אתמול (חמישי) עלה משה בורקו לתורה לעיני בני משפחתו וחבריו הקרובים. ככל נער שמגיע למצוות למד בורקו בחודשים האחרונים את ההפטרה בעזרת הרב אמציה הרמתי, שליח בית חב"ד לשכונת כרמליה ובבית הכנסת צפרירים בכניסה לכרמליה הוא הניח תפילין וקרא המפטיר. במסורת היהודית זהו היום בו מחויב הנער בעשיית מצוות בזכות עצמו ולא בשם הוריו שהיו אחראים לכך. לכן, לפי ההלכה אומר האב על בנו "ברוך שפטרני מעונשו של זה".
היום זהו תאריך הולדתו של בורקו, והוא יחגוג עם שלושת בניו וששת נכדיו, כי היום בורקו, יליד 1931, הוא בן 92. לפני שנה וחצי הוא התאלמן מאשתו רות אחרי 70 שנה של חיים משותפים, ועצבות גדולה נפלה עליו. נכדתו החליטה לרומם את נפשו וארגנה לו את חגיגת בר המצווה שמעולם לא חגג. כי בשנת 1944, השנה שבה הוא היה אמור לחגוג, מלחמת העולם השנייה היתה בשיאה, ומשפחתו נאלצה להסתתר ביערות אוקראינה.
"אנחנו שלושה ילדים שגדלו בבית של ניצול שואה, על כל המשתמע מכך", מספרת בתו מיכל כהן בורקו, "למרות שהוא לא אהב לדבר על קורותיו כשהיה נער צעיר באוקראינה, ידענו שהוא, אחותו והוריו ברחו ליערות, וכך ניצלו חייהם. גורלן של שלוש אחיות נוספות לא שפר, והן נרצחו לנגד עיניו. כשאבא היה בן 15 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחיפה. הם חלקו דירה בעיר התחתית עם משפחת בריל, שבנם דובי בריל התחתן לימים עם ברכה שהיתה דוברת עיריית חיפה בתקופתו של עמרם מצנע. סבי ז"ל היה חייל בצבא האדום ונלחם במערכה לשחרור ריגה. הוא נפצע ונאלצו לכרות לו את הרגל בבית חולים שדה. הוא הציל את אמא של שרון אלרואי פרייס, החזיק אותה בידיים ממש. מאוחר יותר גם היא למדה רפואה. דווקא עם אלרואי פרייס אבא היה פתוח. והוא סיפר לה איך משפחתו הצילה את אמה, שגם היא לא נהגה לשתף בעצמה".
לימים נישא בורקו לרות, שהיתה ציירת ופסנתרנית ועבדה במשך שנים רבות כמורה לאמנות. הוא היה יבואן של עצים, ובתו מיכל עזרה לו בעסק המשפחתי לאחר שסיימה את לימודי התואר השני בכלכלה ומינהל עסקים. אחותה הבכורה נורית פלבר היא קיבוצניקית, ואחיהם הצעיר הוא ליאור בורקו, פרופסור לפיזיקה שהגיע במיוחד לחגיגה מארצות הברית.
"אבא התרגש מאוד", מספרת כהן בורקו, "זו סגירת מעגל של ילד ניצול שואה שלא התאפשר לו לחגוג, וזו ההוכחה שאף פעם לא מאוחר מדי. אבי צלול מאוד. הוא מתגורר בגפו ועדיין נוהג. הוא אדם שכלתן בצורה בלתי רגילה, ומזכיר לנו – הילדים והנכדים – את כל מה שאנחנו צריכים לזכור. הוא אחד מהמוחות המבריקים שהכרתי, בעל ידע עצום בהיסטוריה. זו גם הסיבה שאנשים מאוד אוהבים לדבר איתו ברזולוציות עומק. הוא יודע הכל על מלחמת העולם השנייה, על ארכיאולוגיה ומה לא. בכל יום ראשון הוא הולך לשמוע הרצאות ומתקן את המרצים. הוא דובר חמש שפות וקורא ספרים עבי כרס באנגלית. אין הרבה אנשים כמוהו, ואני אומרת את זה לא בגלל שהוא אבא שלי. הוא טיפוס".
תגובות