים הבאתי משלוחים מחו"ל עם דברים נהדרים, ואז הפסקתי. היתה לזה גם סיבה בריאותית וגם בגלל שאילן בעלי אמר שהרחוב לא יתאושש ושכדאי לחשוב על פרישה".
יש לך עדיין סחורה. אולי כדאי לשקול מעבר ללוקיישן אחר?
"חלק מהפריטים הצלחתי למכור אבל עדיין יש דברים יפים מאוד. לפעמים אני לוקחת פריט הביתה. הפריטים שלי הם ליגה אחרת. אני חלילה לא מזלזלת באף סוחר, כל אחד כבודו במקומו, אבל אצלי זה משהו אחר. אני חושבת שאף אחד לא נסע כל כך הרבה פעמים כמוני לירידים בחו"ל. ככל שאת נוסעת יותר, את לומדת ומכירה, ויש אינטראקציה עם המון סוחרים. כבר הכירו אותי בירידים, שאלו לדעתי, זה עולם אחר. היום יש כאלה שהולכים לעשות קורס ובסיומו הם חושבים שהם מבינים בעתיקות, אבל זה לא ככה, צריך הרבה ניסיון, טביעת עין, להבין מה חדש ומה ישן. כל מה שאני עושה חייב להיות מדויק מאוד. חנויות שלא מתמקדות בנושא מסוים ולא מקרינות אמינות, לא יכולות לשרוד. חנות שמוכרת גם כובעים, ארנקים וחזיות נוסף על עתיקות – זה לא הולך. תמיד התמקדתי ולא התפשטתי לתחומים שאני לא מבינה בהם. הפכתי את התחביב למקצוע עם הנאה לא נורמלית".
ועכשיו את סוגרת.
"נכון, חבל מאוד שגלריה כמו שלי נסגרת, אבל לא מגיע לחיפה גלריה כזאת, נקודה. הרחוב שלנו היה אטרקציה, ואם העירייה היתה נותנת טיפל'ה תשומת לב לכל הרחוב, לא רק לי, הכל היה נראה אחרת. חבל שככה זה הסתיים. אולי אם הרחוב לא היה נובל ואם היה רק יותר מטופח, אנשים לא היו בורחים ממנו. גם יש פה מצוקת חנייה נוראית. תראי את בתי הקפה, איזו עליבות, זוועת אלוהים. לפני שבועיים באתי לשם, סידרתי, ניקיתי אבק. זה כמו הבייבי שלי, אבל אין מה לעשות. לא נורא אם אצא קצת לחופש, לא יקרה לי שום דבר, אני עובדת רצוף מגיל 20. בסוף העירייה הרוויחה – תהיה להם פחות נודניקית אחת".
גלריה 6
ותודה לקליש והנהלת העירייה על השנתיים האחרונות
גם כשכבר יש רחוב מדליק- לא עושים דבר כדי לעזור ולשמר אותו.
אולי די
אפשר להפרד גם בלי לטנף על השכנים שלך שעדיין מנסים לקיים את עצמם אחרי שנת גהנום? אולי די עם זה? שנפתח עליך גם ג׳ורה? יעני על כל אחד אפשר להמציא ולמצוא לכלוך, בייחוד על חנות עתיקות שמוזנחת ומזניחה בעצמה, נאה דורשת נאה מקיימת.
ירון
עוד קשישה חיפאית ממורמרת. כמה עליבות.
עמןס
חבל כמובן שזה קורה,אבל אילנה צריכה לסגור כי הזמן. לא צריך להאשים אחרים(אם כי העירייה והזנחה חברים כיום). השנה האחרונה הרסה רבים. צריך לקוות שהרחוב ישתקם עם דלריות ובתי קפה אחרים.
אייל מהדר
איזה מרירות, בשביל מה כל התלונות והביקורת? שנה איומה עברה על רב העסקים. זה בסדר פשוט לפרוש בשקט כשמגיע זמנך.
כנראה שכבר אין קונים לסחורה, ונקווה שדם חדש ימלא את החלל בהצלחה.
עדנה, כרמל
לפני 24 שנים כשפתחת היית צעירה ועם חלומות. היום את קשישה ובלי חלומות, זה כל מה שהשתנה וזה בטח לא אשמת עיריית חיפה.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
יפה שכל מופרעי הקומנדו של העבריינית המורשעת נשלחו להגיב פה…
משתמש אנונימי
זה מה שקורה שבראשות העיר עומדת העבריינית קאליש! היא צריכה מיד לרכוש מהגב' אילנה את כל הסחורה שלה ולהתפטר! כבר ברגעים אלה אביהו האן עובד על הצעה לסדר בנושא.
צביקה
הבעיה שלחיפה לא מגיעים צעירים. כל העיר הזאת הם קשישים וקשישות כמו בעלת החנות הזאת. איזה עתיד יכול להיות לעיר אם זו האוכלוסייה שלה?
מאד פשוט אוכלוסיית מסדה האלימה הבריחה את הציבור
בשנה האחרונה הייתה קורונה. בתי הקפה מוזנחים כי נפתחו על ידי תפרנים ומשתפים שניסו להכניס אוכלוסיה בריונית אנטי הדר ואני חיפה ואני המדינה כל מיני אנרכיסטים מסוממים שעשו כל מיני תהלוכות וארןעים ברמה ירודה לקהל שמאל קיצוני אנרכיסטי.
והציבור הצעיר אמר לא תודה, ועבר לבלות במקומות אחרים ברכס וברובע הנמל.
איריס
איזו עליבות של מגיבים ממורמרים ומי שלא חונך בביתו לתת כבוד לקשישים יזכה לקבל אותו יחס בבגרותו. רחוב מסדה והרחובות הסמוכים הפכו למקום מוזנח, מלוכלך וחסר סטייל. כל מי שהיה לו עסק ברמה כבר לא שם.
איך נפלנו עם קליש
בשנתיים האחרונות כל מה שעוד היה טיפה טוב בעיר הזאת נמוג. מסדה היתה קסם והרחוב נפל עם מעט העסקים שהחזיקו אותו. קליש הקשקשנית תכף תוציא תוכנית אב לשיתוף ציבור ותקשקש לנו בקומקום כמה היא אוהבת את הדר. יותר גרועה מיהב.
טלטול
רמת המגיבים כרמת הרחוב ועליבותו.
הפנינה שהיתה שם האירה את הרחוב המוזנח המלוכלך,והעלוב.
כל החנויות היפות שהיו שם נעלמו,וכמו כל העיר גם שם הוזנח על ידי העירייה ולצערנו הפך הרחוב להיות עוד רחוב מלוכלך חסר אופי.
ולמגיבים הקטנים המזלזלים בקשיש מקווה שיגיע זמנכם ויתייחסו אליכם בזלזול תואם!
דוד
קשישה עם שיער לבן שמטנפת על כולם – זה הפרצוף הטראגי של חיפה.
דוד
עצוב שהקשישה הזאת לא מביטה במראה לפני שהיא מטנפת על כולם.
מיכל
היא צודקת, חנות כזאת לא מתאימה לחיפה. אם החנות הזו הייתה בתל אביב האשה הזאת הייתה מצליחה יותר, עשירה יותר, מאושרת יותר ובריאה יותר. אגב, הארנונה שהייתה משלמת בתל אביב הייתה פחותה מאשר בחיפה.
צודקת
לפני שהגיעו אנרכיסטים וניידות משטרה תפסו מעבדות סמים במסדה, זה היה רחוב של בוהמה אמנים ויוצרים. חבל שהאוכלוסיה התחלפה בגורמים שמזניחים כל סביבה בה הם גרים (ראו איך נראות ערים ערביות ותבינו).
רמבי
היא כנראה ממש כמו בעלה האנטיפטי…..
אגב השען המפורסם אהרון פינקלשטיין, דור שני לשענים רומנים, המצוי מולה מעברו השני של הכביש, מומלץ מאוד!!!!!!
רמבי
כולם הולכים סביב סביב: הרחוב הולך ומתמלא בתושבים ערבים הגורמים לשינוי בכול רחבי חיפה, מהעיר התחתית לכיוון מעלה הכרמל, אחוזה ודניה, החל מהשפה הערבית השלטת וכלה בסממני פשע וסמים!!! צריך לשלבם בטוב במובן החיובי מכול הבחינות!!!
מתי
הזקנה היא דבר עצוב.
גבר
חיפה מדרדרת בגלל ראשי עיר כושלים ושלא אכפת להם מהעיר שלהם
חבל על הדר!
רחוב יפה, מטופח, שקט, תיירטתי, עם עסקים קטנים, כרמלית ואמנות.
כל זה – מה שמסדה יכל להיות.
הוא היה פעם.. נוסטלגיה, מעולם לא ממש היה.
מוזנח היה תמיד. גרפיטי רק כיער אותו.
רחוב עם תחנת כרמלית היה צריך להיות הכי יוקרתי ומבוקש בהדר. היו היה.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אני עדיין זוכר את קפה קטן המקסים !
יוס
בתי קפה עם תפריט בערבית בלבד
הם לא מכירים בי ואני לא מבקר בהם
מתפעל
אולי סוף סוף יגיע השקט לתושבים המבוגרים שגרים ברחוב וצריכים לחשוב טוב טוב לפני מזיזים את מכוניתם כי חניה יוק.
עכשיו תור המסעדות לעזוב
שרי
זה רק טיפה מהעליבות שאליה דרדרה קליש את חיפה .
כמעט בכל תחום של העיר היא פגעה. אפילו חוף הים עלוב עם הפודטראקים שתקעה שם
בלי שום תכנית ותכנון. גנרטורים שפולטים עשן ובתי שימוש ניידים עלובים.
כל העיר סלאמס ועוד לא דיברנו על הפגיעה הקשה בבתי ספר ובחינוך בעיר.
הכהן
כל הביזיון הזה להעסיק מערכת דוברות מנופחת,ע'מ להתנפל על אשה שדיברה בכאב,גועל נפש יה קאליש
העיריה צריכה ניעור רציני מאד
דרוש ראש עיר צעיר נמרץ כמו רוביק דנילוביץ' בבאר שבע שיודע להזיז תהליכים קטנים וגדולים עם חשיבה רחוק ולא בקטן.
אחת הבעיות הקריטיות זה יכולת לבצע כי לדבר וחהחליט זה כולם יכולים על הנייר לדעתי הכשל כרכע הוא ביצועי וניהולי בעירעעה במיוחד אגפים שפועלים בחצי כח, שביצה איטלקית או מורל ירוד, עובדים שאינם חיפאים ללא תחושת שליחות וצודעת שירות שבאים לדפוק כרטיס. במיוחד באגף עובדים סוציאליים וזה מורגש לשלילה.
ראש עיר צעיר צריך לבוא עם נסיון מעשי בקידום פרויקטים גדולים במגזר הפרטי העסקי. לא עורכי דין ולא רואי חשבון. מהנדסים ומנהלי חברות עם נסיון מעשי שיפשילו שרוולים ויכנסו לעומק של כל בעיה בחיפה ויחצבו את הסלעים הבירוקרטים לעירעה יעילה יותר ופחות ארנונה.
מי
האישה הזאת עשתה הרבה יותר מאותם מגיבים אלימים.כשתגיעו גם אתם לגיל השלישי נראה איך תדברו…עשתה הרבה יותר מכם בימי חייה.לא מסוגלים לגלות אמפטיה – אם בכלל יש לכם מושג מה זה- פיכם נוטף אלימות מילולית.בושה!!!