אין כל צורך להביט בלוח השנה כדי לדעת שהקיץ כבר כאן. החום העז אוחז בכל, המזגנים עובדים על טורבו, והתושבים משתדלים להישאר ספונים בין ארבעה קירות ותחת משב אוויר צונן ולא לצאת משם עד — אם אפשר — בוא החורף.
אז נכון, ישראל היא מדינה חמה, אפילו לוהטת. הטמפרטורות בקיץ נוסקות בשיא החום גם אל מעל 40 מעלות. הלחות בקיץ מתקרבת ל־90 אחוז ולפעמים גם מעבר לכך, ובאופן כללי הקיץ הישראלי הוא אכן סיוט מתמשך. ועם זאת, ישראל אינה המדינה החמה בעולם. אפילו לא קרובה לכך.
יודעים מה? בימים מסוימים ובקיצים מסוימים היא אפילו לא החמה בין מדינות אירופה (בהנחה שאנחנו באירופה, כן?). לאיטליה, ליוון ולספרד מגיעים כמעט בכל שנה בקיץ גלי חום איומים ונוראים שמעלים את הטמפרטורות אל מעל ל־40 מעלות. באירופה, כידוע, המזגנים נפוצים הרבה פחות. אז מה עושים שם התושבים המיוזעים והמיוסרים? קופצים למזרקות בכיכרות הערים, רוחצים בים או בנהר או חוסים תחת צל העצים בשדרות, בפארקים ובגנים. ומכיוון שהלחות באירופה אינה כה גבוהה, צל טוב הוא לפעמים פתרון מספק לחלוטין.
אז נהרות, למרבה הצער, אין לנו, וגם במזרקות חיפה אינה משופעת (וגם אל אלו שבכל זאת קיימות הכניסה לרוב אסורה משיקולי בטיחות). מילא. אבל הבעיה האמיתית היא לא מחסור במזרקות, בנהרות או באגמים, מפני שכל החוכמה היא להמשיך בחיי שגרה גם בקיץ הלוהט ולהיות מסוגלים אפילו להלך ברחוב, רחמנא לצלן, בלי להתמוטט ממכת חום או להימס מלהט השמש. הבעיה האמיתית היא המחסור במצרך פשוט הרבה יותר – צל.
בישראל — ולמרבה הצער חיפה אינה יוצאת דופן בעניין זה — מתכנני הערים לא מקדישים ולו מעט תשומת לב לקירויים ולהצללתם של המרחבים הציבוריים הפתוחים. כבר נכתב לא אחת, גם כאן, על בעיית ההצללה בפארקים ובגנים. אבל שם אפשר בכל זאת למצוא פה ושם עץ רחב צמרת ולתפוס מחסה מוצל תחתיו. ברחוב אפילו המעט הזה אינו קיים. ולא רק בתכנונים הישנים של שכונות ותיקות כגון נוה שאנן, אחוזה או רוממה. גם ברחובות ובמתחמים שהעירייה שיפצה ושדרגה רק בשנים האחרונות לא הוקדשה כל תשומת לב לסוגיית ההצללה.
כך למשל, העיר התחתית כולה, שהוסבה לאזור בילוי ופנאי, ובמיוחד הרחובות יפו ונתנזון ומתחם השוק התורכי, אינה מוצלת כלל. הוא הדין בהדר, ובמיוחד ברחוב הרצל שעבר גם הוא שיקום ושדרוג מאסיבי בשנים האחרונות. בימי הקיץ הארוכים שבהם השמש קופחת ממעל במשך רוב שעות היום, הליכה ברחובות העיר התחתית והדר היא בלתי נסבלת ממש. אביזרי צל דקורטיביים היו משפרים מאוד את האווירה וגם מוסיפים למראה.
ברוב ערי העולם, אפילו בעתיקות שבהן, נמצאו פתרונות מוצלחים לחום השמש בצהרי היום. סמטאות צרות מייצרות צל מובנה בזכות המרחק הקצר בין קירות המבנים. ברחובות ראשיים מטילים בתי הקפה, המסעדות והשדרות את צלם על המדרכות.
בחיפה אין מודעות לחשיבות הצל. לתיקוני אספלט ולכבישים דואגים (בדרך כלל בשנת בחירות), ומקימים מדרכות מעוצבות, מפרצי עצירה, איי תנועה וכיכרות. אבל צל? זה כבר לא בשליטתנו!
המחשבה הזאת, כאילו הצללה היא פעולה מכערת במקרה הטוב ובלתי אפשרית במקרה הרע, היא טיפשית. סככות, פרגולות, יריעות פרושות ואפילו שמשיות תלויות באוויר הן כמה דרכים קלות, זמינות וגם זולות שיעבדו היטב לאורך הרחובות הראשיים והרחבות הציבוריות, גם להצללה וגם לעיטור ולעיצוב האורבני העירוני.
אפשר ללמוד מלונדון, מפריז, מערי איטליה ויוון ואפילו מירושלים ומתל אביב. קצת צל ברחוב ופתאום החום הוא לא נורא כל כך. ושיהיה קיץ נעים וצונן לכולנו.
הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
חיפאי
הכותב הוא גם שמאלני פוסט ציוני מעפן.
אמיר כהן
פרגולות הן ללא ספק פתרון מעולה להצללה ברחבי העיר, ניתן להשיגן מחומרים שונים כמו עץ או אלומיניום ולהתאימן למיקומים וצרכים שונים. אפשר לקרוא טיפים מבעלי-מקצוע בתחום במאמר https://www.tovtoda.co.il/Article.aspx?id=531 כדי להבין את הנושא קצת יותר לפני שפונים להתייעצות עם בעל מקצוע.