מוניק אלמשאלי, בת 44 מקרית חיים, היא רוכבת האופנוע שנהרגה אתמול (שבת) בתאונת הדרכים הקטלנית עם רכב פרטי בדרך יגאל ידין, סמוך לבית הספר הטכני. בני משפחתה וחבריה של אלמשאלי קיבלו בהלם את הידיעה על מותה, ודף הפייסבוק שלה התמלא בהספדים על לכתה בטרם עת.
רועי אז'אצ'י כתב: "קסם. הדבר הלא ברור הזה שהשארת על כולנו, סוג של חותם. מוניק, כל מי שהכיר אותך מרגיש ברגע אחד שהוא פוגש אותך לראשונה. כאילו פיזרו מעליו אבקת קסמים. נותרנו עצובים וחסרי אבקת הקסמים שלך. כשהתקשרו לבשר לי את מה שקרה, פשוט לא הצלחתי להבין. אמרתי 'מה, מוניק? מוניק שלנו? אין מצב. זה בטוח?'. הראש לא מצליח לעכל זאת. עבדת כל כך קשה כדי להגיע למקום הזה ולתקופה הנפלאה הזאת בחייך, וברגע אחד נעלמת לנו והקסם התפוגג. תהיה נשמתך צרורה בגן עדן או אולי נתעורר מחלום".
אתי עמר כתבה: "אני לא מאמינה, פשוט לא מאמינה שאת כבר לא פה איתנו. אני לא מעכלת על הבשורה המרה. הפכת מזמן לבת משפחה שלנו. אתגעגע לאצילות הקורנת שלך ולחיוך. תמיד חיוך. גדול ורחב וחם ואמיתי, כזה שממוסס חומות של קרח וברזל. על הנדיבות השופעת שלך, ועל הלב שלך שהצליח להגיע לכל לב שנפגש בו. על היוזמה והיצירתיות, הסבלנות והענווה. פשטות בריאה ומדבקת, וכל המילים שאני מנסה לתאר עוד לא אוחזות בך, קטנות עלייך. מוניק, את בשבילי אדם קרוב שאני עוד לא מעכלת שאינו. אוהבת אותך, זוכרת אותך ולא אשכח. נוחי על משכבך בשלום".
בת אל שמחון דדון כתבה: "מונה שלי, תמיד בלבי. מתאים לי לדבר אלייך כאילו את פה, נכון? הגיע הרגע שחיכית לו – 'מתי לא יהיה לך מה להגיד'. עכשיו. השארת אותי ללא מילים. אני כותבת ולא מעכלת, כותבת ומוחקת, אומרת לעצמי שזו הזיה. מתאים לך להשאיר דרמה וללכת. מזל גדי, בכל זאת. מי שמכיר אותך יודע שאת אחת ויחידה. אדם שכל מי שאת חלק מחייו, מבקרת בחייו, אפילו לתקופה קצרה, זוכה. זוכה בלב ענק, בחברות ללא מילים וללא תנאים, בנתינה ובהרבה אהבה. איך תמיד אמרת לי 'אני מוכנה למות על האופנוע, זו התרפיה שלי'. מה אגיד לך? עולים לי המון זיכרונות, ובכולם אנחנו מחייכות. את חברה אחת למיליון. גם אם לא תמיד היינו בקשר. סליחה. אני מקווה שעכשיו למעלה כולן יילבשו לבן, כמו שאת אוהבת".
רוצים להישאר מעודכנים?
אלי עמר כתב: "הלם! היית לי כמו אחות מגיל 8. אני זוכר אותך בכל האירועים המשפחתיים, היית חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. מוניק יקרה שלנו, איזו אבדה גדולה. הראש רואה את הפוסטים והלב מסרב לקבל. את בתמונה לצד הכלי שכל כך אהבת, הכלי המסוכן הזה שגדע חיים. תמיד עזרת לכולם, היית אשה עם לב ענק. אני מקווה שאת מוצאת נחמה שם למעלה, אנחנו נתפלל בשבילך".
שלי קוך קרויטרו: "אוהבת אותך ואוהב תמיד! מה שאת עשית עבורי, מה שהיית עבורי, אף אחד לא היה ולא עשה. מתוקה שלי, תמיד תהיי בלבי, תמיד אזכור את השבתות ואת הימים הלא קלים שהיית לצדי, בבית שלי, עם הבנות שכל כך אהבת אותן, שעד היום יש להן תמונות עם הכפפות והקסדה שלך, כמה הן היו משוויצות בך. השבתות שהיית מארחת אותי אצלך, אמא שלך, האחים שלך. הלב שלי נשבר. אני שבורה וכבר כל כך מתגעגעת, אהובה שלי. אני לא מוכנה להיפרד, לא יכולה, לא רוצה, אבל למעלה יש תוכניות שאנחנו לא מצפים להן. לנצח תהיי חלק מלבי ומנשמתי. אוהבת ואוהב לעולם. בטוח היית מוצאת איזו בדיחה צינית עכשיו ומחבקת אותי כמו שרק את יודעת".
בת אל אלקובי כתבה: "לפני חודש ישבתי איתך בבית שלך, דיברנו וצחקנו. אמרתי לך 'מוניק, אולי תזרקי כבר את האופנוע הזה?', ואת צחקת כאילו סיפרתי בדיחה. אמרת לי 'אני על האופנוע הזה אמות'. מי היה מאמין שאחרי חודש המשפט שאמרת אכן קרה. האהבה שלך לאופנוע ולכביש היתה גדולה מדי, אבל האבדה שהלכת גדולה יותר. היית דודה יותר ממושלמת לאחיינים שלי, אין ספק שתהיי חסרה לכולם. מקווה שכבר פגשת את הקרובים שלך שם ובטוח שאת צוחקת למעלה. נוחי על משכבך בשלום".
גלית נווה: "מוניק יקרה ומיוחדת, אומרים מלאכים יש בשמיים, ואת היית מלאך בעולם הזה. כל מי שהכיר אותך, אם למשך שנים או למשך שעה, זכה. כולך היית לב, נתינה ואהבה, תמיד חשבת איך לעשות טוב לכולם. הטלפון שלך לא הפסיק לצלצל כי כולם רצו לדבר איתך, לקבל מילה טובה ואופטימיות שזרמה לך בעורקים. השארת כאן לבבות שבורים לרסיסים ובור ענק שנפער באדמה. אזכור אותך תמיד".
עופר המפנה חיפה
אהה שטויות , איך מתה לא מעניין .
מעניין מה כתבו עליה .
די נו .
כביש מסריח מגעיל מטונף חרא עשרות שנים ואתם עסוקים בכמה קסמים היא עשתה
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
עם כמות הבורות (ועוד איזה בורות שלא מביישים התחלה לכלונסאות) שם כל נסיעה שלי עם רכב הרגישה כאילו אני נוסע בטנק בציר הנפט בגולן.
אריה
כלבו רגע מי בת ה-18 שנהרגה יום קודם לא רחוק משם כשהלכה ב-2 בלילה באמצע הכביש בנתיב המטרונית ?????