צעירה טריפון-אבן, המנהלת המיתולוגית של החטיבה העליונה בבית הספר ליאו באק, הלכה היום (שלישי) לעולמה בגיל 87. טריפון-אבן, את שירותה הצבאי עשתה בפלמ"ח, ניהלה את התיכון משנות ה-70 ועד לשנת 1993 ואף כתבה את ההמנון של המרכז החינוכי.
באתר בית הספר נכתב כי לאחר בחירותו של הרב ראובן סמואלס למנכ"ל בית הספר הוא מינה את טריפון-אבן לתפקיד מנהלת החטיבה העליונה. "ביחד עם הרב סמואלס הם עיצבו בבית הספר תהליכי שינוי משמעותיים בהתאם לתפישותיהם החינוכיות-חברתית. התלמיד כפרט והתלמיד בזיקה לקהילה ולחברה הפכו למרכז העשייה החינוכית. ברור היה לשניהם שכדי שהתלמידים ימצו את יכולותיהם הקוגניטיביות יש לספק את צורכיהם החברתיים-רגשיים", נכתב באתר.
מנכ"ל ליאו באק הרב אופק מאיר: "צעירה היתה אשת רוח ואמת. היא חינכה דורות על אהבת הארץ, התרבות והשפה העברית. היא לא ויתרה על דבר לאף אחד ולא ויתרה על אף אחד, וידעה לדרוש ולהוציא מכל תלמיד ומורה את המיטב שבו. צעירה היתה אמנית השפה והתרבות וידעה לנהל מחלוקות לשם שמים בלי לוותר על האמת ועל השלום בדרך. את דברי הפרידה שלה ממועצת המנהלים של מרכז חינוך ליאו באק ביולי 1992 היא סיימה במשפט 'על מלוא ספוקי אבוא כשאדע שבית הספר צועד קדימה גם לאור סימני הזמן בלי לזנוח את מורשת התרבות, היהודית והכללית ותוך העמקת החינוך ההומניסטי-דמוקרטי'. יהי זכרה ברוך".
רוצים להישאר מעודכנים?
המנכ"ל הקודם של בית הספר דני פסלר: "צעירה היתה מורתי, המנהלת שלי ומורת דרך, חזון ורוח. הזיכרון שלי הכי משמעותי ממנה הוא החיוך שלה שפגשתי מדי בוקר כתלמיד ולאחר מכן כמורה. האור בעיניה והחיוך על פניה האיר לי ולחברי את היום, והרגשנו אהובים וידענו שאנחנו בדרכנו לעוד יום של חינוך משמעותי תחת כנפיה. צעירה היתה אשת חינוך מדור הנפילים, מונעת מעולם ערכי ואידיאולוגי חזק שצמח בקיבוץ. היא הצליחה להדביק אותנו באהבת הארץ, העם, האדם והעולם. היא היתה מנהיגה אמיתית וידעה לזהות כישרון ולסלול דרך לכל אחד למימוש כישרונו. היא תמיד ניהלה דיאלוג פתוח בגובה העיניים ודיברה בשפה רהוטה ובעברית מעוררת הערצה. היא חרזה חרוזים וכתבה מאמרים, היתה מלאה ברעיונות וסחפה אחריה את כולנו למחוזות טובים שבהם מימשנו את חלומותינו ואת עצמנו כבני אדם. צעירה היתה מעמודי התווך של מרכז החינוך ליאו באק ומנהיגה חשובה בשדה החינוך בחיפה. היא משאירה אחריה דורות רבים של תלמידים שממשיכים את דרכה, והיא נמצאת בלבנו ותמיד תהיה חלק מאיתנו. אהבתי אותה אהבת נפש".
על העבודה במחיצתה של טריפון-אבן סיפרה ל"כלבו – חיפה והצפון" רות מדליון, המורה ומרכזת מקצוע הספרות בליאו באק: "אני זוכרת שהיא היתה שופעת תרבות. זו היתה נשמת אפה. היא שייכת לדור הנפילים של בית הספר. סמואלס והיא עיצבו למעשה את ליאו באק כפי שהוא מוכר כיום. הם היתוו את היסודות, את הרוח ואת ההשראה. טריפון-אבן היתה בין אלה שהובילו למיזוג עם בית הספר עירוני ד', שהבניין שלו משמש כיום את חטיבת הביניים של ליאו באק. בהיותי מורה לספרות היא תמיד ביקשה ממני שאארגן אירועים ספרותיים. היה לה קשר טוב עם חיים גורי והיא הביאה אותו לבית הספר לשיחה עם התלמידים, וכך גם את שולמית הר-אבן ויוצרים חשובים אחרים. היא כתבה שירים בחרוזים והנציחה את כל האירועים היומיומיים בבית הספר. היא היתה מורה ואשת תרבות בכל רמ"ח אבריה".
עו"ד אילן גולדנברג, בוגר ליאו באק: "טריפון-אבן היתה אישיות מיוחדת מאוד, אדם עם ערכים ודמות חינוכית מהמדרגה הראשונה. היא טיפחה מאוד את היצירתיות של התלמידים ואת סדנת התיאטרון בבית הספר שגם אני השתתפתי בה. בתקופתי היא הכניסה את לימודי התיאטרון כמקצוע לבגרות, וזה היה חידוש. ביתה נשרף בשריפה הגדולה בחיפה בנובמבר 2016, וזה פגע בה מאוד. היא תיזכר אצלי כדמות מופת חינוכית".
רותי שמיר
יש דמויות שמגיעות לחיינו ברגע אחד ונשארות שם לתמיד. כזאת היתה מורתי האהובה צעירה טריפון.
האשה האגדית שדמותה ודרכי התנהלותה ליוו את חיי מכתה יוד ועד יומי האחרון כמורה. לאורה הלכתי וכמוה ניסית להתנהל כמחנכת.
היום הלכה לעולמה ועצוב לי .
האשה שבזכותה אני מדקלמת את הפואימה הפדגוגית של מקרנקו.. מות התמוטטה תחת רגלי… את דיבס הילד שחיפש זהות וגם את רבינדרנת טאגור
אשה אהובה . צר לי שלא הספקתי לבקרך ולהפרד . זכרך ילווה אותי תמיד .
ינעמו לך רגבי האדמה . בטוח שבגן עדן הנך.
צעירה טריפון האשה שנתנה לי כנפיים לפרוח ולצמוח. תודה שהגעת לחיי .
מורה מחנכת מנהלת היהס עירוני ד בחיפה וליאובאק. היי שלום .אתגעגע אליך.
רותיליין..ככה קראת לי תמיד.
אליה ( לאה) שטיינברג
צעירה טריפון, מנהלת בית הספר בליאו באק,
שנות השבעים והשמונים, זיכרון רחוק אך חי.
הראשונה שראתה אל תוך נשמתי הסבוכה,
בת הדור השני, צל השואה עוד מרחף עליי.
באכפתיות אין קץ, בהקשבה עמוקה ומכילה,
פתחה בי שערים אל מקורות עוצמה חבויים.
האמונה שנטעה, כזרע באדמה פורייה,
הצמיחה בי כוח לחיים מלאי משמעות ועניין.
כאשת חינוך, השפעתה עליי עמוקה וארוכת טווח,
לימדה אותי לראות את הפוטנציאל בכל אדם.
לא לוותר על איש, כפי שלא ויתרה עליי,
להאמין בכוחו של כל אחד, גם בשעת מבחן.
היום, רופאה ופסיכותרפיסטית אני,
ולמרות אתגרי הגוף, הרוח לא נכנעת.
בגיל השישים, עוד צועדת בשבילי המדע,
לומדת מוח ונפש, כמו אז, סקרנית ונועזת.
השראתה של צעירה, כמגדלור בים סוער,
מאירה את דרכי, מזכירה: אפשר תמיד.
לקחת תשוקות ולהפכן למסע מרתק,
עם אמונה בלב, אין גבול למה שניתן להשיג.