"התוכנית הזאת הוסיפה לתלמידים בכל מימד אפשרי"

נסגרה ההרשמה לכיתה א' במסלול הדו לשוני בבית הספר אחמדיה. לפי דרישת משרד החינוך יעמוד מספר התלמידים בכיתה הזו בשנה הבאה על 28 תלמידים, ולדברי המנהל הפדגוגי של המסלול מורן אופק יש רשימת המתנה של 12 ילדים ואין בכוונת העירייה לאשר פתיחה של כיתה א' שנייה למרות הביקוש. לדבריו, בשנה שעברה אישרה ועדת ההיגוי לקלוט 24 תלמידים אך למרות זאת נרשמו רק 18 תלמידים, שעשרה מהם למדו לפני כן בגן הדו לשוני.

על העלייה בביקוש מספר אופק: "התחלנו את שנת הלימודים עם אתגר – מי יהיו ההורים האמיצים או המשוגעים שיסכימו לצרף את הילדים שלהם לכיתה א' – ולא מילאנו את הכיתה. היו הורים שחששו להיות החלוצים, אבל כאשר יש משהו קיים זה הרבה יותר קל".

במשך שנים נאבקתם על פתיחת בית ספר דו לשוני בחיפה. האם בדיעבד המאבק הצדיק את עצמו?

"בהחלט, ולו רק בכך שיצרנו את הפתח לדרך של חינוך משותף, כי מערכת החינוך מכוונת להפרדה בין יהודים לערבים. האופציה של חינוך משותף חייבת להיות קיימת, במיוחד בעיר כמו חיפה".

מה מייחד את המסלול הדו לשוני מבתי ספר אחרים בעיר?

"הדגשים אצלנו הם על האינטגרציה ועל לימוד משותף של השפה העברית והשפה הערבית. בנוסף יש בתוכנית הלימודים גם מרכיבים רב תרבותיים שבאים לידי ביטוי בסיפורים, בשירים, בשיעורי חברה, בסמלים ובחגים של שלוש הדתות. פעם בשבוע התלמידים יצאו מבית הספר לטיול – אם זה להכיר את השכונה (כבביר, שבה נמצא בית הספר אחמדיה; ש"מ) ואת הסביבה הקרובה לבית הספר ואם זה לבקר במסגד ובבית הכנסת הקרובים. התלמידים יצאו גם לנקות את נחל שיח הסמוך וללמוד על מיחזור. במקביל הם למדו גם שפה, חשבון, מדעים, ספורט, אמנות ומוזיקה כמו בבית ספר רגיל, והיו גם שיעורי בחירה".

כדי להתגבר על הפערים בין הרמות השונות של התלמידים בידיעת השפות בנו בכיתה מודל למידה גמיש של למידה בקבוצות קטנות ושל למידה עצמית תוך כדי פיתוח כישורי למידה. אופק: "עד סוף כיתה ב' כל הילדים יעמדו ביעדי משרד החינוך ויידעו לכתוב ולקרוא בשתי השפות".

תלמידי כיתה א' הדו לשונית עם המורה רוני צונץ (צילום: שי אילן)

שינוי מהותי בולט מבתי הספר הרגילים הוא מודל הלימוד הדו ראשי שבו שתי מורות – יהודייה וערבייה – באותה הכיתה. רוני צונץ, שמלמדת ביחד עם ערין זידאן, מספרת על הניסיון שהיא עברה השנה בלימוד משותף: "בחלק מהשיעורים אנחנו מלמדות ביחד ובחלק לחוד. בתחילת הדרך השקענו המון עבודה בזוגיות שלנו. זו עבודה בשיתוף וצריך ללמוד את זה, אבל זה מדהים וגם מקל מאוד".

איך הגיבו התלמידים?

"בהתחלה הם ניסו לחפש את הגבולות, ואם מורה אחת אמרה לא הם ניסו לבדוק מה המורה השנייה אומרת, אבל זה עובד חלק".

מה הרוויחו התלמידים השנה?

"רק דברים חיוביים. התוכנית הזו הוסיפה להם בכל מימד אפשרי – התרבותי, הערכי, החברתי וקבלת האחר. אנחנו כל הזמן מדגישים את הערכים ההומניים ואת לימוד שתי שפות. בעתיד זה יסייע להם ללמוד שפה שלישית ורביעית כי הראש שלהם פתוח לשפות".

רובא רפול נתן, אמה של מאי הלומדת בכיתה הדו לשונית, הגיעה למסלול לאחר ששמעה באקראי על פתיחת הכיתה. "כשהבנתי שפתחו כיתה כזו זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי", היא מספרת. על הבחירה לשלוח את בתה דווקא לכיתה הדו לשונית היא אומרת: "יש בזה משהו המשכי למה שאני עושה בבית. אני חיה עם בעל יהודי בהרמוניה מוחלטת וממקום שוויוני ומלוכד מבחינת הדתות והלאומים. גן שהוא רק יהודי, כמו שהבנות שלי למדו בו, או גן שהוא רק ערבי – זה לא בשבילי. חיפשתי משהו שימחיש את השותפות היהודית-ערבית ואת הדו קיום. נכון שנכנסנו למשהו לא ידוע ומבחינתי זו עדיין הרפתקה, אבל אני הולכת איתה עד הסוף. יש פה ערכים נוספים שאין באף מקום אחר, וזה מבחינתי הייחוד. הכיתה נותנת לילדים כלים אחרים לגמרי להתמודד עם החיים כאן. זו מסגרת שאין כמותה וחבל שרק עכשיו, בשנת 2017, מתחיל לקום בחיפה פרויקט כזה".