לפני כחודש וחצי, כשהתרחב מעגל הלחימה וחיפה נכנסה לאזור הטילים, החליט אריה לויתן לסגור את המוסד המזוהה איתו – קפה גלידה יונק. הסיבה: היעדר מרחב מוגן. אבל לויתן מרגיע את הלקוחות המודאגים ומבטיח לחזור. מתי? זה כבר תלוי בהמשך המלחמה מול חזבאללה בלבנון.
"סגרנו עד שהמצב ישתפר", הוא אומר, "אין לי מרחב מוגן או ממ"ד. זה לא בגלל שאנשים פחדו להגיע – יש לי עובדים ולכן יש לי גם אחריות. יש גם מדרגה במסעדה, ורוב הפגיעות הן של אנשים שרצים לממ"ד. המקלט הכי קרוב אלינו הוא במרחק של חמש או עשר דקות הליכה. מה אני אעשה? אני דואג לעובדים שלי, כל אחד מהם הוא בעל משפחה".
הלקוחות מן הסתם מתגעגעים.
"אנשים כמעט הרביצו לי מכות, אז אתה שואל אותי אם התקשרו? חצי מחיפה הולכים רעבים. רואים אותי ברחוב ואני חייב להתחבא. אני צריך לשים מסיכה. לא נעים ממש".
רוצים להישאר מעודכנים?
זה הזמן גם להזים את השמועות שהמקום לא נסגר לתמיד.
"מה פתאום? אין לי בעיה כי המקום הוא שלי, הוא לא בשכירות. זה המזל שלי. בעלי העסקים בשכירות הם המסכנים, זו המכה. אני לא יודע אם הם ישרדו בכלל. והבעיה היא שגם אין להם עזרה, אף אחד לא עוזר להם. מחכים שכולם יפלו ואז יעזרו. למה יעזרו רק אז? כי לבן אדם מת אין כבר מה לעזור. למעלה ברכס יש תנועה, אז למה בעיר התחתית אין?".
למה?
"בגלל שכל הטילים הופנו לנמל ולעיר התחתית. בגלל זה אין כאן אנשים".
אז מה הצפי לפתיחה מחדש?
"רק כשתהיה הפסקת אש. אין מה לדאוג. כל העובדים שלי בהיכון כל הזמן. אנחנו בקשר ואחד מעודד את השני".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
זה הזמן להתחדש בריהוט הריצוף בוילונות צבע חדש