הקרן הקיימת לישראל סיימה לאחרונה בהצלחה פרויקט להצלת עצים עתיקים בני 200-100 שנים באזור העמקים והגליל התחתון. במסגרת הפרויקט שיקמו יערני קק”ל את העצים שהיו נתונים בסכנת התייבשות, ולמעשה ניצלו ממוות בזכות הטיפול שהעניקו להם עובדי קק”ל.
הפרויקט הוא יוזמה של עובד קק”ל שלי בן ישי, אשר גובשה ויושמה בשלהי התקופה שבה שימש כיערן באזור סובב הרי נצרת ובעמק יזרעאל. בן ישי, תושב המושב אלוני אבא בעמק יזרעאל, הוא כיום מנהל אזור גליל מערבי-כרמל בקק”ל, וגם באזור זה הוא מתכוון ליישם פרויקט דומה להצלת עצים הזקוקים לכך. הפרויקט באזור העמקים והגליל התחתון כלל הצלה של עצים בעלי משמעות סביבתית גדולה, ובהם עץ האלון הענק בן 150 השנים שגדל סמוך לקרית טבעון. במסגרת הפרויקט זכה העץ להאריך את חייו לאחר שקיבל טיפול מקיף – גיזום, סניטציה (ניקוי ענפים שהתייבשו וריקבון מהעץ), הקצרות (קיצור של ענפים), הורדת משקל בענפים והסרת מטפסים.
שלי בן ישי (צילום: קק"ל)
עץ בולט נוסף שטופל הוא האלון הבודד, שגילו הוא לפחות 200 שנה, בצומת הכניסה לקיבוץ בית קשת. בן ישי: “הוצאנו ממנו ריקבון, הפחתנו משקל על ידי גיזום ענפים והקצרות, עשינו תמיכות לשני ענפים מרכזיים כדי שהעץ לא יקרוס, החדרנו חמצן לשורשיו ותחמנו את השטח כדי שרכבים לא יחנו תחתיו”. גם עץ האלון במחלף בית זרזיר, שגילו כ-100 שנה, זכה לטיפול. “בגלל מיקומו ונוכחותו בסביבה ראיתי לנכון להציל אותו”, מסביר בן ישי, “כשבדקתי אותו בפעם הראשונה הוא גילה סימני מצוקה, פשוט הלך וכבה. החדרנו חמצן לשורשים, טיפלנו בריקבון, דיללנו את הענפים, שמנו אבנים מסביבו כדי שלא יחנו תחתיו והשקינו אותו במשך חודשי הקיץ. אחרי כמה חודשים העץ נראה טוב, בעל חיוניות ומלבלב. כשאני רואה אותו היום זה עושה לי טוב. אם לא היינו מטפלים בו הוא היה הולך”.
בן ישי מספר כי הרעיון לטפל בעצים עתיקים נולד בקורס גוזם מומחה שבו הוא השתתף ושבמהלכו נלמדה גם פרקטיקת הטיפול בעצים עתיקים: “הבנתי את החשיבות והחלטתי ליישם את זה בשטח. עץ עתיק זה כמו איש זקן. צריך לבדוק אותו כל הזמן, לראות מה חסר לו ולתת לו את התרופה המתאימה. עצים עתיקים צריכים לקבל יחס הולם. קק”ל היא גוף ירוק ובכלל לא משנה לנו אם העץ נמצא בשטח שלנו או לא. אם יש עץ בעל משמעות היסטורית, נופית ותרבותית במצוקה, אנחנו צריכים להיות שם מתוך ראייה סביבתית וחינוכית. עץ עתיק מסמל משמעות ותרבות ואת מה שהיה בעבר”.
מיכאלה פרויליך
כל הכבוד! הפרצוף של החברה מתגלה ביחסה לחיות וגם ביחסה לעצים!