אבל כבד ירד על סצנות התרבות והלילה בחיפה עם היוודע מותו של דובי שיפמן בלילה (בין שישי לשבת) והוא בן 60. שיפמן, דמות מוכרת בסצנת הבילויים והקולינריה בעיר, נכנס לחיי הלילה בשנות ה-80 כשפתח את מועדון הצינוק בהדר. בשנת 1985 הוא פתח כלבייה בשכונת אלרואי בקרית טבעון, צירף אליה שלוש שימפנזות והופיע איתן באירועים לילדים. כעבור עשר שנים הוא קיבל אישור לפתוח במקום מתחם להופעות וקרא לו חוות החיות. המקום הפך חממה להופעות של מיטב הזמרים ולמוסד בילויים ידוע בכל אזור הצפון.
בשנת 2009 סגר שיפמן את חוות החיות, שהיתה מפעל חייו, ועבר להתגורר בארצות הברית. שלוש שנים אחר כך הוא שב לארץ ופתח ברחוב מסדה את דובי'ז – מסעדה טבעונית שהפכה אבן שואבת לטבעונים – והיה מחלוצי הטרנד בחיפה. גם בדוביז הוא נתן במה לאמנים, ובכך היה מהראשונים שהחיו את רחוב מסדה והפכו אותו לרחוב של בילויים ותרבות.
בשנת 2017 מכר שיפמן את דוביז ופתח בעיר התחתית את הפאב מולן רוז'. לימים שונה שמו של המקום לאלף, ואל שיפמן הצטרפו שני שותפים – רון אלגזי ואור אלגזי. את השותפות הזו הוא עזב לפני כשנה.
הלילה כאמור הוא מת בדירתו במסדה. מועד הלווייתו יפורסם בהמשך.
עדי פלג שיפמן, אחותו של שיפמן המתגוררת בארצות הברית אמרה ל"כלבו – חיפה והצפון": "אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה. הוא היה אחי הבכור, אדם מקסים עם לב זהב. זה כואב וקשה".
תדהר טויכר, הבעלים של קפה פאזל במסדה: "הכרתי את דובי כקולגה עוד לפני שהגעתי למסדה, וכשעברתי לכאן החיבור היה מיידי ומדהים. נהנינו לשבת ביחד ולדבר על נוסטלגיה ועל עניינים ברומו של עולם. דובי היה אחת מהדמויות הצבעוניות והמרכזיות של מסדה, והפעילות התרבותית אצלו היתה ידועה לכל. גם לאחר שהוא עזב את דוביז אנשים קראו כך למקום, וזה מראה כמה רוחו היתה משפיעה. כשהוא הודיע שהוא מוכר את המקום ועובר לעיר התחתית כולנו הרגשנו שחתיכה ממסדה מתפרקת".
עו"ד אביטל בן נון, חברתו הקרובה של שיפמן: "דובי היה אדם מלא באהבה, בסובלנות, בסבלנות, בחוכמת חיים, בהומור ובכישרון. לשמוע אותו מנגן ושר זו היתה חוויה. הוא היה מצחיק וציני מאוד, עם נקודת מבט מצחיקה על החיים, והיה אחד מהאנשים שלמדתי מהם הכי הרבה. הוא היה מלא בחמלה לחיות שהתבטאה בהיותו טבעוני, אבל גם לאנשים – הבית שלו היה תחנת רכבת, והוא פתח את ביתו כל מי שלא היה לו איפה לגור. הוא פשוט היה בן אדם עם לב זהב, בן אדם של אהבה ונתינה שהצליח לראות בכל אדם את הדברים הטובים שלו".
רון אלגזי כתב ל"כלבו – חיפה והצפון" עם היוודע דבר מותו של שותפו לשעבר: "'כשאני רוצה, אני יכול לשכנע אותך בכל דבר, אתה רק צריך לדעת לא להקשיב לי תמיד' – כך, בציניות ובכנות פשוטה וחותכת שאפיינה את דובי, התחלנו את דרכנו המשותפת באלף. החזון היה להקים בר-מסעדה על טהרת הטבעונות שישמש בית לטבעונים ושינגיש את האופציה הטבעונית דרך הטעמים ללא טבעונים. דובי הרים וניהל במסירות את המטבח הטבעוני הרבגוני של אלף מתחילתו, והכניס אליו מנות דגל כמו שרק הוא ידע. הוא הביא וקישר את אלף עם קשת רחבה של רעיונות, קהילה ןאמנים. ללקוחות ששאלו לפשר הקעקוע '268' שהוא חרט על רכתו הוא סיפר שבחר להקדיש את המספר לעגל אחד לפני העגל המפורסם שעל שמו נקראת תנועת 269, ואת המנות הוא היטיב לפרט לכל שואל עד תתי מרכיביהן. הניסיון, הידע, ההומור, הכעס, הצחוק והנדיבות – הכל עבר ממנו בישירות, בפשטות ובגובה העיניים. אלף היה ביתו, אך לאחר שנה הוא בחר לפרוש, ובאזכרה של אמו לפני חודשיים הוא סיפר לי שהוא עבר שנה לא קלה שבה כמעט ולא יצא את ביתו. דיברנו על חזרה שלו לאלף כדי להרים את הצהריים, אך מאז לא קרה הרבה חוץ מתחושת פספוס שהוא הותיר בפתאומיות. הצבע המיוחד שהוא הביא לכל מקום שהוא היה בו והחותם שהוא השאיר ימשיכו להדהד בקולו העמוק והישיר לזמן רב. יהיו נשמתו נצח ושמו זכור לטוב".
בועז רפאלי, שנהג לבלות בחוות החיות: "דובי היה בוהמיין שהביא את סצינת פסטיבל נואיבה ואת האווירה של פעם לחוות החיות, שהיה הפאב היחיד בעמק ושהגיעו אליו מרחוק. הוא היה חלוץ בהפקת הופעות ונתן במה להרבה מאוד אמנים. הוא היה סוג של רפי נלסון מקומי, והיו לו אלפי לקוחות נאמנים. לכל מי שהגיע לפאב הוא נתן הרגשה שהוא מכיר אותו כבר שנים, וידע בדיוק מה למזוג לו בלי לשאול שאלות. היה לו זיכרון פנומנלי כלפי כל הלקוחות שלו. ליוויתי אותו בכל עסק שהוא פתח. הוא ייזכר לעד כחלוץ וכמי שעזר להמון אנשים. הוא היה איש גדול בסצנה המקומית".
הזמר ערן צור הגיב למותו של שיפמן בפייסבוק וכתב: "דובי יקר, אדם עם רוח יוצאת דופן במקומותינו. כמה עבדנו יחד. תמיד בכיף".
דוד
אני חיפאי 57 שנים ופעם ראשונה שאני שומע את השם שלו
עמרי
אני מטבעון וחוות החיות של דובי היא מסמלי תקופת הנעורים שלי.
נוח בשלום דובי, תודה על כל מה שנתת
גיל
ואני חבר מינקות,תנ.צ.ב.ה
אב
מעניין מה הסיבה…
ידוע שהוא עישן.
אבל סיכוי גבוה שגם בז"ן אחת הסיבות העיקריות.
טל
עצוב. מאוד אהבתי את דובי ותמיד אזכור אותו לטובה.
דין דין
בחיפה הכפרית כשנפטרת דמות שתרמה לחיי הלילה כל העיר מתאבלת.
רן
אני חיפאי 58 שנים , ודובי היה מקור בלתי אכזב לכל חוויות הבגרות והנעורים שלו ,
הן במוסד בקרית חרושת , והן במסעדות והפאבים שפתח ברחוב מסדה ובעיר התחתית
גונן
כל צעירי קיבוץ גיניגר שדובי סייע בידיהם לנהל את פאב התרנגול המיתולוגי, היהלום בעמק יזרעאל, מרכינים ראש לזכרו של חבר ואדם משכמו ומעלה, יהא זכרו ברוך
שלמה סמטנקה
אני גאה בך שנפטרת בשבת קודש. לא רבים יודעים שגם יום הפטירה מעיד על האדם. מסתבר שהסתובב בינינו צדיק ולא חשדנו בכלום. נוח על משכבך איש יקר והבט עלינו מגן עדן שם מקומך. שלום חבר
איש
אין ספק שכל דובי שהולך לעולומו מעורר צער מסויים אבל זאת הפעם הראשונה שאני נתקל באיש הזה,.
אבי
יהי זכרו ברוך
איש טוב
אחמד
סיגריות אלכוהול וחוסר שינה הורגים
חן
כבר מתגעגע
צדק נעשה
ארור תהיה!
איש מנוול!
תוהה ובוהה
מה, למה מנוול? לא היכרתי אותו אבל לכנות אדם יום לאחר מותו מנוול בטח דורש סיבה טובה מאד.
גיא
דובי התמים והטוב. איש של חסד וחמלה. אתה לא היית בנוי לעולם הזה והוא לא היה ראוי לך.
דניאל ראו
אני בהלחם. כל כך צעיר. בנו של ברוך. ןילד טיפןחיו. שמעתי עליו מפעם לפעם . אהב חיות. ומי שאוהב חיות לעולם לא יהיה מנובל.יהי זכרו ברוך.
נתן מן
צער עמוק מאוד בליבי:( הכרתי ועבדתי אצל דובי בחוות החיות! תקופה יפה עם אדם מדהים! יהי זיכרון ברוך
מספיק
כלבו תפתחו מדור הספדים.
אחרת כל יומיים יש פה כתבות אבל.
רוני
ברוך דיין אמת כל אדם שלומד תור נקרא חי אדם שלא לומד תורה ומבזבז את הזמן על שטויות נקרא חי מת כמו שאומר שלמה המלך המותר האדם מין הבהמה מה הבדל בן האדם לבהמה זה התורה והמצוות שבוע מבורך
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כתוב טוב יום המוות מיום שאדם נולד למד תורה ויתנו לך שכר הרבה חובת ההוכחה על כולנו
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אני בת טבעון לשעבר בנעוריי חוות החיות העה הבילוי הפאב ההופעות החברים האהבות .דובי היה מארח נפלא מקבל את כולם בשימחה הכיר את כולם .לב פתוח לכולם .הביא את מיאב חיי הלילה וההופעות ומכל הארץ הגיעו בשמחה ואהבה .שמעתי שעבר שיברון לב עצוב בנאדם שכו אהבו מגיע לקצה .תנוח על הבר למעלה בשלום עם שושנים וגורילות וחיות שכו אהבת .באהבה עדי לוי ❤
ליז
חוות החיות היתה פאב שבו כולנו הרגשנו בבית, יוצאים עם פיג'מה בערב לפגוש את כולם, פאב שהתחיל בקטן וגדל עם הזמן, אנחנו גדלנו איתו.. בערבים שרנו לצלילי הופעות נהדרות, במשחקי החיצים ושולחנות הפול, בימי שישי בצהריים היינו נפגשים לקבלת שבת עם שירה בציבור שבה כל אחד עלה לשיר וכולנו איתו מבוגרים, צעירים וילדים. לרגע לא היה משעמם והרגשנו חבורה מאוחדת וגדולה. זה מוות שמסמל סופה של תקופה נפלאה.
לנצח נזכור ונאהב אותך דובי ❤️