"המחשבה שעושים משהו לילדה שלך היא מצמררת"

משטרת חיפה אמנם עצרה אתמול (שני) צעיר בן 21 תושב העיר בחשד לאונס הילדה שהתרחש ביום שבת לפנות בוקר בביתה, אך הידיעה על המעצר לא הקלה את תחושות האימה והבהלה שאחזו בתושבי חיפה לאחר האונס האכזרי.

את בוקר יום שני התחילה שירי ויצנר בסטרס רציני לאחר שאמה, שאינה מתגוררת בעיר, שלחה לה הודעות מבוהלות בנוסח "מה קרה? איפה זה קרה?".

"לא היו פרטים", אומרת ויצנר, "לא ידעתי באיזו שכונה מדובר, ומיד חשבתי שאולי זה קרה בשכונה שלי, אולי אצל השכנים שלי. כל רסיסי המידע האלה הם מלחיצים מאוד, וברור שכאמא לשני בנים ובת זה מטלטל. את כואבת את הכאב של הילדה ושל ההורים שלה, ואז את חושבת על הסיטואציה ההזויה שאת ישנה בחדר שלך ובאותו הזמן אונסים לך את הילדה בחדר אחר, שזו סיטואציה מחרידה, ואז את מתחילה לפחד. אותי זה זרק למקרה של בני סלע. הפחד הזה שיש עכשיו בחוץ מישהו שעלול להפוך לאנס סדרתי מעורר שאלות כמו איך עכשיו מגנים על הילדים, אם אני גרה במקום בטוח ואם הקומה היא מספיק גבוהה? את ישר חושבת איך לבצר את הבית שלך. מאז ששמעתי על המקרה, רק על זה אני חושבת".

תחששי לשלוח את בתך לגן הילדים?

"דווקא עם הגן אני מרגישה בטוחה מאוד, אבל יש כל מיני סרטים שעוברים לי בראש. התחושה היא שזה כמו מין חיסול ממוקד, שהיה איזה טורף שצד אותה ושזה בטח לא מקרי. אני לא שוטרת, אבל נשמע לי שזה מישהו שארב לילדה וחיכה להזדמנות הזו. את ישר חושבת אם מותר לתת לילדים ללכת ברחובות לבד, אם מותר לשלוח את הילדה לאכול גלידה עם חברות, ואז מבשילה בראש מחשבה טורדנית שלא עוזבת אותי – ואני אומרת את זה בכאב – איך הגענו למצב כזה בעיר שהרגשתי בה הכי בטוחה וברגע אחד אני מרגישה לא בטוחה לחלוטין. אחרי שסיימתי לחשוב אם הבית שלי מבוצר ואם הילדים שלי בטוחים, פשוט הרגשתי אכזבה נוראית שזה קורה בעיר שלי. לא היה בי אף פעם פחד לביטחוני כאשה, וזה ממש מטריד אותי. זו אימה וזה נורא. פריצה לבית בשביל לגנוב לך חפצים זו טראומה לכל החיים, אבל המחשבה שעושים משהו לילדה שלך היא מצמררת. פחד אלוהים".

את חושבת שיש רפיון של המשטרה בשמירה על הביטחון האישי?

"הרבה דברים רעים קורים לאחרונה בחיפה, ואחד מהם הוא מכת פריצות איומה. אני לא יכולה להעביר ביקורת על המשטרה, אבל אני כן יכולה לומר מהי החוויה שלי – בשנים האחרונות העיר שהרגשתי בה הכי בת בית וחסרת פחד מתחילה להפחיד אותי. אני לא קוראת מדורי פלילים ואני לא מעורה בסטטיסטיקות, אבל אני יכולה להגיד כאמא וכאשה שאני מפתחת חרדה. להיאנס זה נורא, אבל כשזה קורה בדל"ת אמותייך, בבית שלך, זה מחריד. אם לא אהיה בטוחה בבית שלי, איפה ארגיש בטוחה? הסתובבתי בחיפה בביטחון גמור, ועכשיו הוא מתערער. יש סיירות להגנה מפני חזירים ויש סיירות לשמירה על כללי התו הסגול, אבל מה עם סיירות לשמירה על ביטחון התושבים? אני יודעת שאי אפשר להשליך ממקרה בודד ושלא כל בנות חיפה צריכות לחשוש לביטחונן, אבל זה מצטרף לסדרה ארוכה של דברים שמתרחשים בעיר שגורמים לתחושה שלא שומרים עלינו. שאלה אותי חברה ירושלמית איך לא מדברים על המקרה בחדשות בזמן שכל המדינה ראתה בכל מקום אפשרי איך פרצו לנטלי דדון הביתה. עניתי לה שכנראה את המדינה לא מעניינת ילדה בת 11 שנאנסה בחדר שלה בחיפה ושהחיים נהרסו לה. אבל אם אני הייתי השרה לביטחון פנים, רק על זה הייתי מדברת עכשיו ורק בזה הייתי מתעסקת".

"הסיוט של כל הורה"

מאז פרסום המקרה, הרשתות החברתיות גועשות, וקבוצות הווטסאפ השכונתיות ושל בתי הספר והגנים עוסקות כמעט רק בכך. בכמה מקומות בעיר אף יש התארגנויות של סיירות הורים. יעל שנער, חברת מועצת העיר מטעם הירוקים ואמא לשתי בנות, מזועזעת מהמקרה, אך גם מתריעה על הפצת המידע שברובו הוא כוזב.

"קודם כל, כאמא אני חושבת שזה הסיוט של כל הורה", היא אומרת, "אני שולחת חיזוקים וחיבוקים למשפחה ולילדה, ומקווה ומאמינה שעיריית חיפה תדע לתת את התמיכה לשיקום שהיא תצטרך לעבור. כשאני קוראת את ההודעות בקבוצות הווטסאפ וברשתות, ברור שרב סרן שמועתי הגיע לביקור. זה נובע גם בגלל שהוטל צו איסור פרסום, ואז כל אחד מתחיל לזרוק השערות ו'אמיתות' שרק הוא יודע, ונהיית עיסה של פרטים ותיאורים גרפיים מופרכים. אני קוראת לכולם – בואו נתייחס למקרה כאילו זו ילדה שכולנו מכירים ולא נשתף פעולה עם שמועות".

זה קרה בתוך הבית של המשפחה, בחדר של הילדה. מה זה גורם לך לחשוב?

"זה חלום בלהות של כל הורה. אני קוראת להורים לשמור על הילדים. הקיץ, אגב, הוא תקופה של אסונות. יש לשמור בשבע עיניים גם על הילדים היותר גדולים ופשוט להיות בהשגחה. מצד אחד את מלמדת אותם להיות זהירים ומצד שני את לא רוצה לטעת בהם פחדים. נכון, המקרה הזה גרם לי לפחד. אני אמא וזה מבעית. הייתי רוצה להעביר מסר של 'בואו לא ניכנס לפאניקה, בואו נהיה אחראים', אבל קשה לומר את זה להורים".

מה זה עשה לך כששמעת על המקרה?

"רצון ללכת ולחבק את הבנות שלי ולהשאיר אותן לידי כל החיים. אבל אי אפשר לחיות ככה, אי אפשר לתת לפחד לנהל אותנו. המון דברים יכולים לקרות, אבל איכשהו כשמדובר בפדופיליה זה נורא במיוחד. זה הדבר הכי מזוויע שיש – כשמישהו לוקח את התמימות הזו ואת הבוסר הזה ומסתכל עליה בצורה מינית. זה כל כך מרושע, כל כך סדיסטי, ואני מקווה שבית המשפט ייתן לו את העונש הכי חמור שאפשר לתת. אני רוצה שבית המשפט יקרקף לו את הצורה. לפעמים בתי משפט נוטים להקל בעונש, לומר שזה מקרה ראשון ובואו ניתן לו שיקום, ואז הוא יקבל איזה עונש מגוחך. בית המשפט צריך לקחת בחשבון שנהרסו פה חיים של ילדה ושהחיים של משפחתה לא יחזרו לעולם להיות אותו הדבר. בית המשפט צריך לזכור שביתו של אדם הוא מבצרו, וזו ילדה שנהרס לה הביטחון הכי בסיסי בעולם שעוטף אותה לכל החיים. זה קרה לה במיטה שלה. מישהו שדד לה את הילדות, ולכן צריך להעניש אותו כמישהו ששודד דבר יקר כל כך. הוא צריך לקבל את העונש הכי חמור שיש בספר החוקים".

איך אפשר להחזיר לתושבים את הרגשת הביטחון שהתרופפה לאחרונה, גם בגלל ריבוי מקרי הירי ברחובות?

"אני לא יודעת. אני לא יודעת אם יש קשר בין מקרי ירי לאור יום בעיר התחתית, בקרית אליעזר או בבת גלים למקרה הפדופיליה החמור הזה. האם זה חלק מאובדן כללי של תחושת הביטחון בחיפה? אני חושבת שיש הבדל בין סוגי האלימות האלה. חלק מהסיבה שיש אלימות בבת גלים למשל זה כי המשטרה היא חסרת יכולת. להגיד שזה קשור לחוסר תחושת הביטחון ברחובות? אני לא יודעת. אולי חיפה מידרדרת".

אולי?

"חיפה מידרדרת. צריך לזכור שרוב מקרי הפדופיליה והתקיפות המיניות של ילדות הם לא כמו המקרה הזה של אדם זר שנכנס לבית שלך. לרוב זה אדם מוכר ואפילו קרוב משפחה. אז אם אנחנו מדברים על לשמור על הילדים – כמה שהמקרה הזה הוא מזעזע – צריך לזכור שהרבה פגיעות מיניות מתרחשות מתחת לאף ושזה יכול לקרות לכל אחד. אנחנו צריכים ללמד את הילדים לדבר ולדעת מה הם עושים כל הזמן. נכון, זה לא קל, אבל חייבים להיות ערים. זו קריאת השכמה להורים לשמור על הילדים שלנו, על היקר לנו מכל, גם כשקצב החיים הוא ב-200 קמ"ש".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"כאילו מנסים להשתיק את המקרה"

לאורית שחם וולך, אשת יחסי ציבור ואמא לשתי בנות ובן, מפריע מאוד שהמקרה לא מדוברר מספיק. "הצליחו להוריד את העניין הזה מסדר היום בתקשורת", היא אומרת, "זה מוזר מאוד כי בדרך כלל כשיש מקרה כזה חמור הוא פותח מהדורות חדשות. כאילו מנסים להשתיק את המקרה וזה נראה לי מוזר מאוד".

אולי כדי לא לזרוע פאניקה?

"דווקא העמימות היא זו שיכולה לזרוע פאניקה. את לא יודעת עובדות, את לא יודעת אפילו באיזה אזור זה קרה, וכך כל חיפה הופכת באחת לאזור מסוכן. גם אחרי שנתפס החשוד, עדיין לא נתנו שום פרט. זה לא אופייני למקרים מהסוג הזה. אתמול בתי בת ה-8.5 וחברותיה היו אמורות ללכת לאכול פיצה לאחר בית הספר, ונכון שהיא בכיתה ג' ונכון שזה מול בית הספר, אבל הייתי לחוצה. לא רציתי שהן ילכו. למזלי היא לא הרגישה טוב ולא הלכה, אבל אם היא היתה הולכת הייתי יושבת בחוץ וממתינה לה. אני מכירה אמהות ששינו תוכניות והביאו את סבא וסבתא כבייביסיטר במקום להשאיר את ילדיהם, שהם בני נוער, לבד עם האחים הקטנים".

ובמקרה הזה, כך לפי הדיווחים, ההורים היו בבית.

"זה נשמע ממש הזוי, כמו מישהו שהכיר את המשפחה".

ככל הידוע, אין היכרות מוקדמת.

"אז מה, מישהו נכנס לבית, בדק אם יש בו ילדה ואנס אותה? קשה לי להאמין. אני חושבת שזה לא היה מקרי שהוא סתם נכנס לאיזה בית. בטח היתה פה כוונה תחילה, היה איזה תכנון על הילדה הספציפית הזו. זה באמת זורע פאניקה, וזה מלחיץ במיוחד כשלא נותנים שום פרט. זה עושה כאוס בעיר".

ואם היית יודעת באיזו שכונה היית נרגעת?

"לא כל כך משנה איפה זה קרה, העובדה שזה קרה בחיפה – שתמיד היתה פה תחושה של בית ופתאום מישהו נכנס אלייך הביתה – זה מאוד לא אופייני לעיר. מישהו צריך לקחת אחריות ולדברר את הנושא, ונראה לי שהעירייה צריכה לעשות זאת. נכון שזה משהו פלילי, אבל מי שיכול לתת תחושה לתושבים שהכל פה בשליטה זה הרשות המקומית, והייתי מצפה שתהיה איזושהי התייחסות מצדה של ראש העיר – שתרגיע את האמהות, שתגיד שהיא על זה ושלא ניתן שיקרו פה שוב דברים כאלה. אני מצפה מראש העיר להרגיע אותנו ההורים ולומר שילדים יכולים לחיות פה בבטחה. אני מצפה שתהיה פה הנהגה, שמישהו ייקח את המושכות, ושלא ישאירו דבר כזה באוויר. אני כמובן לא מטילה את האחריות על הרשות המקומית, אבל הייתי שמחה אם מישהו היה קם ואומר שלא יקרה שבעיר שלנו נתנהל בצורה לא בטוחה".

"עירוב הקהילה הוא אינטרס לאומי"

לנעמה לזימי, חברת מועצת העיר ואמא לילדה, יש הצעות פרקטיות. "המקרה הזה הוא מטלטל וקשה במיוחד", היא אומרת, "לא נתפש שכשההורים ישנים בחדר ליד, אדם יפרוץ ויעשה את מעשה הנבלה הזה. ברמה האישית, כאמא לילדה, אין פחד גדול יותר. פנו אלי חברות חיפאיות שגם הן אמהות, והן הביעו חשש ופחד. זה לא משהו שאנחנו יכולים לחשוב שיקרה, ולכן הזעזוע הוא עמוק יותר".

איך לדעתך ניתן למנוע מקרים כאלה בעתיד?

"ההתמודדות עם פשיעה צריכה להיות הוליסטית הרבה יותר – החל בבחינה של עירוב הקהילה, דרך שיטור קהילתי וסיירות הורים, ועד לקשר עם גורמי המשטרה, ולא רק לפשעים נקודתיים אלא בשגרה. כמובן שגם צילום במצלמות אבטחה הוא חלק מהסיוע לביטחון האישי. צריכים להשקיע במכלול הזה את מירב המשאבים, הן מהממשלה, הן מהמשטרה והן מהרשות המקומית. עירוב הקהילה בביטחונה הוא אינטרס לאומי בעיני".

כאשה וכאמא לילדה, מה היית רוצה לומר לאמא ולילדה?

"שאני מקווה שימצו את הדין במלואו עם הפושע המתועב הזה. אני שולחת מפה חיזוקים וכוחות למשפחה ולילדה, ומאחלת לה בריאות איתנה ושתצלח את האירוע הקשה הזה. אני מקווה שהקהילה כולה תתגייס למשימה הזו בלב שלם".