כשאביר מוחרם החליטה לפתוח חנות בוטיק לבקלאוות ולממתקים מייד-אין טורקיה, היה לה ברור שהיא הולכת להביא בשורה קולינרית שכמוה לא הכירו עד כה בארץ. ביקור באיסטנבול לרגל אירוע משפחתי וחשיפה להיצע הקולינרי העשיר שיש לעיר להציע הובילו אותה לפנות למפעל הבקלאוות הידוע עבאס אוגלו (בטורקית: עבאס אולו) ולשכנע את בעליו שהיא תהיה היבואנית הבלעדית של תוצרת המפעל בישראל. וכך, לפני חמש שנים, בסיוען של ארבע בנותיה – סאלי, סלמה, תיימה ואייה – פתחה מוחרם ברחוב אלנבי 19 את החנות, אשר נושאת את שמו של המפעל הטורקי, והמקום, מלבד הייחודיות המתוקה, הפך דוגמה להעצמה נשית.
"אם אתה באמת רוצה לעשות כתבה על אמא שלי, זו כתבה באמת על כוח נשי", אומרת הבת סאלי בעיניים דומעות, "מרגש אותי לדבר עליה. היא גידלה אותנו במסירות ושמה את עצמה בצד ואותנו במרכז עולמה. אין אמהות כאלה. אני מקווה שכאני אהיה אמא אהיה אמא כמוה. בסוף יצאנו שתי אחיות רופאות, אחות אחת עורכת דין, אחות אחת רוקחת, ויש לנו עוד אח שעכשיו סיים בית ספר. זה לא דבר של מה בכך. זה עסק משפחתי מא' ועד ת' – למשל בשבוע שעבר הגיעה סחורה, ואנחנו הבנות הורדנו אותה מהקונטיינרים".
"אני אשה אופטימית", מספרת אביר מוחרם, "נולדתי למשפחה מרובת ילדים. אמא שלי זכרה לברכה הביאה 16 ילדים. גרנו בתוך השוק בוואדי ניסנס. אני דור שביעי פה ואוהבת כל סמטה וכל כביש בחיפה. נולדתי לעסקי מזון – לאבא שלי היתה מכולת בוואדי, ומאז שהיינו קטנים היינו ביחד איתו. אחרי זה ניהלתי חנות דגים משלי ברחוב ח'ורי במשך שש שנים, ומכרתי תבשילים שהייתי מכינה. אחרי זה עברתי למאפייה ועבדתי שם במשך שבע שנים. בהמשך נחתי שנתיים כי בעלי עבר ניתוח".
ואיך היה המעבר למתוקים?
"כשהייתי באיסטנבול חיפשתי לקנות שמלת כלה לבת שלי. באיזו סמטה היה מקום קטן של סורים והתלהבתי מאוד מהבקלאוות, כי אצלנו בארץ אין בקלאוות קטנות כאלה שאינן ספוגות בסירופ סוכר. פניתי למפעל, והם הסכימו שאהיה היבואנית שלהם. עברתי את המבחן ופתחתי חנות בחיפה. חסר לנו בעיר בוטיק של ממתקים. אני לא מהעידן של ערימות הבקלאוות. העידן הזה כבר עבר. העידן החדש זה הבקלאוות של עבאס אוגלו, שהוא מותג בינלאומי ואני הכתובת הבלעדית שלו בארץ. יש לי עוד שישה מותגים טורקיים שאני היבואנית הבלעדית שלהם. אני עובדת גם עם גיאורגיה ומייבאת צ'ורצ'חלה (מאכל שעשוי מאגוזי מלך השזורים אחד לשני בחוט וטבולים בדבש ענבים; ב"כ), יש לי טחינות מאתיופיה וממתקים מקומיים שאני מכינה, כך שיש לי פה תערובת של תרבויות בחנות אחת. הכי חשוב זה לקבל כל לקוח בחיוך ובכבוד ושהוא ייצא עם חיוך ועם ממתק טעים".
מה מיוחד בבקלאוות?
"הייחודיות שלהן היא שהן בקלאוות שאמיות. הסיפור שלהן התחיל בסוריה, במפעל שנקרא סמיראמיס. במלחמת האזרחים שפקדה את סוריה הם העתיקו את המפעל לטורקיה, עשו העתק-הדבק ונתנו לו שם אחר – עבאס אוגלו. בהמשך נפתחו עוד סניפים ברחבי העולם – בדובאי, בשבדיה, בהמון מקומות – וגם אצלנו. הסורים אוהבים בקלאוות שהן נטו על טהרת הפיסטוקים, הקשיו והאגוזים. הכל מיוצר בעבודת יד עם כמה שפחות סוכר כי רוצים להרגיש את חומרי הגלם. עכשיו הבאנו קולקציה חדשה של בקלאוות, שבמקום סוכר יש בהן דבש. מה שחשוב זה חומרי הגלם, והמטרה היא להביא את החוויה הקולינרית עד הסוף".
אביר מוחרם במטבח החנות (צילום: בועז כהן)
רוצים להישאר מעודכנים?
בחנות אפשר למצוא גם קולקציות של רחאת לוקום של המפעל הוותיק מלטיה פזארי. "זה המפעל הראשון שייצר רחאת לוקום בטורקיה, והוא הוקם בסוף המאה ה-19", מספרת הבת סאלי, "לקח לאבא שלי חצי שנה עד שהוא שכנע אותם לעבוד איתנו כי הם דה בסט אוף דה בסט".
לרגל הרמדאן מלאה החנות בממתקים ייחודיים לחודש הצום. "הבאנו את הפישמאניה, שרק אצלנו אפשר להשיג", אומרת סאלי בגאווה, "אלו שערות חלבה שכל מי שהיה אי פעם בשדה התעופה באיסטנבול בטח קנה דבר כזה. יש לנו מעמולים שהם ממש יצירת אמנות, מארזים של בקלאוות ורחאת לוקום בשתי קומות, וגולת הכותרת – מארזי הבקלאוות על טהרת הדבש ולא הסוכר. בחג אנחנו אוהבים דברים שהם אקסטרה, ואם מארחים – אז עד הסוף. הדבש הוא חגיגי ויוקרתי יותר מהסוכר. מי שרוצה לפנק את האורחים שלו בחג מביא להם בקלאוות עם דבש. זה משהו שאין בארץ – כל הבקלאוות כאן הן כבדות ומלאות בסירופ סוכר. זה לעבוד על אנשים בעיניים כי במקום לשלם על בקלאווה אתה משלם על סירופ. מאז שהבאנו אותן אנשים הפסיקו לקנות בקלאוות רגילות, מעכשיו רק עם דבש. אפשר לייחס את זה לטרנד הבריאות כי דבש בריא יותר מסוכר".
עטאייף ועוואמה בעבאס אוגלו (צילום: בועז כהן)
לפני כשנתיים פתחה אביר מוחרם מטבח צמוד לחנות, שם היא שוקדת על המטעמים המקומיים כמו כנאפה, מלבי, לילות ביירות וכמובן הממתק הפופולרי ביותר ברמדאן – עטאייף. "כשאמא פתחה את החנות היא חשבה לשלב בה גם משהו מקומי כי זה מה שאנחנו אוהבים", מספרת סאלי, "אמא מכינה את הכל טרי על המקום – את הכנאפה, את העוואמה, את ליאלי ביירות. והכל נקי כמו בבית. המוטו שלנו זה פשוט להיות בבית".
חלון הראווה המעוצב של החנות תופס את העין, ועליו אחראית הבת סלמה. סאלי מפרגנת לאחותה הגדולה: "כשפתחנו את החנות היא החליטה שננצל את חלון הראווה כדי להביא דברים עונתיים. עכשיו הוא מעוצב בקישוטים לרמדאן, ויש גם פינה לפסחא. עכשיו אנחנו בהכנות לעיצוב לקראת הפסח. בכל פעם הקונספט הוא אחר, ואנשים באים במיוחד כדי להצטלם על רקע החלון".
חלון הראווה המעוצב לכבוד הרמדאן (צילום: בועז כהן)
באיזו פלנטה אתם
טילים בצפון טורקיה סייענית חמאס וחזבאללה
ובמלחמה לפרסם ממתקים מטורקיה?!
כלבו לא הגזמנו??
מרצי אוזארקו
מוחמד ואחותו רוצים לטבוע אותנו על קבלת סכרת עקב אכילת מוצרנו שגנבו
1
למגיב למעלה:
טורקיה גירשה את ראשי דעאש והאחים המוסלמים הלא טורקים, ארדואן גינה את הטבח של חמאס לפחות באורח סמלי, ופליטים מסוריה במקור זוכרים גם את ישראל לטובה על עזרתה הסמלית לפחות.
בכל מקרה, יבואן מורשה למקום סמלי עדיף לעתים על טיסה לטורקיה, ומי שמפרסמת בגלוי את המתכון, וגם חוגגת בחלון הראווה כל אחד מהחדרים הגדולים, כולל פסחא ואף פסח, תוך גאווה בקשר רשמי מסודר לארץ בכפוף לכל חוקי מדינת ישראל- את זה דעאש וחמאס לא נהגו לעשות, בלשון המעטה.
חוץ מזה, כמה חקלאי בקלאווה ישראלים נפגעים מתחרות מול מוצר חדש ויחודי שעלה לארץ?
לא הרבה…