השבוע יצאתי לבדוק אם ייתכן שהתשובה להתמודדות עם חרדה היא חיבור עצמי. אבל מה זה בכלל חיבור עצמי? האם זה חלק במוח שמאפשר לנו להתבונן על עצמינו ולאפשר צמיחה רוחנית שבה אנו חוברים אל העצמי הגבוה שלנו ואל כוח גבוה יותר? מסתבר שהחיבור הזה הוא מה שמאפשר לנו לחיות – גוף בריא, חברים אוהבים, סביבה תומכת והזדמנות לעשות שינוי בעולם כל אחד לפי ייעודו. ואותו חיבור מופלא גם גורם לנו לשמחה, לשלווה ולאהבה.
העצמי שלנו, שאותו אנו מכנים בשם פרטי ובשם משפחה, הוא הזהות המגדירה אותנו. ובמקרה שלפנינו, לשם הזה קוראים עידו מינקובסקי, שנולד לפני 36 שנים בקרית מוצקין להורים קציני משטרה (וגם הסבים היו אנשי משטרה) – תפקידים שאותם הוא זוכר לרעה כי הטלפון הקווי והביפר שלהם – שני אמצעי הקשר הבולטים באותם הימים – לא נתנו מנוחה לילד הג’ינג’י עם האוזניים הגדולות, שסבתא אמרה לו שהראש יגדל, אבל כך גם האוזניים, ואיתם הקומפלקסים.
מעלותיו ומגרעותיו עוצבו כבר כשהיה ילד (והוא זוכר את חייו לפרטי פרטים מגיל שנתיים), ולדבריו הוא מחובר לעצמו ב־290 אחוז. ברבות הימים, בזכות תעצומות נפש, התמנה הילד עם הדימוי העצמי הנמוך לדוברו של השר לביטחון הפנים דאז יצחק אהרונוביץ’ (ובכך “נקם” את נקמתו של אביו שסיים את דרכו במשטרה כסגן ניצב מכיוון שלא הסכימו לקדם אותו), משם המשיך לתפקיד דובר עיריית חיפה בזמן כהונתו של יונה יהב, והיום הוא בעליו של משרד יחסי הציבור מינקובסקי, שנחשב לאחד מהמובילים בארץ.
נפגשתי איתו בחמארה הבלקנית הבולגרי, שנפתחה לפני כשלושה שבועות בעיר התחתית, אך לפני שאספר על החוויה שעברתי שם עם מר מודעות עצמית, אלו הם חמשת הדברים שלא ידעתם עליו:
1. הוא אוכל הכל כולל הכל, חוץ מקטשופ.
2. למרות הרזון הקיצוני הוא השיל 17 ק”ג ממשקל גופו.
3. הוא שונא לעבוד למרות שב־16 השנים האחרונות הוא עובד 24/7.
4. החלום שלו הוא להיכנס לעסקי המוזיקה למרות שהוא לא יודע לשיר ולנגן.
5. בכל חייו היתה לו חברה אחת, שאותה הוא הכיר בגיל 31 ואיתה גם התחתן.
רוצים להישאר מעודכנים?
שיק ועיצוב הם לא הצדדים החזקים של הבולגרי – מסעדונת קטנטונת כקופסת נעליים, מהסוג ששומרים בה מסמכים בארון – אבל המטבח שלה הוא אחת מהחוויות העממיות היותר נעימות, מזמינות, עוטפות ובעיקר טעימות שחוויתי לאחרונה בחיפה. הסוד, כך נראה, הוא בפשטות הנתינה.
המטבח הבולגרי הוא סוג של עירוב של המטבחים הטורקי, היווני והרומני, והוא מפורסם במגוון הסלטים העשיר שלו, במוצרי החלב ובמאפים. הערב התחיל עם בניצה – מאפה של בצק פילו עם תרד וגבינות, שהפך לבסט סלר של המטבח הבולגרי. מדובר בשכבות פריכות מבחוץ וברכות ספוגית מבפנים – כמה פשוט ככה טעים. הבניצה הוגשה עם זיתים ירוקים לצדה, והם העניקו מליחות מדויקת לקסם הזה.
בניצה
ביחד עם הבניצה הגיע גם סלט ביצים עם המון בצל מטוגן ועם חלה אישית. מינקובסקי ואני בצענו (בעצם קרענו) את החלה לשני חלקים, משחנו אותה בחמאה ומרחנו כמות נדיבה של סלט ביצים מעליה. לאחר כמה שניות שבהן המוח פירק את הטעמים, התחלנו לעשות פרצופים מוזרים. אחר כך הגוף נע מצד לצד באופן לא רצוני. שנינו נקרענו מצחוק ואמרנו ביחד: “מה זה???”. הרי מדובר בסך הכל בחלה פשוטה, בחמאה רגילה, בבצל מטוגן ובסלט ביצים, אבל היתה זו חוויה רב חושית, לא פחות.
סלט ביצים
“מאין הגיעה המודעות העצמית שלך שעיצבה את אישיותך בגיל צעיר כל כך?”, שאלתי את מינקובסקי, והוא השיב: “נולדתי עם הברכה שהיא הקללה הכי גדולה בכדור הארץ – המודעות העצמית. האינטליגנציה הרגשית, שהרבה אנשים משוויצים בה כמעלה, היא סיוט בלתי נגמר בישראל. כל סיטואציה חוויתי באופן אבסולוטי מגיל אפס. כל כעס של ההורים האחד על השני, כל רגע של מבוכה וכל רגש שלילי ספגתי ברמות קשות. כילד לא היתה לי היכולת להתמודד עם זה, ונוצרו אצלי שתי סיטואציות – האחת היא זעם עצור והשנייה היא מבוכה גדולה, שהזינו זו את זו בסימביוזה רעה”.
סיפרתי לו על סימביוזה אחרת שאני מכיר, יפה דווקא, בין דגי השושנון שחיים בזרועותיה של שושנת הים ומפרים אותה והיא אותם בסימביוזה מושלמת, ועוד לפני שהספקתי לסיים את הסיפור נחת על שוחננו קיופולו – סלט החצילים המפורסם של הבולגרים – ושנינו הסתערנו עליו. בסך הכל מדובר בסלט פשוט של חצילים ופלפלים אדומים קלויים, עגבניות קצוצות והרבה שום כתוש ואגרסיבי של פועלים רעבים, בתוספת של חומץ ושמן. אי אפשר להישאר אדישים לטעם המעולה של הקיופולו, ובטח שלא לניחוח שנותר בחלל הפה.
קיופולו
“ספר לי על הילד הג’ינג’י שבך”, ביקשתי ממינקובסקי, “מה עבר עליו בילדותו?”, והוא סיפר לי בפתיחות: “היה לי מראה שונה מזה של כל שאר הילדים – גמד ג’ינג’י. ג’ינג’י כילד קטן זה יתרון, אבל כנער מתבגר זה אסון. פשוט לא גדלתי, ועד גיל 20 נראיתי כמו בן 12. היום היקום מחזיר לי, ואני נראה צעיר לגילי. היתה לי בעיה להתחיל עם בנות, היכולת להיות מקובל בבית ספר היתה צורך הישרדותי, וממש עבדתי בזה. סיימתי את בית הספר הריאלי בשן ועין, ובגללו אני סולד ממערכת החינוך. הריאלי לקח את כל הבסיס הנחות שלי ומתח אותו לקיצון. לפני כן, כשלמדתי באורט קרית מוצקין, הייתי ילד רגיל, ובריאלי הייתי ילד עני, בעיקר לנוכח המוטו ‘והצנע לכת’. הייתי תלמיד גרוע, וזכורים לי מאבקים איומים ונוראים בכל היבט”.
באמצע הסיפור הגיע אלינו ארז יעקבי, שדרן רדיו חיפה והשותף של ג’קי רזון בחמארה, והביא לנו כבד קצוץ עם אותו בצל מטוגן מהסלט ביצים האגדי, רק שכאן ההצלחה היתה פחותה בגלל אי השוויון ביחס שבין הכבד הרב מדי לבצל המועט מדי. לא נורא, באמת שלא התמרמרתי, כי תיארתי לעצמי שההמשך יהיה מבטיח. והוא גם קיים.
כבד קצוץ
בינתיים שאלתי את מינקובסקי מתי החל המהפך בחייו, והוא השיב: “בגיל 19 נכנסתי לחיי הלילה בחיפה בזכות חבר צדיק ששינה את חיי – יוסי לחם. ניהלתי הרבה מועדונים בעיר כמו החורבה, האולטראסאונד והלונה. פתאום כולם היו צריכים אותי, כולל החבר’ה מהתיכון, וזה הרים לי את המילייה. חיי הלילה היו בית הספר הכי טוב בחיי, וזה מה שהייתי צריך כדי לדהור קדימה. משם המשכתי לדובר צה”ל. התגייסתי שנה לפני שמירי רגב התמנתה לדוברת צה”ל, וכשהיא הגיעה זו היתה אהבה ממבט ראשון, למרות שאני רחוק מדעותיה הפוליטיות כרחוק מזרח ממערב. היא היתה האלילה הפרטית שלי והפכה אותי לכוכב. ביום שבו אמי נפטרה, רגב, שכבר לא היתה דוברת צה”ל, נסעה מקרית גת לבית שלי בצפון בלי לומר לאף אחד והגיעה לנחם. ואני יכול לסכם את זה בכך שאם יש לך מדינה אתה לא רוצה שרגב תוביל אותה, אבל אם יש לך תאגיד בין לאומי היא האדם הראשון שאתה צריך. אני אוהב אותה אהבת נפש”.
המנה הבאה היתה שלוש קציצות פראסה שהונחו על מצע של לבנה – לביבות צמחוניות מכרישה מטוגנת עם תפוחי אדמה וביצים, שהיו פשוטות וטובות.
קציצות פראסה
באמצעות כוח רצון אדיר, כריזמה מטורפת ואמביציה ללא מעצורים המשיך מינקובסקי בדרכו. לאחר הקדנציה במשרד לביטחון הפנים – שנים קשוחות שכללו את השריפה האיומה בכרמל בשנת 2010, הוא הגיע לשלוש שנים במחיצתו של יהב, שאותן הוא מתאר כעיכוב בקריירה בגלל שהג’וב לדבריו היה קל מדי. משהו גירד לו באצבעות, והיה מי ששידך אותו לתפקיד דוברו של שר האוצר משה כחלון. בזמן ההמתנה לכניסה לתפקיד הוא היה הבעלים של בר תל אביבי, ופגישה מקרית בבר עם אור עופר – הבעלים של חברת סימילאר שמפתחת כלים לניטור ולמחקר מידע על אתרי אינטרנט – שינתה את חייו.
“אני חייב את העסק הנוכחי לעופר”, מספר מינקובסקי, “הוא ביקש שאעזור לו בכתבה שקשורה לעסק שלו. הייטק לא היה התחום שלי אבל הכרתי לו את האנשים הנכונים, ונכתבה עליו כתבה במוסף לשבת של ‘ידיעות אחרונות’ שעוררה הדים רבים”.
כך הפך מינקובסקי ליחצן של חברות הייטק והודיע לכחלון שיחפש מישהו אחר לתפקיד הדובר. הוא פתח משרד ליחסי ציבור שהפך למוביל בארץ בתחום ההייטק, ובהמשך התרחב גם לייעוץ אסטרטגי ולפתרון משברים. היום הוא מעסיק 23 עובדים ומחזיק ברשימה של יותר מ־120 לקוחות בשלל תחומים – שוק ההון, ועדי עובדים, צרכנות, נדל”ן ועוד.
מינקובסקי ואני יצאו מהבולגרי כמו שני פועלים ממזרח אירופה אחרי ערב שכולו פילינג לנפש ומקלחת מטהרת לנשמה. הבולגרי היא פנינה קסומה שהיתה חסרה לנו בעיר – מקום טוב לשתות בו, לפגוש אנשים שמחים, וכשזה מלווה באוכל טוב ומדויק, שלא מתיימר להיות מה שהוא לא. ומכיוון שאנחנו מדינה של קיבוץ גלויות, אני פונה ליזמים שביניכם – מה דעתכם לפתוח חמארה לבנונית, מרוקאית ואפילו – רחמנא לצלן – פולנית?
המדדים
מדד השירות: הכי משפחתי שיש.
מדד הניקיון: ללא דופי.
מדד העיצוב: כאמור, לא הצד החזק של המסעדה.
מדד השכנים: חמישה שולחנות ובר קטן – כולם בתפוסה מלאה – עם תור של ממתינים בכניסה. בגלל החיוכים של הסועדים לא רציתי להציק להם עם שאלות. הפנים שלהם אמרו הכל.
מדד המחירים:
בניצה – 28 שקל
סלט ביצים – 16 שקל
חלה – 12 שקל
קיופולו – 17 שקל
כבד קצוץ – 22 שקל
קציצות פראסה – 26 שקל
2 קמפרי טוניק – 74 שקל
2 אוזו – 54 שקל
סך הכל – 249 שקל
הציון: 4.5 מספרי זהב
הבולגרי – חמארה בלקנית
רח’ ח’טיב 8
תגובות