חן פוגל ז"ל למד בחטיבה העליונה במרכז החינוך ליאו באק וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה בסיומה של שנת תשע"ב (2012). משפחתו שבה מקנדה, והוא הגיע במעמד תושב חוזר היישר לכיתה י'. נער חייכן ומלא באנרגיות טובות, ערכי מאוד שרוצה לעשות טוב. הוא בלט מיד במנהיגותו וברצונו להיות מעורב בפעילות חברתית בבית הספר ובקהילה. על רקע זה הכרתי אותו, ואי אפשר היה שלא להתאהב בו וברוח שהביא עימו במפגשיו עם צעירים ומבוגרים כאחד. עלם חמודות בעל קסם אישי כובש, ורק טוב בעיניו.
מדי פעם נשמעים במחוזותינו קולות המדברים על אובדן דרך, על דור שהולך ופוחת במחויבותו לארץ ולמורשתה. חן וחבריו הם עדות חזקה לכך שאין באמירות אלו ממש. מלא אהבה לארץ חן היה למדריך בחוגי סיור של קרן קיימת לישראל ע"ש אורי מימון. כפי שכתב זאב וילנאי: "אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ ישראל מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה. לחצות את עמקיה, להעפיל אל פסגות הריה, לסייר בשביליה – גם הנידחים ביותר. כך, כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, מתבשם מנופיה ורואה במו עינייך את שרידיה הקדומים ויישוביה החדשים אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזו".
חן מימש את אהבתו לארץ הזו בדיוק כפי שתיאר וילנאי. לא רק את נופיה בטבע אהב, גם את אנשיה, ואהבת אדם הייתה בליבו של חן והוא היה נכון להתגייס לכל משימה חברתית בהתנדבות. חן היה פעיל במועצת התלמידים של בית הספר ותמיד שמח לקחת חלק במפעלים חברתיים שבית הספר יזם.
במעמד סיום השנה, בטקס הענקת פרסי הצטיינות, חן הוזמן אל הבמה כדי לקבל תעודות הצטיינות יתרה הן בלימודיו האקדמיים והן במעורבות חברתית ובפעילות למען הקהילה. הוא שילב בחן, נועם ובצנעה את מכלול הערכים שבית הספר חינך לאורם, ובכולם הצטיין.
הצטיינותו לא הונעה מתחרות או מהישגיות לשמה. הוא ידע בתבונה לנהל את כישוריו בתחומים רבים, והישגיו נבעו ופרחו בטבעיות ומתוך מקור הנעה ערכי פנימי.
שנת י"ב לוותה אצל חן בהתלבטויות הנוגעות להמשך הדרך. מדדיו הצבאיים היו גבוהים מאוד, מחויבותו לחוגי סיור ואהבתו לארץ הניעו אותו להשקיע שנה נוספת לקהילה במסגרת שנת שירות. יחידות הצבא המובחרות ביותר היו פרושות בפניו, והוא היה יכול לבחור בין סיירות מובילות ובין קורס טיס. חן עשה שנת שירות באופקים, התגייס לקורס טיס וסיים אותו בהצלחה. ממקום של אהבה לארץ לנופיה, מורשתה, סיפוריה ואנשיה הוא סלל את דרכו, ועליה צעד בחיוך מלא בענווה ובטוב.
הצוות החינוכי שליווה אותו בשלוש שנים בליאו באק כואב מאוד את נפילתו בדמי ימיו. נפל בעת מילוי תפקידו בהגנה על הארץ שכל כך אהב.
יהי זכרו נצור בליבנו לעד.
דני פסלר, לשעבר מנכ"ל מרכז חינוך ליאו באק (2017-1999)
תגובות