הצלם בועז רפאלי, האיש שלקח על עצמו לתעד את הקרביים של חיפה בכלל ושל שכונת הדר בפרט, זה שמספר את סיפורה של השכונה מזוויות שונות, הוא גם אספן בלתי נלאה של חפצים ישנים – תכולות בתים, ירושות, עיזבונות של עסקים, מפעלים ובתי מלאכה שנסגרו. הוא קורא להם "אוצרות", אחרים יקראו להם "ג'אנק", ועד מהרה ימצאו את דרכם לחדר האשפה.
רפאלי מוכן ללכת רחוק כדי להשיג את זווית הצילום הייחודית, בין אם זה לטפס על קירות כדי להגיע לקומת הגג של חורבות ישנות, כי המדרגות מזמן נהרסו, ובין אם להיכנס לבתי קולנוע נטושים, לנסות ולחלץ חלקי חילוף של מקרנה במצב סביר ואפילו להסתפק בנורה משנות ה-50. כששתי האהבות שלו נפגשות – הצילום והאספנות – מבחינתו זו חגיגה והוא מוכן לעשות הכל כדי לשים ידיו על אוצר שכזה.
זה בדיוק מה שקרה לו הלילה (שני), ואם לדייק, בשעה 02:45. רפאלי התעורר בשעה זו, כי הטבע קרא לו, והבחין בהודעה כתובה שהתקבלה בנייד בשעה 23:58, בזמן שישן, בזו הלשון: "תתקשר אליי דחוף". מכיוון שהכיר את האיש, ומפאת גילו, רפאלי הסתקרן והקשיב להודעה הקולית שהוא השאיר לו בסביבות השעה 01:50.
"שמעתי קול שבור ומזועזע", הוא מספר ל"כלבו – חיפה והקריות", "שאומר לי שאני בטח כבר ישן והוא ממש מקווה שאספיק. ואז הוא מספר לי שאחות של אביו, דודתו, מכרה את הבית, ורגע לפני הפינוי, הגיעו הילדים אל הבית. ואז הוא נשם נשימה עמוקה והמשיך. 'אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה, הם לקחו שתי שקיות זבל ענקיות עם משהו כמו 100 אלף נגטיבים וזרקו לפח. מאות. עשרות אלפים. יכול להיות מאוד שהפועלים של הזבל יבואו בבוקר ויזרקו הכל. השם שלך פתאום עלה לי. אני נמצא רחוק, שומר על הנכדים, וחשבתי שמי שיכול להניע מהלך ולהציל את הנגטיבים, לטובתה של העיר וההיסטוריה, אז תעשה מעשה טוב'. כך הוא סיים את ההודעה".
למי שמכיר אותך, ההמשך ברור.
"אני כבר מגלגל בראש איך אני מודיע לחודדה מהעירייה שיעצור את משאית הזבל מלאסוף מהכתובת הזו בבוקר, אבל אז החלטתי לא לסמוך על אף אחד ולהגיע לשם מהר. יצאתי ממקום הנוחות של עוד שנייה לחזור למיטה, התלבשתי וטסתי למיקום המדויק של הפח. הגעתי, דממה של לילה, שומע רק צעדים של החזירים. איתרתי את הפח ונכנסתי אליו. נברתי בין כל הזבל והשקיות, עד שמצאתי שקית זבל אחת עם הנגטיבים, ממש בתחתית הפח. למזלי, הפח לא היה מי יודע מה מלא. נכנסתי אליו והוצאתי את השקית וגם עוד כמה פריטים היסטוריים שהם זרקו. כך ההיסטוריה ניצלה".
רוצים להישאר מעודכנים?
ועכשיו תסביר למה מה שמצאת זה אוצר.
"מי שהתקשר אליי זה אלי גרוס, שהיה מורה לצילום הרבה שנים בוויצו. לאבא שלו היה במשך עשרות שנים סטודיו לצילום מאוד מפורסם בהדר בשם קרן אור, מעל 'קפה מאייר ברחוב הרצל. הכרנו דרך האהבה המשותפת לצילום ותיעוד וידעתי שיש לי אוצר ביד של ההיסטוריה החיפאית ולא טעיתי. בבית עברתי על חלק מהנגטיבים ומצאתי שם צילומי אוויר ראשונים של המושבה הגרמנית, שאביו צילם ממטוס פייפר, אלו דברים נדירים".
ומה תעשה איתם?
"אסרוק אותם. כל פריים ייסרק, יתועד ויישמר. יש לי בבית ארכיונים שלמים של משפחות שזרקו אותם, ביניהם מצאתי תמונות מהמצעדים שהיו פה בשנות ה-60 בחיפה, ודברים נפלאים אחרים. אבל הסיפור לא נגמר בשקית הזו. מתברר שיש עוד שתי שקיות מלאות בנגטיבים, ואני הולך הערב לקבל אותה מבני המשפחה".
דבי
כל הכבוד. אולי כדאי לו לפרסם איך ניתן ליצור איתו קשר – אם ישנם אנשים שאינם יודעים מה לעשות עם אוצרות כאלו כדי שלא יאבדו לעד.