תחילתה של השנה האזרחית החדשה 2022 לא היטיבה עם מערכת החינוך בחיפה. נהפוך הוא. חודש ינואר מסתמן כאחד הקשים אם לא הקשה ביותר במערכת. השתלטותו של האומיקרון על חיינו גרמה לטלטלה קשה ומצאה, לדברי מנהלי בתי ספר אחדים, את בתי הספר לא ערוכים למצב החדש. ממוסד מחנך הפכו בתי הספר לתחנת רכבת. מדי יום תלמידים מאומתים לקורונה נכנסים לבידוד או מסיימים בידוד. לא פעם קורה שתלמיד שסיים בידוד ואמור להגיע למחרת לכיתתו, נאלץ להישאר בבית, כי תלמיד אחר בכיתה התגלה כמאומת.
"המצב קשה אין ספק", אומרת ל"כלבו – חיפה והקריות" מנהלת בית ספר בעיר, "אבל צריך להישאר אופטימיים ולאלתר. זו תקופה מאוד מאתגרת. אצלי יש התגייסות מלאה של הצוות. לוקח לנו כל יום שלוש שעות לבנות מערכת, אבל כל אחד יודע מה הוא עושה. אנחנו פועלים בכיתות, ובמקביל מי שבבית לומד באמצעות אפליקציית הזום. ישנם שלושה שיעורי זום ביום".
לדברי אותה מנהלת, הבעיה היא שהיא לא בטוחה שכל תלמיד שנשאר בבית באמת חייב בידוד. "אני מקווה שילדים לא יושבים סתם בבית אלא רק אם באמת הם צריכים בידוד. המורות אצלי מוותרות על שעות פרטניות, על שעות שהות ועל כל מה שהן יכולות כדי להחזיק את המערכת".
איך אפשר ללמוד בצורה כזו?
״מתרגלים הרבה, משננים ומשתדלים לא להתקדם בחומר. מתקדמים רק אם השיעור הוא היברידי (כיתה פרונטלית וזום במקביל – ש"מ)".
אם לא די בכך שמנהלי בתי הספר צריכים כעת 'לשבור את הראש' איך לסדר מערכת שעות עבור אלו שלומדים בבית ועבור אלו שבבית הספר, לחלקם התווספה לאחרונה בעיה נוספת עם עזיבתם של "נאמני הקורונה". מדובר בתפקיד, עליו החליטה הממשלה בשנת הלימודים שעברה, במטרה לסייע למנהל בית הספר בטיפול בנושא המגפה, כך שהוא יוכל להתפנות לניהול ופדגוגיה בלבד. על פי אותה החלטה, המדינה מתקצבת "נאמני קורונה" בבתי ספר יסודיים ובמסגרות החינוך המיוחד.
"יש לא מעט נאמני קורונה שעזבו כי העבודה הזו היא סביב השעון", מסבירה מנהלת אחרת, "ואז אני צריכה לעשות את כל העבדה. זה כרגע מה שאנחנו עסוקים בו, זה בעיקר זה. אם ביום אחד יש לי שישה חולים אני מתעסקת בזה כל היום".
כיצד זה מתבטא?
"אם יש תלמיד מאומת, אני צריכה להעביר את הדיווח לאחראי קורונה בפיקוח שבמשרד החינוך, למרכז השליטה (משל"ט) של משרד הבריאות (המרכז אוסף נתונים על מורים ותלמידים חולים – ש"מ) ולהעביר הודעות להורים. ההודעה על תלמיד מאומת יכולה להגיע אליך גם בערב וגם בלילה מאוחר. שולחים הודעה לפיקוח, והם שולחים לי בחזרה הודעה שאני צריכה לשלוח להורים הודעה על כניסה של ילדם לבידוד. לפעמים זה קורה בדיוק כשההורים צריכים להתכונן לעבודה של יום המחרת. יש מקרים שההורים מקבלים בחצות את ההודעה שמחר הילד שלהם צריך להיכנס לבידוד, ורק אז הם צריכים להתחיל להתארגן. לפעמים הודעה כזו מגיעה מוקדם בבוקר ממש לפני היציאה לעבודה".
ואיך ההורים מגיבים?
"יש הורים שכועסים, כי הם מרגישים שעושים כאן 'סיבוב' על הגב שלהם, מניפולציה של המדינה, במובן של ניסיון להכריח אותם לחסן את ילדיהם".
מוסיפה אותה המנהלת: "המדיניות מתמקדת כרגע בזה. שיעור המחוסנים בקרב הילדים נמוך מאוד, ורק אחוז קטן מהם מגיע לבית הספר. כיתות רבות עומדות ריקות. זה עצוב שתלמידים שרק לפני רגע חזרו מבידוד חוזרים לאותו דפוס. את התוצאות נראה רק אחר כך, כשהילדים כולם יחזרו. בעל כורחנו, הפכנו להיות שליחים של משרד הבריאות ולהתעסק בדברים שלא קשורים לחינוך כמו: מטושים, בדיקות ותשובות. כשהמשל"ט קורס, אתה צריך לתת מענה להורים מתי הילדים חוזרים מבידוד, לספור את הימים אחורה לתת מענים שלא מתפקידנו לתת. יש פה עניין של אחריות שזולגת לאנשי החינוך. הגבול הזה מזמן נפרץ. הקורונה מתנהלת למעשה דרך בתי הספר".
מערכת החינוך בימי קורונה (צילום: arrow_smith2/depositphotos.com)
לדברי אותה המנהלת, המצב שבו כל יום ילדים נכנסים לבידוד או יוצאים ממנו יוצר כאוס במערכת. "כבר אי אפשר לעקוב אחרי ההודעות – מי נכנס לבידוד ומי יוצא. בעצם אנחנו נמצאים במעין סגר לא רשמי, אבל כזה שמטרלל. נוצרת תחושה של בלגן מאורגן, כדי לעודד את הלא מחוסנים להתחסן. נוצר מצב שמורה יושבת בכיתה עם שלושה-ארבעה תלמידים בעלי תו ירוק, ובמקביל מנסה לעבוד בזום עם ילדים בבית, וכל זה בתקווה שלא יהיו הפרעות באינטרנט ושהקו לא ייפול. גם בכיתות שאין מבודדים, הורים מעדיפים להשאיר ילדים בבית מהפחד שיידבקו. אנחנו מנסים לעצום עיניים ולקוות שהגל יעבור מהר".
מלמדים בפחד
"בבתי הספר העל יסודיים המצב לא יותר טוב. גם שם המנהלים צריכים להתמודד עם מצב שבו כיתות שלמות נשלחות הביתה. הדגש כאן הוא על הפסד חומר לימוד, כשברקע בחינות הבגרות. "יש הרבה מאוד תלמידים מאומתים. יכול להיות שיש תלמידים שנדבקו במהלך חגיגות הסילבסטר או כאלה שיש להם אחים קטנים שהדביקו אותם, אני לא יודעת", אומרת מורה בתיכון בעיר, "רבים לא מגיעים לכיתות ויש גם הורים שלא שולחים את ילדיהם לבית הספר מהפחד שיידבקו".
ואת לא פוחדת להידבק?
"בוודאי שכן. האמת, אני רועדת מפחד, אבל אני חייבת להגיע, כי אין לי ברירה. אני חוששת שאם אדבק, אני עלולה גם להדביק את בני משפחתי. זה כבר ידוע שגם מי שמחוסן יכול להידבק ולהדביק. אני גם לא מקנאה בתלמידים, כי הם מפסידים חומר רב".
בתוך כל הכאוס שנוצר במערכת החינוך, מנסים ההורים להבין מה הדבר הנכון ביותר לילדיהם. בשבוע שעבר פורסם ב"כלבו – חיפה והקריות" על "ישיבת וואטסאפ" סוערת שהתקיימה בוועד ההורים היישובי. באותה "ישיבה", היו הורים שדרשו להשבית את מערכת החינוך בחיפה עד שהלימודים יעברו באופן גורף לזום, אך רוב ההורים התנגדו.
גם בבית הספר הריאלי התקיימה זה לא מכבר ישיבת ועדי הורים מקוונת בנושא. יו"ר ועד ההורים בסניף בית בירם של הריאלי, ירון ויצנר: "קומץ קטן של הורים ניסה להעביר החלטה לעבור ללמוד באופן גורף באמצעות הזום, אך זה לא עבר. כיום הלימודים בזום הם רק לתלמידים שבבידוד. יש הורים שמפחדים שילדיהם יידבקו, ולכן הייתה דרישה שכל בית הספר יעבור ללמידה מקוונת. נכון, יש בלגן עם כניסת תלמידים מאומתים רבים לבידוד, אבל אם כולם יעברו לזום נאבד שליטה".
לאחר הישיבה הוציא מנכ"ל הריאלי, ד"ר יוסי בן דב, מכתב להורים שבו הוא כתב, בין השאר: "על אף הבנתנו את הדאגה, לא נוכל לפעול על פי דעה (מנומקת ככל שתהיה), או אפילו מול מכלול הבעות מצוקה מצד הורים או מצד כל גורם אחר, שאינם הגורמים המוסמכים לכך מטעם המדינה. בית הספר הריאלי הוא חלק ממערכת הכפופה להנחיות משרדי החינוך והבריאות, המגובות על ידי מומחים שזה עיסוקם. איננו מוסמכים לנקוט עמדה ביחס ללמידה שבה מדיניות זו נכונה, וגם לא נוכל לעשות דין לעצמנו – קל וחומר בנושא שכזה".
מנכ"ל הריאלי, ד"ר יוסי בן דב (צילום: תומר אפלבאום)
מנהלת בית ספר בדימוס, אושיית חינוך מוכרת בעיר, העבירה ביקורת על התנהלות משרד החינוך: "אני בעד שעובדי משרד החינוך – מפקחים, מפקחות, מדריכים וכל אותם אנשי פדגוגיה בעלי תעודת הוראה – יעזבו את בנין הטייל ואת המשרדים ויירדו לשטח לעזור ולהשלים את המשרות שמתפנות בגלל מורות מאומתות ומבודדות. זו הזדמנות נהדרת ללמד את הילדים והנוער על איך עובד ארגון, לחשוב על נושאים שמורים לא נוגעים בהם, כי יש חומר להספיק בעיקר בנושאים ערכיים, הירתמות בשעת משבר, עזרה ונימוסים. אולי כך אפשר יהיה להקטין גם את הכיתות בבית הספר. הרי יש כל כך הרבה מדריכות ואנשי צוות חינוכי (להוציא פסיכולוגיות ויועצות), שנושאי הלימוד שלהם, חשובים ככל שיהיו, לא חשובים כדי לעבור נכון את המגיפה הזאת. אני גם בעד שמורה שנמצאת בבידוד אבל לא מאומתת תלמד בזום את קבוצות הילדים".
רוצים להישאר מעודכנים?
הצוותים בשטח
ד"ר סער הראל, מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, למה שלא תוציא את האנשים מהמשרדים לשטח שיסייעו לבתי הספר?
"אני לבדי במשרד וכולם בשטח. עכשיו כאן זה המקום הכי מוגן. הצוותים בשטח מחפשים פתרונות, עוזרים, כולל מדריכים שנמצאים בפועל בבתי הספר. מערכת החינוך היא כמו כל החברה בישראל. צריך להקפיד מאוד על הכללים, ובכלל זה לעטות מסכות. בבתי הספר העל יסודיים במחוז כ-90 אחוז מהתלמידים מחוסנים".
גם מחוסנים יכולים להידבק. מה אתם עושים כדי למנוע התפשטות קורונה בבתי הספר?
״נכון, אבל אותו הדבר גם מחוץ לבית הספר. אנחנו נמצאים עם וריאנט מידבק מאוד וצריך לשמור על אורחות חיים. בכל מקום שאנחנו מזהים שיש התפרצות או סיכון אנחנו נכנסים עמוק לצד הבטוח".
ד"ר סער הראל (צילום: שושן מנולה)
מה זה אומר?
"מעבירים כיתות ואפילו שכבות ללמוד באמצעות הזום, ליום-יומיים עד שהתמונה מתבהרת".
למה לא לעבור ללימודים באמצעות הזום באופן גורף?
״צריך התייחס לכך בהפרדה גילאית. מסגרות לילדים צעירים יותר יאפשרו לתלמידים מחוסנים לא מאומתים ושלא נמצאים בבידוד להגיע לבית הספר. זו גם דרישה של ההורים. בכל פעם שסוגרים כיתה, ההורים אומרים לנו 'הילד מחוסן, הילד עבר בדיקה, הוא בריא, למה לסגור?'. אנחנו מאמינים שילדים צריכים את המקום החברתי הזה שנקרא בית ספר וגם את המקום האישי. צריך לקחת בחשבון שאם נסגור את הכיתות בבית הספר היסודי, למשל א'-ד', אנחנו משאירים גם את הורים בבית, וכך גם עם ילדי הגנים. היינו כבר שנה שלמה בסגרים בלתי נגמרים, והרצון הוא בכל מקום שאפשר כמובן, ברגישות ובחשיבה על הבריאות, לאפשר לימודים בכיתות. ממילא הורה שחושש לא שולח את ילדו לבית הספר".
למה תלמידי כיתות י"א וי"ב חייבים להגיע לבתי הספר במצב הנוכחי?
"מכיוון שיש ילדים שהלמידה בזום בבית מאוד קשה להם. ראינו את זה בשנה שעברה. ככל שאנחנו רואים מצב שבו יש מאומתים רבים, אנחנו מעבירים ללמידה מרחוק".
איך אפשר בכלל ללמד בכיתות כשבכל יום מצבת התלמידים משתנה בגלל הבידוד?
"יש עלייה מאוד דרמטית בהיבטים של קשיים רגשיים וחברתיים שאנחנו רואים ומרגישים בקרב התלמידים בכל הגילאים. זה מטריד אותי יותר. לכן, קיום המסגרות הוא הכרחי במקומות שאפשר. פערים לימודיים נוכל תמיד לסגור, וזה פחות מדיר שינה מעיניי".
לגבי העזיבה של נאמני קורונה, אומר הראל, כי במקומות שיש בהם עזיבה מחפשים מישהו חדש. ״גם בתוך המחוז יש קשיים גדולים מאוד, כי כל המקרים מתנקזים לכאן. אבל אנחנו מנסים למצוא לכל בעיה פתרון".
הורה שלא רוצה לחלות.
"אני מקווה שילדים לא יושבים סתם בבית אלא רק אם באמת הם צריכים בידוד." – אלא באים לבית הספר להדבק כמו שהמדינה החליטה. מה זאת אומרת הם לא רוצים לחלות. אני לא מסכימה.
"אני חוששת שאם אדבק, אני עלולה גם להדביק את בני משפחתי." אבל אני לא חוששת למשפחות שלכם. תשלחו את הילדים, אנחנו דאגנו להם למתווה הדבקה בטוחה.