תמר בן עמי מבקשת עזרה במציאת האיש שהציל את חייה מלפיתה של שימפנזה במהלך ביקור בגן החיות בחיפה לפני 40 שנה. בשנת 1982 ביקרה בן עמי בגן החיות עם אמה, והן הגיעו לכלוב השימפנזים בדיוק בשעת ההאכלה. בן עמי, אז פעוטה בת שנתיים, נכנסה לכלוב מבעד לדלת שהיתה מוגפת רק בחלקה, ומיד מצאה את עצמה מותקפת על ידי שימפנזה שאספה אותה לחיקה והחלה לכרסם את אצבעותיה.
בשיחה עם "כלבו – חיפה והקריות" משחזרת בן עמי את האירוע המטלטל שמלווה אותה במשך כל חייה: "אמא שלי ואני היינו בגן החיות, וכשנכנסתי לכלוב התנפלה עלי שימפנזה והחלה ללעוס את האצבעות שלי. כשהסבו את תשומת הלב של אמי למה שקרה היא התמוטטה, ובחור שנכח במקום ראה את זה ושלף אותי משם. הוא ממש בעט בשימפנזה וממש נלחם בה. לפי תחקיר שנערך אז בגן החיות, הוא התעמת איתה ומשך אותי אליו. צריך לזכור שמדובר על אירוע שהתרחש לפני 40 שנה".
האירוע ותוצאותיו המשיכו ללוות את בן עמי לאורך השנים. "לצערי, השימפנזה הספיקה לאכול לי כמעט אצבע שלמה, ובאצבע אחרת יש לי צלקת מהשן שלה. האיש שהציל אותי רץ איתי לבית החולים רמב"ם. הוא עזב את משפחתו ורץ איתי לבית החולים. הייתי כבר חסרת הכרה בגלל הדם שאיבדתי, וכשקלטו אותי בבית החולים הוא פשוט נעלם. בשום מקום לא יודעים עליו פרטים, כלום. הייתי מאושפזת במשך חודשיים, ובמהלך האשפוז החליפו לי את הדם כי השימפנזה זיהמה לי את הדם. גם הייתי בתרדמת. היה בלגן שלם".
תמר בן עמי והאצבע הקטומה
רוצים להישאר מעודכנים?
כעת, 40 שנה אחרי אותו יום, מבקשת בן עמי לסגור מעגל ולפגוש את האיש שהציל את חייה: "הסיפור הזה היה לי קשה מאוד. אפילו מהאנשים שתמיד היו קרובים אלי הצלחתי להסתיר את האצבע, אבל הגיעו מצבים שבהם פיתחתי קלאוסטרופוביה ופחד מחיות, זה הגיע למצב שבו כששמעתי שיש פיגוע הייתי נכנסת ללחצים. הבנתי שמשהו לא טוב עובר עלי. אחרי טיפול מעמיק החלטתי שאחד מהחלומות שאני רוצה להגשים הוא לפגוש את האיש שהציל אותי ולהגיד לו תודה. גם בבית החולים אמרו לאמא שלי שאם הוא לא היה מביא אותי לשם, לא בטוח שהיו מצליחים לעשות איתי משהו".
לדבריה, "אמא שלי ניסתה לאתר אותו כשעוד הייתי מאושפזת, וחשבנו שהוא יבוא לבקר אותי, אבל היא לא הצליחה. בגן החיות לא היו מצלמות, וכך הוא נשאר עלום. אני מרגישה שאני חייבת לו את חיי. אם אמצא אותו – אשריי".
בן עמי מקווה שבעקבות הפרסום יאותר האדם שהציל את חייה: "אני פונה בעצם לחוכמת ההמונים. אולי דרך הילדים שלו, כי בטוח שהוא סיפר להם את הסיפור הזה. אמא שלי אומרת שהוא היה בחור צעיר, בסביבות גיל 30-20, והיום הוא צריך להיות בסביבות גיל 70-60. הלוואי שהוא בחיים. אם הייתי מחכה עוד כמה שנים, אני בספק אם הייתי יכולה מוצאת אותו. הלוואי שבאמצעותכם אמצא אותו".
מי שיודע לספק מידע כלשהו בעניין מתבקש לפנות למערכת "כלבו – חיפה והקריות".
תמר בן עמי בבית החולים לפני 40 שנה
צביקה
חלפו 40 שנים. סביר להניח שהוא כבר לא בחיים.