חרף הביקורת הציבורית שנמתחה על עיריית חיפה בראשותה של עינת קליש רותם על התנגדותה לאישור תוכנית פארק מורד נחל הקישון, מתמידה העירייה בהתנגדותה לאישור התוכנית המייעדת 850 דונם לפארק משני עברי הנחל. בשבוע שעבר הודיעה העירייה בפעם השלישית לוועדת הערר הארצית על התנגדותה לאישור התוכנית שהיא עצמה יוזמת ביחד עם רשות נחל הקישון.
תוכן ההודעה מלמד כי למרות שבתחילת החודש פורסם מתן התוקף לתוכנית המתאר הכוללנית החדשה של חיפה, שגם היא מייעדת את אותם 850 הדונמים לפארק, סבורה העירייה שאישור תוכנית המתאר כלל אינו סולל את הדרך להקמת הפארק. "אין בפרסום למתן תוקף של תוכנית המתאר החדשה לחיפה כדי להוות שינוי כלשהו בעמדת העירייה", כתבה העירייה לוועדת הערר, אשר דנה בימים אלה בערר שהגישה חברת נמלי ישראל (חנ"י) על החלטת הוועדה המחוזית – חיפה מחודש מאי לאשר את תוכנית הפארק.
עמדת העירייה כבר הוצגה בחודשיים האחרונים פעמיים בהליכי הערר, בשתי הודעות לוועדת הערר שבהן היא ביקשה להשהות את אישור התוכנית עד למתן מענה לשתי סוגיות: חששה מתביעת פיצוי שתגיש נגדה חנ"י בגין אישור התוכנית אשר משנה את ייעודם של מאות דונמים שבחזקת החברה במורד הנחל משטחי תעשייה לשטחי פארק, והצורך ב"בחינה תכנונית כוללת של מפרץ חיפה". העירייה אמנם הביעה תמיכה בהקמת הפארק, אך היא הוצגה בד בבד עם התנגדותה בשלב זה לתוכנית שמציעה להקימו.
הודעתה השלישית של העירייה לוועדת הערר נמסרה בתגובה להודעה שמסרה רשות הנחל לוועדה למחרת פרסום מתן התוקף לתוכנית המתאר. בהודעה צוין כי "אישורה של תוכנית המתאר לחיפה, אשר מסמנת באופן מפורש את פארק נחל הקישון והופכת אותו בכך לעובדה תכנונית מוגמרת, מייתר במידה רבה את טענות הערר".
רוצים להישאר מעודכנים?
יצוין כי חנ"י מבקשת מוועדת הערר להורות על אישור שלוש תוכניות באופן סימולטני, כך שתוכנית הפארק תאושר רק בד בבד עם אישורן של שתי תוכניות לעורף נמל שהיא יוזמת בסביבת הפארק המתוכנן – תוכנית עורף הנמל במרחב הנחל (כ-450 דונם לאחסון) ותוכנית עורף הנמל במתחם בית הספר הטכני (כ-350 דונם לאחסון). בהודעתה של רשות הנחל לוועדת הערר צוין באמצעות עוה"ד אלי וילצ'יק וחן ישי: "בימים האחרונים חלה התפתחות חשובה אשר למעשה מרוקנת מתוכן את עמדתה זו של חנ"י. הפארק אשר חנ"י מתעקשת להתנות בתוכניות אחרות ומאיימת כי יקים לה עילת תביעה רחבת היקף המצדיקה את השהיית אישורו, הוא עובדה סופית, חד משמעית ומוגמרת בעקבות אישור תוכנית המתאר לחיפה. משכך נשאלת השאלה, ממה נפשך לעכב כעת את התוכנית מושא הערר כל אימת שהפארק הכלול בה כבר תוכנן במסגרת תוכנית המתאר? אמור מעתה: 'בד בבד' לא יהיה, וממילא מעולם לא היה אמור להיות. אישור תוכנית המתאר מדגים כיצד נחיצותו התכנונית של הפארק, אשר הצדיקה הטמעתו בתוכנית המתאר, היא עניין העומד איתן בפני עצמו ובמנותק לחלוטין מיתר התוכניות באזור. ויתרה מכך, כמו טיעון ה'בד בבד', גם האיום בתביעת פיצויים אינו מחזיק מים לנוכח העובדה שעילת תביעה ככל שישנה (וכפי שנטען בעבר, ספק רב מאוד אם בכלל קיימת), קמה כבר במסגרת תוכנית המתאר הכוללנית".
אלא שמה שנראה כמו מפנה דרמטי זכה דווקא לתגובה צוננת מהעירייה, שהדגישה בתגובתה לוועדת הערר כי תוכנית המתאר החדשה אינה מבטלת תוכניות מאושרות קודמות, ולפיכך לא שינתה לפארק את השטחים המיועדים להקמתו: "תוכנית המתאר הכוללנית, כשמה כן היא. לא ניתן להוציא מכוחה היתרים, והוצאת הנקוב בה אל הפועל כרוך באישור תוכניות מפורטות. כך גם לגבי פארק מורד הקישון, ומכאן התוכנית המפורטת נשוא הערר. לשינוי ייעוד הקרקע יש צורך בתוכנית נקודתית. עצם אישורה של התוכנית הכוללנית אין בו כדי לאיין אלו מטענות חנ"י והעירייה במסגרת ערר זה. גם לאחר אישורה של התוכנית הכוללנית עדיין ניתן להמשיך שימוש לפי התוכניות המאושרות החלות על השטח, כך שאישור התוכנית הכוללנית לכשעצמו אינו מייצר ירידת ערך וזכות תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. בשים לב לכך שכל עוד לא בוטלו התוכניות המאושרות החלות, אין פגיעה או ירידת ערך, וגם הקונה הסביר לא ישלם עבור הקרקע סכום נמוך יותר".
סעיף 197 לחוק קובע כי במקרה שבו "נפגעו על ידי תוכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית, מי שביום תחילתה של התוכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית".
מכיוון ששטחי הפארק המתוכננים מיועדים בתוכניות מנדטוריות לתעשייה ולתעשייה קלה, בעקבות אישור תוכנית המתאר שאלה מרכזית היא האם ייעוד מסוג זה מאפשר בהם שימושים של עורף נמל – אפשרות שהוצגה על ידי חנ"י כבר לפני כחמש שנים, הרבה לפני הצגת דרישת הסימולטניות. מכל מקום, גם חנ"י בתגובתה לוועדת הערר על הודעת רשות הנחל הדגישה כי תוכנית המתאר לחיפה אינה מבטלת תוכניות קודמות, ולכן אישורה אינו משפיע על הערר. בתגובתה כתבה חנ"י: "גם אם ייקבע כי תוכנית המתאר לחיפה גרמה לפגיעה כלשהי שהיא בת פיצוי לפי סעיף 197, הרי שברור שרוב רובה של הפגיעה תתגבש רק בעת אישור תוכנית הפארק. כך גם אין עסקינן רק בפיצויים לפי סעיף 197 אלא גם בפיצויי הפקעה מסיביים, שלולא יהיה בידי הוועדה המקומית לשלמם, ייתכן כי התוכנית תאושר אך הקרקע לא תופקע והפארק לא יוקם – סוגיה שאימוץ דרישת הסימולטניות ייתן לה פתרון. מעבר לכך, מציאת פתרון לסוגיה הנכסית באמצעות אימוץ דרישת הסימולטניות נדרשת לא רק כדי להימנע מחובת תשלום פיצויים אלא גם כדי למזער את הפגיעה האדירה במשק הנמלי עקב גריעת המקרקעין שבתחום התוכנית".
מעבר להיבטים הפרוצדורליים, ראוי לשים לב לזהותם של יזמי שתי התוכניות. בעוד שאת תוכנית הפארק יזמו הגורמים המקומיים – רשות הנחל והעירייה – את תוכנית המתאר לחיפה יזמה ועדה בין משרדית שהוביל מינהל התכנון של משרד האוצר ושבה יוצגו משרד הבינוי והשיכון, משרד הכלכלה והתעשייה, משרד התחבורה, משרד התיירות, המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל, שגם היא רשות ממשלתית. עיריית חיפה היתה אמנם שותפה בוועדה, אך משקלה מתגמד לנוכח הדומיננטיות הממשלתית העצומה בהרכבה. לכן עצוב מאוד שבהודעת העירייה לוועדת הערר אין אזכור לזהותו של יזם תוכנית המתאר לחיפה, תוך הפנייתה של חנ"י להתמקחות עם משרדי הממשלה שיזמו את הקמת הפארק בסוגיית הפיצויים.
יש כנראה דברים שפשוט מעבר לבינה וליכולת ההבנה של אדם ממוצע...
כמו שמישהו כבר אמר א-כ-ז-ב-ה
ארנון הראל
אתם מבינים מה קורה כאן? נראה לי כאוס טוטאלי…..
קליש נוראית
מה קורה פה?? איזה בארדק
התנהלות תמוהה ולא מובנת לחלוטין !
באמת ממש לא מובן מה קורה פה ?!?!
טרוף המשפטיזציה
כל המדינה כולל כל התכנון תקועים במשפטיזציה מטורפת בין מליון עורכי דין קשקשנים.
חייבים לחלץ את המדינה מזרועות ההזייה המשפטנית הזאת. הכתבה מדגימה איך הפכנו ממדינה של עשיעה והקמה למדינה של פטפטת ומאבקים משפטיים.