הווידוי החושפני של עו"ד אביטל בן נון

עו"ד אביטל בן נון ממעטת לשתף את הציבור בחייה האישיים. באשר לפועלה נגד הטרדות מיניות, למען חתולים ובסוגיית הטבעונות זה כבר סיפור אחר והיא משתפת בשמחה. לכן, כשהיא יצאה אתמול (שלישי) בווידוי בדף הפייסבוק שלה על כך שהיא מאובחנת כסובלת מ-ADHD, היא זכתה לשלל תגובות ומחמאות על גילוי הלב. וכך היא כתבה (ואנחנו עוד קיצרנו): "שלום, קוראים לי אביטל, אני בת 50 (עוד מעט 51) ויש לי ADHD. התלבטתי אם לכתוב את הפוסט הזה, אבל אם זה ישכנע מישהו אחד ללכת לאבחון או לקחת את הילד שלו לאבחון, גם אם הוא תלמיד מצטיין כמו שאני הייתי, אז דייני. כבר שנים שאני חושבת שיש לי ADHD אבל מעולם לא אובחנתי. גם כשהבנתי שיש לי ADHD התעצלתי לגשת לרופא המשפחה ולהתחיל עם מבול של הפניות (סידורים זה הסיוט שלי). חושבת על כל הסבל, התסכול, המלחמה האינסופית המעייפת הזו, השעמום מהכל (לימודים, עבודה, מערכות יחסים), על התחושה של להיות בין פטיש הפרפציוניזם לסדן הפרעת הקשב, על התחושה הזו של חוסר יעילות כשמשהו לא ממש מעניין אותי. על הסיוט הנצחי הזה שמתחיל מהרגע שהרעיון מגובש אצלי בראש עד שאני מסיימת להקיא אותו על הדפים, או מהרגע שהבנתי משהו עד שאני מצליחה להסביר אותו למישהו אחר והעצבים שאני חוטפת עד הרגע הזה. חושבת על לילות ללא שינה, בין אם בגלל שיש משהו שמעניין אותי ועד שלא אסיים אותו אני לא יכולה להפסיק, בין אם בגלל רגשי האשם על כך שאני לא מצליחה לעשות את הדברים שאני חייבת לעשות ושלא מעניינים אותי. את כולם אפשר היה לחסוך, אלא שאז לא היתה מודעות, בטח לא כשמדובר בתלמידים מצטיינים ש'אין איתם שום בעיה'. אז עשו לעצמכם טובה ולכו לאבחון, גם אם אתם זקנים כמוני, וקחו את הילדים שלכם לאבחון. אפילו רק לדעת את זה חוסך המון סבל".

בן נון, מה קרה שנפתחת ככה?

"המטרה שלי היתה לעורר מודעות. אנשים לא באמת מבינים מה זה לחיות עם הדבר הזה. אנשים מסתכלים עלי ורואים בן אדם מצליח, דעתן ורהוט, וחושבים שהחיים שלי סוגים בשושנים, אבל אני לא מרגישה ככה. להפרעה הזו מתלווה המון סבל מיותר. פנו אלי המון אנשים – אני לא אגיד שמות – שיש להם את ההפרעה הזו ושיתפו אותי בסבל שלהם. לא חייבים לחיות עם זה. הסבל הזה הוא מיותר".

אז איך הסתדרת בריאיונות בטלוויזיה בפרשת אופק בוכריס?

"אתה יודע מה זה בשבילי להופיע בטלוויזיה? אתה יודע כמה קשה לי להתכונן לזה? בריאיון אצל רינה מצליח, אחרי שהתכוננתי וכל הדרך במונית קראתי את הרשימות שהכנתי, נכנסתי לאולפן וכבר בתחילתו של הריאיון היא קיבלה sms או שיחה והטלפון שלה צלצל עם השיר 'רינה, אני אוהב את השמים'. חשבתי שאני מתה מצחוק, וזה שידור חי. זה הוציא אותי מאיפוס לחלוטין. לקח לי דקה להתאפס, ודקה בטלוויזיה זה זמן יקר".

אז מה עכשיו?

"מחר יש לי תור לאימון ראשון שבו מלמדים איך להתמודד עם בעיית קשב. אני מקווה שאתחבר לזה. אני גם לא פוסלת לקחת תרופות אם זה מה שיעזור".