אריה קצנשטיין ז"ל, תושב חיפה שנהרג בהתקפת מחבלים בשדה התעופה במינכן בשנת 1970, יזכה להנצחה במקום שבו התרחש הפיגוע.
היוזמה להנצחתו של קצנשטיין 53 שנים לאחר מותו היא תוצאה של שיתוף פעולה בין עיריית מינכן לחברת Brainlab AG, שנחשבת לאחת מהחברות המובילות בתחום הרפואה הדיגיטלית ואשר מספקת פתרונות תוכנה וחומרה בתחומי הכירורגיה וההקרנות. לפי התכנון יוקם לזכרו של קצנשטיין אתר הנצחה בשדה התעופה REM, שפונה כבר לפני שנים וכיום נמצא בו מטה החברה. במרכז האתר יעמוד פסל מפלדה ומברונזה בגובה של כשמונה מטר, שאותו תיצור האמנית הבינלאומית אליסיה קוואדה. הפסל יורכב משלוש מסגרות פלדה שיעטפו שלוש חוגות של שעונים מברונזה – העתק של השעונים שהוצבו במגדל של שדה התעופה הישן. מחוגי השעונים יצביעו על זמני ההמראה וההגעה המתוכננים של הטיסה ממינכן לתל אביב, ועל השעה המדויקת שבה התרחש הפיגוע.
מיקי קצנשטיין דרור, בתו של קצנשטיין ז"ל, מספרת בהתרגשות על היוזמה: "בשדה התעופה הישן של מינכן, שבו התרחש הפיגוע, נמצא היום מרכז הקונגרסים הגדול של מינכן, ושוכנות בו גם חברות פרטיות. יש שם אפילו אזור מגורים חדש. כשביקשנו להנציח את שמו של אבא, בעיריית מינכן אמרו שהם יהיו בקשר עם חברת Brainlab שקנתה את השטח כדי לקבל אישור להציב במקום לוח זיכרון. מכאן צירופי המקרים היו פשוט מדהימים. לחברה יש סניף בפתח תקוה, והיא מקימה סניף גם בחיפה. כשעיריית מינכן פנתה אליהם, הם לא רק אישרו את מה שביקשנו אלא ביקשו לרכוש בעצמם פסל הנצחה. החברה מממנת את הפסל של קוואדה, שנחשבת לאמנית ידועה שהציגה גם במוזיאון המטרופוליטן. הוזמנו לשלושה ימים של ישיבות במינכן כדי לקדם את העניין כי עיריית מינכן רוצה שכבר בשנה הבאה האנדרטה תוקם. ראינו את העבודה בתלת מימד, התארחנו במטה של Brainlab, נפגשנו עם ראש העיר של מינכן וקיבלו אותנו יפה מאוד".
אבל למשפחת קצנשטיין ציפתה חוויה מרגשת נוספת. "הם פתחו לנו את הארכיב של מדינת בוואריה", מספרת קצנשטיין דרור, "וראינו את התיק המשטרתי של אבא עם כל התמונות ועם פירוט של החקירה המשטרתית, הרי בסופו של דבר איש לא עמד למשפט והמחבלים שוחררו. הסיבה לכך היא חטיפת מטוס של חברת התעופה Pan-Am, וכדי לשחרר את הנוסעים החוטפים דרשו את שחרור המחבלים מהפיגוע של אבא. הם שוחררו, כך שאפילו לא נעשה שימוש בתיק המשטרתי שהם הכינו. זו היתה הפעם הראשונה שבה קראנו את העדויות של סבא שלי שנפצע בפיגוע והיה מאושפז בבית חולים במשך חודש, של חנה מרון, של אסי דיין ושל הטייס אורי כהן שהיה גיבור ונאבק במחבלים בעצמו. אלו היו שלושה ימים מאוד מאוד מרגשים".
מהפיגוע במינכן נצרבו בתודעה הלאומית שמותיהם של השחקנית חנה מרון והתסריטאי אסי דיין. רק מעטים יודעים על מעשיו של קצנשטיין באירוע. סיפור גבורתו של קצנשטיין נשכח, ואתר ההנצחה המתוכנן הוא בבחינת עשיית צדק היסטורי עמו.
ב-10 בפברואר 1970 נסע קצנשטיין עם אביו היינץ בטיסת אל על ללונדון למטרת עסקים. את נחיתת הביניים במינכן הם ביקשו לנצל לקניית כרטיסים לאוליפיאדת מינכן שעתידה היתה להתקיים כעבור שנתיים ובה נרצחו 11 מחברי המשלחת הישראלית. כאשר 18 מנוסעי המטוס, ובהם קצנשטיין ואביו, נקראו לעבור מאולם הנוסעים לאוטובוס שיוביל אותם אל המטוס, הגיחו שלושה מחבלים חברי ארגון פת"ח אל שער היציאה. שניים מהם כיוונו רימון ואקדח לעברו של כהן הקברניט. הוא התעמת עם המחבל שאחז ברימון ומנע מהמחבל השני לירות עליו באקדחו. המחבל החמוש הצליח להגיע לאוטובוס הנוסעים. באותו הזמן השליך המחבל השלישי רימון אל עבר שער נוסעים סמוך שהיה ריק מאדם, והמחבל החמוש באקדח השליך רימון נוסף לתוך האוטובוס. קצנשטיין, באומץ לב אדיר, זינק ונשכב על הרימון כדי למנוע פגיעה בנוסעים, ונהרג. 13 נוסעים נפצעו בפיגוע, חלקם באורח קשה, ובהם כאמור גם האב היינץ. גופתו של קצנשטיין הוטסה ארצה והוא נטמן בחיפה.
קצנשטיין נהרג בגיל 32 והותיר אחריו אשה ושלושה ילדים קטנים – מיקי שהיתה בת 6, תמר ועופר. לימים קיבלה אלמנתו מכתב מנשיא המדינה דאז יצחק נבון שבו נכתב: ”הרשי נא לי להביע לך בזה בשמה של מדינת ישראל ובשמי רגשי תודה, כבוד ויקר לאישך המנוח אריה הי"ד, אשר נפל בהתקפת מחבלים שעה שחיפה בגופו על נוסעי אוטובוס אל על במינכן".
"כולם זוכרים את המקרה בגלל חנה מרון", אומרת קנצשטיין דרור, "הדור המבוגר יותר אולי זוכר את אבא". בשל הזיכרון המעמעם של מעשה הגבורה של אביה, היא רוצה ששמו יונצח כראוי בעיר שבה נולד, חי ונקבר. אמנם לפני שנים נקרא רחוב על שמו באזור התעשייה בקרית חיים – רחוב שמחבר בין רחוב הגביש ודרך יוליוס סימון – במקום שבו שכנו המפעלים של הסבא, אך לדבריה "זה אזור תעשייה מוזנח שלא מתאים לאדם שהוא היה וגם לא למקרה. לכן פנינו לעיריית חיפה כבר בפברואר וסיפקנו את כל הניירת וההמלצות. מאז אנחנו מחכים".
קצנשטיין דרור מבקשת להנציח את זכרו של אביה במקום מרכזי יותר שיעלה על נס את עוז רוחו: "לפי החוקים של העירייה אפשר לבקש מקום מתאים יותר – כיכר, גן משחקים לילדים או מגרש ספורט. אנחנו מרגישים שהמיקום הנוכחי לא תואם את המקרה. אבא היה אוהב חיים, אז אנחנו רוצים משהו עם דשא או משהו שקשור לספורט. הוא עצר במינכן כדי לקנות כרטיסים לאוליפיאדה של 72', תאר לך. נראה לי אבסורדי שבמינכן אנחנו מקבלים הכרה ופה לא. שם הם הלכו מעל ומעבר, ולא ברור למה פה לא".
מוועדת השמות העירונית לא נמסרה תגובה.
מ.
למה סתם להשמיץ, יש רחוב אריה קצנשטיין באזור התעשיה במפרץ חיפה.
הגיע זמן להכרת תודה ללוחמים על הארץ ועל הבטחון של המדינה - גם בעיר קשקשת הדו קיום
למה רחוב? צריך לקרוא על שמו בית ספר.
כנראה שלמחנה של שכתוב ההיסטוריה "דו קיום" קשה לתת כבוד והערכה לגבורה של מי שלחמו במחבלים המרצחים
האם אפשר לקרוא בתי ספר על שם אמנים, על שם בדרנים, על שם זמרים… במקום בית ספר אריק איינשטיין, בית ספר אריה קצנשטיין
גיבור ישראל
נכון. צריך לקרא רחובות על שם גיבורים ולא רק סלבס.
קצנשטיין הוא גיבור אדיר. כולנו צריכים לעזור למשפחתו לקבל רחוב שלא באזור תעשיה.