הקתולים זועמים: "מתנחלים יהודים דתיים מתפללים בכנסיית מאר אליאס"

העדה הנוצרית קתולית בחיפה סוערת. ביממה האחרונה מופץ ברשתות החברתיות סרטון שבו נראים חסידי ברסלב בשטח כנסיית סטלה מאריס בכרמל הצרפתי. הסרטון עלה לאינסטגרם לחשבון בשם "instaa.christians" וזכה לכ-20,000 צפיות ולמאות שיתופים. הטקסט בערבית המלווה את הסרטון אומר: "עשרות מתנחלים יהודים דתיים נכנסים לרחבת כנסיית מאר אליאס, קתדרלת אליהו הנביא לנוצרים הקתולים בחיפה, פושטים על כל פינה ופינה בחצר הכנסייה ומתחילים להתפלל. זוהי תוקפנות ופריצה לאחד מהמקומות הכי קדושים לעדה הנוצרית".

בסרטון אומר אחד מהחסידים למצלמה כי "זה הקבר של אלישע הנביא", וחברו הוסיף: "לפי המסורת היהודית, אלישע הנביא קבור פה". לשאלה באלו כתבים מופיעה מסורת זו משיבים השניים שהצדיק שלהם יודע, שרבי נתן מברסלב היה במקום כבר לפני 200 שנה ושזו מסורת ידועה: "הוא אמר לנו שהקבר נמצא בחיפה ושנבוא להתפלל פה. אנחנו כבר יודעים את זה לפני 2,700 שנה". השאלה איפה הייתם לפני עשר שנים נענית: "הרב שלנו, הרב ברלנד, נולד בחיפה והוא היה מגיע לפה להתפלל. זו מסורת שמתגלגלת. אולי פשוט לא זכית לראות פה יהודים מתפללים כי לא כל היהודים יודעים את זה. יש הרבה דברים בתורה שהם נסתרים".

חסידי ברסלב בחצר הכנסייה (צילום: עמר אסדי טלגרם, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

אנטון (טוני) סעיד, דמות ידועה בעיר שמנהל קבוצת פייסבוק עם 8,400 חברים, שיתף גם הוא את הסרטון. "זו שערורייה", הוא אמר ל"כלבו – חיפה והקריות" כשהוא חנוק מדמעות, "אף אחד לא מנע מהם להתפלל, זהו בית אלוהים, אבל הם לא יכולים לטעון לבעלות או לשייכות. זה מצוץ מהאצבע. איפה ממשלת ישראל? איפה משטרת ישראל? הם יעשו ככה למוסלמים? הם יעזו לעשות ככה לאתר מורשת של דרוזים? ברור שלא, כי שם ישחטו אותם. רק אנחנו הנוצרים מכילים הכל. חסרים לכם מקומות קדושים שאתם צריכים להשתלט על המקום הכי קדוש לנו? על פי המסורת שלנו, מי שקבור שם, גופתו השתמרה כפי שהיתה ביום מותו, והוא אחראי על נסים שקורים למתפללים שם. יש נוצרים פנאטים שהמקום הזה חשוב להם יותר מכנסיית המולד. שלא יתעסקו איתנו. אני רותח". 

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מתחם הכנסייה והמנזר סטלה מאריס (כוכב הים בלטינית) נוסד כמנזר גברים כרמליתי לאחר מסע הצלב השלישי בשנת 1192 בידי נזירים שחיו במערות בנחל שיח בהשראת אליהו הנביא. הוא משמש מרכזו העולמי של המסדר, ושמו המלא הוא "מנזר גבירתנו מהר הכרמל". לאחר כיבוש עכו הצלבנית בידי הממלוכים ב-1291 גורשו הנזירים מהכרמל, וב-1631 הם ניסו לשוב ולהתיישב במקום שבו נוסד מסדרם. האב פרוספר הקים מנזר ליד מערת אליהו אך גורש ממנו ב-1767 על ידי בונה חיפה החדשה דאהר אל-עומר בלחצם של המוסלמים.

באותה השנה החל האדריכל ג'מבטיסטה די סנט אלסיו בבניית הכנסייה החדשה, אבל נאלץ לעזוב את הארץ ב-1774 לפני שהספיק לסיים את הקמתה. ב-1821 פוצץ שליט עכו עבדאללה פאשא את שאריות המבנה, וב-1826 החל האב קאסיני, חבר המנזר ואדריכל, לבנות שוב את הכנסייה. היא נפתחה ב-1836, בנייתה הושלמה ב-1853, והיא שימשה גם מנזר, בית חולים ואכסניה. ב-1839 העניק האפיפיור גרגוריוס ה-16 תואר כבוד של "בזיליקה מינור" לכנסייה כאות לכך שהיא נחשבת ל"כנסיית האם" של המסדר. קירותיה מכוסים בלוחות שיש שהותקנו בה ב-1931 לרגל חגיגות 300 שנה לשובם של הכרמליתים אל הכרמל. האזור הקדוש והאפסיס בכנסייה שוכנים מעל מערה שנודעה בימי הביניים בשם מערת אלישע, להבדיל ממערת אליהו שלמרגלות ההר, אך המסורת הכרמליתית מייחסת את שתיהן לאליהו. במערה מזבח ועליו פסל אליהו. כיפת הכנסייה צוירה בשנים 1928-1926 בידי הנזיר האמן לואיג'י פוג'י. היא נחלקת לשמונה פלחים שבהם נראים אליהו הנביא עולה בסערה השמימה ומשליך את גלימתו לעבר אלישע, דוד המלך פורט בנבל, נביאים, קדושים כרמליתים, ביקור המשפחה הקדושה בכרמל ועוד. 

כיפת הכנסייה המצוירת (צילום: שירי ויצנר)

תאופיק חמאנה, שמוכר לאוהדי מכבי חיפה כ"אריה השואג", נחשף גם הוא לסרטון. "קיבלתי את הסרטון הזה כמו אגרוף חזק מאוד לבטן. אני חושש שזה מסוכן מה שקורה שם. אני לא אובייקטיבי כי המקום הזה בשבילי הוא דרך חיים. קרו לי נסים במקום הזה לא פעם ולא פעמיים, נסים שקשורים בענייני בריאות. אלה לא דברים שסיפרו לי, אלא דברים שקרו לי עצמי. לכן בשבילי זה כאילו אשכרה נכנסים אלי הביתה, אל הבית האמיתי שלך. אני מרגיש כמו חתול שכל השערות שלו סומרות ולא מוצא את המילים מה אני מרגיש". 

זה המקום הכי קדוש לנוצרים בחיפה?

"כן. זה כמו שתולשים לך איבר מהגוף שלך, זה כמו שלוקחים לך משהו שהוא שלך. זה לא יקרה. מצד אחד, אתה בעל משפחה שרק רוצה לגדל את בנותיך על ערכים מסוימים, לחיות חיים נורמטיביים, לעבוד לפרנסתך, לשלם את מה שצריך לשלם למדינה ולחיות כמו כל אחד שמחפש לו שקט. אבל מצד שני אומרים לך 'לא, לא. לא ניתן לך לחיות את החלום שלך בשקט'. היום זה במקום הכי חשוב לנו, בכנסייה, ומחר זה יקרה אצל כל אחד בבית הפרטי שלו. לא יהיה".

לטענה שלהם שקבור שם מישהו יש מן האמת.

"עד שלשום איפה הם היו? הרי המנזר הזה לא קיים שנה, לא שנתיים וגם לא עשר או 50 שנה. איפה הם היו עד עכשיו? מי הם הפרטיזנים שבאו והחליטו שהם נכנסים להתפלל בכנסייה שלנו. אנחנו מדברים על העם היהודי שסבל הכי הרבה בעולם משואה, אז מה עכשיו? לא תישאר פינה אחת במדינה הזו שקטה? לא הבנתי, מה המטרה? גם אם הם צודקים, זה אמור להיות בצורה אחרת בין אנשים אחראים. איפה אנחנו חיים? העדה הנוצרית מאז ומתמיד היתה פוצי מוצי כזו, אבל גם הפוצי מוצי הכי חלש, כשאתה בא ונוגע לו בדבר הכי רגיש הוא כבר לא פוצי מוצי. תביא עכשיו את החתול הכי גדול ותדחק אותו לפינה, הוא יגיד 'תמות נפשי עם פלישתים, אם אני גם ככה הולך למות, אני אקח ממך משהו'".

אני מקווה שהמצב לא יסלים לאלימות. זה יהיה נורא לעיר שלנו.

"מטומטם אחד זורק אבן, עשרות אלפים צריכים לרוץ אחריה. כולי תקווה שזה לא יוביל למקומות האלה כי אנחנו כעדה מרגישים תמיד שנותנים לנו לחגוג את החגים שלנו כמו שצריך – המשטרה סוגרת את הכבישים והכל טוב. מאז שיש את הדבר הזה שקוראים לו בן גביר, אני לא יודע אם לתת לו תואר של בן אדם, התעורר הפלג הקיצוני של הכהניסטים. אבל הם נפלו על הדור הלא נכון. לאן אנחנו הולכים? זה כבר לא חלום בלהות, זה יותר גרוע מהקורונה, מהמגיפה העולמית. אני לא מדבר רק על המקרה הספציפי הזה. יש כאן שלוש דתות, שכל אחד יישאר איפה שהוא. את יודעת מה – שכל אחד יישאר עם הטמטום שלו, אבל שכל אחד יעזוב את השני בשקט".

יש התארגנות של ראש הכנסייה, של המאמינים?

"זו חובתי. כדי להמחיש לך מה זו הכנסייה הזו בשבילי, לפני 27 שנים עשיתי קעקוע I trust in Elias כי אני מרגיש סוג של חייל של המנזר הזה, של סנט אליאס. אם היה נולד לי בן בכור הייתי קורא לו אליאס, יצאה ילדה אז קראתי לה לוסי. רק שתביני מה זה הדבר הזה בשבילי ובשביל המון אחרים, שכל מטרתם בחיים היא להמשיך את סדר היום ולא להפריע לאף אחד. אבל אל תפריעו לנו, אל תתקרבו אלינו".

אתה חושש מההשלכות?

"זו הסנונית הראשונה של משהו שעומד להתפתח, ולא חסרים צעירים משועממים מכל צד. איך זה יסתיים אני לא יודע. איפה המבוגר האחראי? המדינה שלנו זה המערב הפרוע וכל אחד עושה מה שבא לו ויאללה. אני בוכה בפנים, בתוך עצמי. שיסלחו לי על ההשוואה הנוראית, אבל זה כמו בחורה שאנסו אותה, שלקחו לה את הדבר הכי חשוב, הכי טהור. זה לא פאב, מסעדה או כביש שמפריע למישהו, זו פינה שקטה של אנשים שבאים להתפלל. ההרגשה היא רעה מאוד, בא לך להקיא כשאתה רואה את הפרצופים האלה שהגיעו רק בשביל לעשות פרובוקציה. מי מגיע לכאן להתפלל בימי שישי בבוקר? אנשים בני 60 פלוס ומאות ואולי אלפי תיירים מכל העולם".

כנסיית סטלה מאריס (צילום: Dan Palraz, CC BY-SA 4.0 via Wikimedia)