"מי אתה? מי זה אלוקים? מה זה יהודי? מה זו חסידות? מה זה בית כנסת?". אלה ועוד עשרות שאלות משונות נשאל האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בחקירתו. על הכל הוא ענה בטוב טעם, חוץ מאשר על שאלה אחת: "מדוע כתבת בספר התניא שיש הבדל בין נשמת יהודי למי שאינו יהודי? ואם זה נכון, מהו ההבדל?". במקום לענות הוא חייך חיוך רחב, ופניו השוחקות הביעו את התשובה.
אחרי גאולתו סיפר האדמו"ר הזקן שהחיוך ופניו השוחקות הביעו את התשובה ואת שמחתו הפנימית ופעלו באופן של "שמחה ממתקת את הדינים".
הקב"ה אומר ליעקב אבינו: "לא ייקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל". ישראל = חשיבות, שררה ואמונה בהקב"ה. לכאורה, אחרי קריאת שם זה היו צריכים להיות ליעקב אבינו חיים קלים ביותר, אבל בפועל זה לא כך. בנקודה זו רק מתחילים האירועים המאתגרים עד לגלות מצרים.
כדי לעבור את האתגרים בחיים צריכים להיות נטועים עם הרגליים בקרקע, כמו יעקב, אבל עם הראש מורם, כמו ישראל. להרים את הראש ולחיות עם אמונה, עם שמחה, עם פנים שוחקות ועם מוראל גבוה. זו הנוסחה לגאולה ולהצלחה.
חג שמח לשנה טובה בדרכי החסידות ובלימוד החסידות תכתבו ותחתמו.
שבת שלום ומבורך
תגובות