השבוע התקיים בפתח תקוה כנס של העיתון “מלאבס” של רשת שוקן בנושא חינוך, ובו יצאה מזכ”לית הסתדרות המורים יפה בן דויד נגד התערבות הורית בנעשה בבתי הספר. בן דויד אמרה: “הגיעו מים עד נפש. לא ניתן להורים לנהל את בתי הספר”.
במסגרת עבודתי בקרן מנדל ישראל אני עוסקת בפיתוח מנהלים ובקידום מנהיגות. לא מזמן שאל אותי אחד המנהלים: “את עדיין מאמינה שהורים מעורבים הם נכס ולא נטל?”. הבטתי בו בהפתעה והשבתי: “בוודאי, יותר מאי פעם”.
אני מסכימה עם בן דויד כי יש הורים שמתבלבלים וחושבים שמשמעותה של מעורבות הורים היא לגונן על הילד בכל מצב. זה נקרא בשפה המקצועית “הורות הליקופטר” – מצב שבו ההורים “מרחפים” מעל ילדיהם, מתערבים בכל דבר שהם עושים, מקבלים החלטות עבורם ומסירים מדרכם כל מכשול. התנהגות זו יוצרת בטווח הארוך תלות וחרדה אצל ילדיהם. אך לא לכך הכוונה.
לתפישתי, מעורבות הורית לא מתייחסת להתערבות בוטה בנעשה במסגרת הלימודית, שמקורה בחוסר אמון במערכת או באנשי המקצוע אשר מתבטא באופן לא מכבד ולא מקדם, אלא למעורבות הורית מיטיבה.
מעורבות הורית מיטיבה מתייחסת לשלושה היבטים: התעניינותם של ההורים בנעשה במסגרת הלימודית של ילדיהם, מעורבותם בפעילויות החינוכיות והלימודיות עם ילדיהם לאחר שעות הלימודים, ושיחות של הורים עם ילדיהם על הלימודים, על השכלתם ועל תמונת העתיד שלהם.
רוצים להישאר מעודכנים?
מחקרים רבים מראים כי יש מתאם חיובי בין מעורבות הורית גבוהה לבין הישגים לימודיים גבוהים, ויותר מכך – למעורבות הורית יש השפעה גבוהה יותר על ההישגים מאשר למשתנים כגון השכלת הורים, מקום מגורים, מצב כלכלי או תוצאות מבחני ה־I.Q של התלמיד או התלמידה.
כעמיתה בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית הקדשתי את פרויקט הגמר שלי לנושא “צמצום נשירה מהאקדמיה בקרב בני דור ראשון להשכלה גבוהה”. כבר אז הנתונים היו חד משמעיים – מעורבות הורית היא המנבא המשמעותי ביותר להישגים אקדמיים של סטודנטים ולמניעת נשירתם מהאקדמיה.
עם כניסתי לתפקיד ראש מינהל החינוך במועצה האזורית מטה יהודה פעלתי כדי להגביר את המודעות לחשיבותה של המעורבות ההורית. עודדתי את הקמתן של קבוצות מנהיגות הורים בית ספריות ואת הקשר ששוטף עמן, הבנינו תהליך שיתוף ציבור בנושאי חינוך שבו לקחו חלק 180 הורים ואנשי חינוך, נפגשנו באופן קבוע עם ועדי היישובים ועם ועדות החינוך וקיימנו פגישות תכופות עם הורים ועם נציגויות הורים בנושאי חינוך שהם רצו לקדם. היו שחשבו שנתתי מקום והשפעה רבים מדי להורים, אבל לא כך הדבר בעיני.
לאורך כל חיי המקצועיים תפישה זו הוכיחה את עצמה. הורים מעורבים השפיעו לטובה על מצבם הלימודי של ילדיהם, ויתרה מכך – הם גם תרמו לשיפור המערכת, לחיזוקה ולהתחדשותה המתמדת. אז נכון שזה דורש יותר זמן, סבלנות, שקיפות, גמישות והתחדשות מצד המנהלים ואנשי החינוך, אך איך ניתן להעלות על הדעת לוותר על המשאב הזה?
* הכותבת היא חברת צוות בכירה ביחידת הבוגרים של קרן מנדל ולשעבר ראש מינהל החינוך במועצה האזורית מטה יהודה
הורה מעורב ולא מתערב
יפה מאוד. מקווה כי תגיעי ביום א' להשמיע את הדברים בכנס.