הקשרים והחיבורים הכי מעניינים ומרגשים נעשים דווקא בעקבות אירועים לא צפויים. כזה הוא הסיפור המיוחד על הקשר החדש שנרקם בין קהילת קיבוץ בארי לבין הצורפת ומדריכת הסיורים החיפאית ליאת ולדמן, שהסטודיו שלה נמצא בעיר התחתית.
"לפני כשלושה שבועות הגיעה אלי לחנות חגית אביטבול, שהיא לקוחה ותיקה שלי", מספרת ולדמן, "חגית היא חיפאית במקור שנישאה לבן קיבוץ בארי ועברה להתגורר שם בתחילת שנות ה-2000 ונולדו להם ארבעה ילדים. בגלל שהוריה מתגוררים בעיר, היא מגיעה לבקר אותם מדי פעם, וכך בעצם הפכה ללקוחה. על הדרך גם גילינו שלמדנו באותו תיכון. כשהיא נכנסה לחנות היא שאלה אם אני זוכרת אותה ועניתי שברור. היא הקשתה ושאלה 'זוכרת, זוכרת?'. הסתכלתי עליה ואמרתי שכן, שאני זוכרת שהיא מהדרום, ובאותה שנייה הבנתי מה משמעות המילה 'מהדרום' בימים אלו. היא התקרבה אלי ולחשה 'בארי'. קיבלתי חום. שאלתי אותה אם הם היו באותה השבת בבית, והיא ענתה שכן וסיפרה שבעלה חזר בשישי בלילה מנסיעת עבודה בחו"ל ושהיא אמרה לו שבשבת מגיעה לה מנוחה והוא מתבקש להיות עם הילדים. הם התעוררו ב-6:30, הוא ישר דרך את האקדח, יצא להביא את אחיו ואת בני משפחתו אליהם לממ"ד, וכך הם היו שם עשרה איש. חגית טוענת שבלעדיו הכל היה נגמר אחרת".
הם באו לקנות תכשיטים?
"הם באו לקנות לבנות עגילים, היו בחנות די הרבה זמן, ופתאום היא אומרת לי שלעצמה היא רוצה תליון של בארי. כשהיא אמרה את זה היתה לי ממש צמרמורת וביקשתי שתעביר לי את הלוגו של הקיבוץ. היא הראתה לי תמונה של שלט חדש שהוצב בכניסה לבארי ונדלקתי. אמרתי לה שאני ממש רואה בדמיון איך התליון הולך להיראות. זה היה יום שישי בצהריים, והבטחתי לה שאני לא הולכת הביתה עד אני מסיימת. שלחתי לה תמונה והיא התעלפה, אבל אמרה לי שהם כבר בדרך חזרה למלון בים המלח לשם פונו ושהיא תשלח את הוריה בהמשך השבוע לקחת את התליון".
השלט שהוצב לכבוד חגיגות 77 שנה לבארי (צילום: עמוד הפייסבוק תמונות בארי)
בארי הוא היישוב הצפוני מבין יישובי המועצה האזורית אשכול, ולרוב הישראלים מקושר הקיבוץ בעיקר לחיים ילין, חבר הקיבוץ שהיה ראש המועצה בזמן מבצע צוק איתן. היום בארי מזוהה עם שמות הילדים החטופים השגורים בפי כל – נעם אביגדורי, נווה ויהל שוהם, עלמה ונעם אור, אופיר אנגל, הילה רותם שושני ועוד.
רק לאחר יומיים החלו להתברר מימדי הטבח שביצעו מחבלי החמאס, והמספרים המצמררים לא השאירו מקום לספק – קהילת בארי לעולם לא תחזור להיות כמקודם – לפני האסון הכי גדול ואכזרי שידעה מדינת ישראל. בטבח נרצחו יותר מ-130 מאנשי הקיבוץ, נחטפו 29 חברים, ועוד ארבעה נעדרים. לקיבוץ חדרו יותר מ-100 מחבלים חמושים שהתגברו על כיתת הכוננות ועל הכוחות הראשונים שהוזעקו למקום. לאחר יומיים רצופים של קרבות טוהר הקיבוץ ונספרו 108 מחבלים מתים.
רוצים להישאר מעודכנים?
סיפור התליון של בארי לא הסתיים כשהגיע לידיה של אביטבול. שבועיים לאחר מכן נכנסה לסטודיו אשה מבוגרת וביקשה לתקן זוג עגילים. בזמן שולדמן עבדה על העגילים סיפרה לה האשה שלמחרת היא נוסעת לבארי לבקר שני ניצולים שהם חברים והיא רוצה להביא להם משהו.
"בזמן שהיא דיברה עבר לי בראש איך זה שנפלו עלי כל הבארי האלה במין צירוף מקרים מוזר", מספרת ולדמן, "סיפרתי לה בקצרה את סיפור התליון, והיא ביקשה לראות. 'בדיוק כזה אני רוצה', היא אמרה, 'אבל לא אחד – שניים. את יכולה להכין לי אותם עד מחר ב-9:00 בבוקר?'. לא תכננתי ליצור עוד תליון כזה, התכנון היה להעניק לחגית את התליון במתנה, וזהו. סיימתי את שני התליונים שלה, ויום ראשון הגיע ואיתו טלפונים. אחד רוצה תליון של בארי, ואז עוד אחד, ומתקשרת גם בחורה, ולא הבנתי מה קורה".
מה מסתבר?
"שאחת מהשתיים שקיבלו את המתנה בשבת העלתה תמונה לפייסבוק שלה, וחברי הקיבוץ שראו את הפוסט התחילו להתקשר ולהזמין לעצמם תליונים".
בדף הפייסבוק "תמונות בארי" סיפרו לקהילה ולעולם על החיבור יוצא הדופן וכתבו: "שלט הכניסה של בארי הפך לסמל. מעצב השלט המוכשר צחי יצחקי מכיתת זית עיצב אותו לכבוד חגיגות ה-77 לבארי, וכמו שנהוג בקיבוץ – ועדת התכנון אישרה את העיצוב אחרי הערות ותוספות קטנות. השלט הירוק נחנך בטקס צנוע שבוע לפני השבת השחורה ליד שער הקיבוץ. אחרי השבת ההיא, כשהתברר שהשלט היפה והאופטימי הפך לסמל של יופיו וחוזקו של המקום, הוא זכה לצילומים רבים שהופצו ברשת. אנשים טובים עיצבו שרשרת יפה על בסיס ציור השלט והעניקו אותה במתנה לחברים מבארי. את התכשיט היפה והמעודד עיצבה ליאת ולדמן, צורפת חיפאית. הרבה הרבה תודה על התמיכה. חברי הקיבוץ מקבלים מעם ישראל כל הזמן תמיכה ועידוד בדרך להתאוששות. תודה לכל המסייעים בדרך הארוכה בחזרה לחיים. אנחנו מגלים כל יום שיש לנו עם נהדר שרק מחפש במה אפשר לעזור".
ויש עוד התפתחויות?
"כן, קיבלתי טלפון מאבורמל'ה, שהוא מזכיר הקיבוץ, והוא אמר לי 'התליון המהמם שעשית התגלגל אלי לידיים, נדהמנו ממנו, לכן אנחנו רוצים להזמין 500 תליונים לכל החברים בקיבוץ'. הייתי בהלם. מפה לשם אמרתי לו שזה לא כזה פשוט, אני צורפת שעושה הכל בעבודת יד. אין לי פס ייצור, אין לי מכונת חיתוך בלייזר, והתקציב שיש לו לא יספיק. הבטחתי לחזור אליו לאחר שאבדוק עלויות. אפשר להכין משהו זול, אולי בצורה ומהחומר של דיסקית צבאית, אבל זה ממש לא אני. הייתי רוצה שזה כן ייצא לפועל, אבל ממש לא בטוח".
ואז התפתחות נוספת.
"כן, שהיא הכי מפתיעה בעצם. בסוף השבוע, כשקצת התפניתי, סיפרתי לחגית את השתלשלות העניינים. אמרתי לה שאו לעשות כמו שצריך או לא לעשות בכלל, כי מבחינתי גם אם אעשה יציקה, זו עדיין תהיה עבודת יד שלי. התגובה שלה השאירה אותי המומה. 'אל דאגה, אני כבר מחפשת עזרה במימון מאחד מהבנקים שתומכים בנו כקהילה', היא אמרה. האמת? לא ציפיתי ואני כל כך מופתעת מהאנשים האלה של קיבוץ בארי".
ליאת ולדמן (צילום: גלעד רדט)
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אם הציבור בישראל לא התעורר גם אחרי 1500 נרצחי הטבח, ומלחמה שפגעה קשה בישראל מכל בחינה כנראה תמשיכו לחכות במגדלי הזכוכית ולדבר על נדל"ן עד שרחפני גז העצבים ישלחו אתכם עם כוויות למיון ואת הילד יחטפו מהקניון בכפר סבא לקלקיליה לעוד סבב של טרור חטיפות. המדינה הזו אובדנית. אם צה"ל בורח מעזה ישראל הופכת ברווז צולע שמחכה לטבח הבא.
איזה תליון תייצרו ל-10 הקשישים שיחטפו מבית האבות הספרדי לג'נין? או הילדים מהגן בירושלים שייעלמו לפאתי שכם?
ענת
נביא זעם … תרגיע יש כדורים, גראס, אלכוהול