בשנת 1972 כתב המשורר, הפזמונאי והסופר יורם טהרלב שיר הלל להר הכרמל. “ההר הירוק כל ימות השנה, אני עוד חולם ושואל, לנשום רוחותיך כבראשונה, לשכב בצלך כרמל”. הוא כתב את השיר לכבוד חגיגות היובל לקיבוצו יגור השוכן למרגלות הכרמל, והשיר הפך בין ליל, כמו הרבה מיצירותיו, לאבן יסוד בזמר העברי. טהרלב איננו הראשון וכנראה גם לא האחרון שהמראה הפסטורלי של ההר הרטיטו את לבו. “רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל” נכתב בשיר השירים. שפע השיחים והעצים בכרמל שימשו בפי המשורר כדימוי לשערותיה השופעות של השולמית.
הטיול שלנו הפעם הוא לאזור בכרמל שזכה לשם “שוויצריה הקטנה” בזכות שפע הצומח שבו המזכיר במשהו את היערות בשווייץ. המסלול הוא מעגלי שאורך כשעתיים של הליכה. הוא מתאים לכל המשפחה בכל עונות השנה, למעט בימים גשומים שבהם קיימת סכנת החלקה. יש להצטייד במים, בכובע ובנעליים נוחות, לרשום באפליקציית ווייז “חניון שוויצריה הקטנה נחל כלח” ולצאת לדרך.
סמוך לכיכר שליד אוניברסיטת חיפה תפגשו את שער הכניסה לפארק הכרמל. בשבתות ובחגים גובה רשות הטבע והגנים דמי כניסה בסך של 36 שקל לרכב. המחיר בהחלט שווה את החוויה. השילוט יוביל אתכם אל חניון שבו תחנו את רכבכם ותיהנו משולחנות פיקניק, מברזיית מים ואפילו משירותים. זהו מקום טוב לסעוד בו את ארוחת הבוקר.
המסלול שסימונו אדום פונה מערבה. השביל עובר בתוך חורש ים תיכוני של עצי אלון מצוי, אלת מסטיק, לוטם וקיסוסית בעלת עלים בצורת לב המטפסת מעלה על גזעי העצים כדי שיראו גם אותה ועל הדרך לזכות בעוד קצת קרני שמש. הדרך יורדת במתינות ומתעקלת בהדרגה דרומה.
מעט אחרי העיקול נגיע לנקודת תצפית נוף על נחל כלח. על צלע ההר נבחין באחת מהתופעות הגיאולוגית שהיתה עד לאחרונה תעלומה בפני החוקרים. זוהי תופעת הצְנירים – שקעים קעורים באורך של עשרות ואפילו מאות מטרים אשר מזכירים חצי צינור, ומכאן שמם. בעבר סברו החוקרים שמדובר בשרידי נחלים שזרמו כאן בתקופות הקדומות. “אֲבָנִים שָׁחְקוּ מַיִם”, נכתב במקרא. הסבלנות וההתמדה של המים שחקו אפילו את סלע הגיר הקשה. ההר, שנמאס לו כנראה להישחק מהמים, התרומם גבוה מעל לפני הים, המים נסוגו, הנחלים יבשו ונותרו רק הצנירים המרשימים כחלק מהנוף. הייתה גם תיאוריה שניסתה לטעון כי הצנירים הם תוצאה של גלי הים שהכו בסלע. “איפה הים ואיפה הצנירים?”, טענו נגדם מצדדי תיאוריית הנחלים.
באחרונה פרסמה ד”ר נורית שטובר-זיסו מחקר שבו היא טוענת כי “לא דובים ולא ים”. אחרי שבחנה וחקרה 248 צנירים הגיעה שטובר-זיסו למסקנה שהללו בכלל נוצרו ביבשה ללא קשר לנחלים או לים. מדובר בשילוב של המסה כימית, בליה פיזית ופעילות בּיוֹגֶנית של יצורים חיים, כך היא טוענת.
אל תתנו לוויכוח בין החוקרים לקלקל לכם את ההנאה מהנוף. המשיכו עם השביל האדום עד שתגיעו למפגש עם השביל הירוק. כאן פנו שמאלה בשביל הירוק והתחילו בטיפוס מעט מאתגר. שימו לב כיצד האלונים שבערוץ הנחל נאחזים בסלע כדי לשמור על יציבותם. הגשמים סחפו את הקרקע, והעצים בערוץ נאלצו לשלוח שורשים אל תוך הסדקים בסלע כדי להיאחז טוב יותר.
במעלה השביל נפגוש סימון שקוף (לבן, רווח ושוב לבן). משמעותו של סימון זה הוא נקודת עניין קרובה אל השביל שכדאי לבדוק ולראות. מומלץ לא לוותר ולפנות בשביל השקוף ימינה. הליכה בשביל תוביל אותנו אל נקודת תצפית מרהיבה למרגלות הצניר. זהו מקום נפלא לעשות בו עצירה ולהתרשם מהנוף.
אחרי מנוחה קצרה בתצפית נחזור אל השביל הירוק ונמשיך בטיפוס. בדרכנו מעלה נפגוש מתקן קטן חצוב בסלע ששימש ככל הנראה לייצור יין – עדות ארכיאולוגית לשפע הכרמים שהיו כאן בעת העתיקה. המשך השביל יוביל אתכם אל החניון שבו השארתם את הרכב.
בשנת 2011 חידשה להקת התקווה 6, בעקבות השריפה ההיא שכילתה את יערות הכרמל, את שירו של טהרלב “ההר הירוק תמיד” בתקווה שההר באמת יחזור להיות ירוק כל השנה ולאורך שנים. ואנחנו, כמאמר השיר, “צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט אל ההר הירוק תמיד”. טיול מהנה.
אייל
כבר 3 שנים שאין שום גביה במקום!
ולמה לא תראיינו מישהו מרטג לגבי האזור….