קוראים לי ענבל אלנקוה

כיצד הוקמה קבוצת הפייסבוק “ענבל אלנקוה” שמסייעת לנזקקים?

“הכל התחיל בינואר 2015. אני בישלתי במטבח ובן זוגי אסי ורדי גלש בפייסבוק. אסי אמר לי ‘ענבל, אנחנו חייבים לעשות משהו טוב, לתת בחזרה את כל הטוב הזה לחיפה’. עניתי ‘אוקיי, שוט, אני זורמת’. אסי אמר ‘אני מנסה לפתוח קבוצה חברתית שתעזור לנזקקי העיר’. כשראיתי את זה התפלאתי ושאלתי אותו ‘למה קראת לקבוצה על שמי?’. הוא צחק וענה ‘זה רק ניסיון, מחר בבוקר אשנה את השם’. למחרת הקבוצה מנתה 4,000 חברים ואת השם כבר לא ניתן היה לשנות. תוך כמה ימים כבר כתבנו תוכנית עבודה ותקנון לקבוצה ואספנו חברים. ואז הנורא מכל קרה – אסי נהרג בתאונת דרכים אכזרית ואיתו התפוגג המיזם החברתי”.

אז מה עשית?

“אחרי חצי שנה פגשתי חבר, סיפרתי לו על המיזם שלא הספיק להבשיל וביקשתי ממנו שייקח את המיזם על עצמו ויפתח אותו. הוא אמר שזה גדול עליו אז ביקשתי ממנו שיתחיל ושאני אמשיך אחרי שאתאושש ואתרומם קצת. הוא נכנס לעבודה, הצליח למשוך גם אותי לשם, והשאר היסטוריה. מדי יום אני מגשימה את חזונו של אסף ורדי ז”ל – מזכרת מופלאה שהטביעה את חותמו. אני נמצאת בתחילת העשור הרביעי לחיי, אמא לשתי נערות מתבגרות, וחזרתי לעבודה אחרי שנתיים של אבל ואובדן כמנהלת פיתוח עסקי של חברה בינלאומית. בימים אלה ממש אני חוזרת לחיים”.

ספרי על פעילות הקבוצה.

“הקבוצה המדהימה הזו היא השתקפות של החברה החיפאית הרגישה והקסומה שלנו. כל חבר בקבוצה עוזר, מחבר בין אנשים ותורם בעשייה. העזרה היא לא בכסף אלא באמצעות מתן שירות ותרומת רהיטים, בגדים ומוצרים. כיום הקבוצה פועלת באופן כמעט עצמאי ומשמשת במה פרסומית למבקשי עזרה ולאנשי נתינה, ואני בסך הכל משמשת כיד מכוונת. רוב פעילותה של הקבוצה מתבצע באופן פרטי, מאחורי הפוסטים ובהודעות פרטיות. הנתינה באה לידי ביטוי בתמיכה חברית במבוגרים, בנשים קשות יום ובחיילים בודדים. אני מזמינה את כולם להצטרף לקבוצה, לתרום שעה בשבוע כדי לעשות טוב לאנשים. זה עושה טוב לנשמה”.

הקבוצה עוזרת לך בהתמודדות עם האבל?

“הקבוצה הזו היא המשענת שלי בהתמודדות עם הטרגדיה שלי. נתינה היא זכות – היא ממלאת אותנו באנרגיות טובות, מכניסה את החיים שלנו לפרופורציות ומזכירה לנו להודות שאנחנו זוכים לתת. זכיתי להכיר עשרות בעלי עסקים שמתקשרים ומבקשים לתרום וגננות שאוספות בכל חג ארגזי מזון מהורי הילדים בצירוף ציורים וברכות. זכיתי להכיר אנשים טובים ורחבי לב. זכיתי לעזור לאנשים בתקופה פחות טובה בחייהם, והיום הם חלק משמעותי מהתומכים בקבוצה. אנחנו חיים בעיר מדהימה, אוהבת, מחבקת וחמה, וגם אני קיבלתי חיבוק ענק מכל משפחת חיפה”.