הילדה החייכנית שלימים תהפוך ליו”ר נעמ”ת במחוז חיפה ולחברת מועצת העיר חיפה נהגה להקליט בטייפ על גבי קסטות את נאומיו של מנחם בגין והעריצה אותו הערצה עיוורת. כאשר הגיעה לאוניברסיטה ללימודי היסטוריה ופילוסופיה היה ברור לה שהיא תצטרף לתא הליכוד, אך רגע מכונן אחד בספריית האוניברסיטה שינה את חייה. היא קראה את מצען של המפלגות השונות והתלהבה מחזונו של שמעון פרס שאמר שצריך לדבר עם אויבים ולא עם חברים כדי לעשות שלום. זה נגע בה. היא חישבה מסלול מחדש, חצתה את הקווים, ולאחר אינספור עבודות ניהוליות התמנתה בגיל 32 למנהלת משרד ראש הממשלה בחיפה והצפון.
בשנת 1995, לאחר רצח יצחק רבין, היא עזבה את משרד ראש הממשלה וישבה בבית במשך שנה שלמה. “פוסט טראומה”, היא קוראת לזה. לאחר שיקום איטי היא עבדה במשך עשר שנים בעבודות מזדמנות, עד שבשנת 2005 הצטרפה להסתדרות. עבודה קשה וסיזיפית הובילה אותה בשנת 2012 להתמנות ליו”ר נעמ”ת במחוז, אשר כולל 500 עובדות וכ־26,000 חברות. לפני הבחירות המקומיות האחרונות הציע לה דוד עציוני להצטרף לסיעתו חיפה מתחדשת. היא האמינה שעורך הדין הצעיר יוכל לעשות מהפך בעיר וקיבלה את הצעתו. לאחר שהסיר את מועמדותו לראשות העיר וחבר לעינת קליש רותם היא לא נטשה את הספינה והפכה לחברת הקואליציה העירונית.
ולפני שנגיע לארוחה שלנו, אלה הם חמשת הדברים שלא ידעתם עליה:
1. היא חולת כדורגל, אוהדת שרופה של מכבי חיפה, ופעם בארבע שנים, כשנערך מונדיאל, אי אפשר לדבר איתה.
2. בצעירותה היא שרה עם משה דץ שירים שהם היו כותבים.
3. מגיל 15 ועד גיוסה לצה”ל היא היתה חברת הנהגת נוער לנוער, ובמסגרת פעילותה היא נפגשה עם ילדים יתומים והנעימה את זמנם.
4. בנערותה היא התנדבה בבית חנה לילדים מפגרים.
5. לפני שהתחתנה עם בעלה יוסי ז”ל היא אמרה לו שאם הם יתחתנו היא תגדל דולפין באמבטיה, סוס בגינה וקוף בבית. הוא צחק והסכים, אבל זה לא קרה.
רוצים להישאר מעודכנים?
שחקנית חדשה הצטרפה לסצנת המסעדות בעיר התחתית, ג’יוקוסו שמה, שנפתחה על חורבותיה של מסעדת צ’יז על ידי אותם בעלים אך עם שף חדש. על צ’יז כבר כתבתי בעבר ולא יצאתי מגדרי, והציפייה לחידוש מרענן היתה רבה. החידוש שמביאה ג’יוקוסו הוא משקאות אלכוהוליים וקוקטיילים לצד כל מנה (ובכמה מהמנות, גם בתוכן). הרעיון, יש לומר, הוא מבורך, בפרט כאשר מחירי האלכוהול בה הם סבירים למדי.
בזמן שברק ואני הדלקנו נר ריחני שהבאנו מהבית וטעמנו כל אחד מכוסו של רעהו, הביאה לנו המלצרית הנהדרת הפתעה – קערה עם בייגלה מקורמלים במליחות קלילה, שהיו סוג של אינטרפרטציה לעוגיות אוזני הפיל האהובות עלי. אלה חוסלו שניות לאחר הגעתם לשולחן, ולכן ביקשנו וגם קיבלנו ריפיל.
בפעם הבאה שהמלצרית חזרה אלינו היא הביאה לנו מנה שנקראת מרטיני מעמקי הים – מרק דגים יפיפה בצלחותו ועשיר בטעמו, אך הרבה יותר מדי מלוח. ציר הים המרוכז אופיין גם בחמיצות קלילה ומדויקת שהתפרצה בפה כבר בטעימה הראשונה, ובשנייה הבליח שרימפ נהדר. אני מוכן לשתות את פנכת הים הזו בכל בוקר כדי להתחזק, רק בלי עודף הנתרן.
מרטיני מעמקי הים
אל השולחן הגיעה גם פולנטה בחמאה ובשמנת, עם פטריות שמפיניון צלויות, עם הזלפות מדודות של שמן ועם גבינת פרמזן. למרות התיאור המגרה, אני פחות התחברתי. כנראה שזה בגלל שהטעם המוכר והאהוב של הפולנטה היה חסר, ובמקומו קיבלנו טעם של תירס מקופסת שימורים שקליפותיו נתקעו לי בכתרים. מי שחפץ בדייסת גרגירי תירס ייהנה בוודאי מהמנה, בפרט שהיא מלאה בפטריות טובות ושופעת גבינה.
פולנטה
ברק נהנתה מהביקורת שלי ולא הפסיקה לצחוק. נראה שהריח שהפיץ הנר עשה לה טוב, וכשהיא צחקה השתלטה עליה דמותה של ילדה מתוקה. היא גילתה לי שבכל הזדמנות חוזרת אליה הילדה שבה – דבר שעזר ועודנו עוזר לה המון בחיים. “הילדה הזו נפגעת בקלות ובוכה בסרטים וממקרים קשים שמגיעים אליה”, היא מסבירה, “במקרים האלה אני מגלה אמפתיה ומיד רוצה לעזור. היום אני נעלבת הרבה פחות מאשר בעבר ומקבלת את תכונותי באהבה. שבעתי ממלחמה ברגישות שלי. בעבר לא אהבתי את עצמי מספיק, אבל למדתי לאהוב, הרבה בזכות קואצ’רית שעזרה לי”.
המנות העיקריות הגיעו. הראשונה היתה הנסי על המינוט – חמישה נתחוני פילה בקר ברוטב ציר בקר ויין, עם צנונית, בצל וברוקולי צלוי, ולצדם משחה צהובה ירקרקה שהתגלתה כפירה אפונה חסר טעם ובעל מרקם מחוספס לא נעים. הפילה היה סביר, ושוב מלוח מדי – מנה שהייתי מוותר עליה.
הנסי על המינוט
השנייה היתה קרבונרה מהים – פסטה פפרדלה ברוטב עגבניות ושמנת עם קוביות בייקון, שרימפס, גבינת פקורינו, גבינת פרמזן וחלמון ביצה. המנה המדויקת והעשירה בטעמים פשוט האירה את השולחן בזיקוקים של אור.
קרבונרה מהים
ברק היא אשה אסרטיבית עם רקורד רחב של עשייה, וביקשתי לדעת ממנה מה הילדה שבה חושבת עליה. “אני אכן אישה חזקה”, היא השיבה, “אבל יודעת גם להיות חלשה כשצריך, וזה בסדר. מותו של בעלי שבר ופורר אותי, פיזית ונפשית, אבל בחרתי בחיים ובעשייה. נועדתי להיות הפה של האנשים השקטים בעיר, ואני נלחמת עבורם מדי יום. לפני התפקיד והכיסא אני תמיד קשובה לעזור למי שפונה אלי, ולראייה אני חברת מועצת העיר ומכהנת כיו”ר דירקטוריון של הכרמלית, כדירקטורית בתיאטרון העירוני ובחברת מוזיאוני חיפה, כיו”ר ועדת מכרזים וכחברת ועדת התרבות בעירייה, ובקרוב אעמוד בראש ועדה שהקמתי ושתיקרא ועדת תעסוקת נשים ונשים בתעסוקה”.
לפני שברק סיפרה לי מהו החזון שלה היא ביקשה להזמין בקבוק קולה זירו. המלצרית המהממת שלנו היתה עסוקה, וקולגה שלה עם פנים זועפות הניחה בקבוק על השולחן. כוסות לא היו בנמצא. שאלתי אותה אם האורחת שלי אמורה ללגום מהבקבוק, חמורת הסבר הפנתה אלי מבט כועס ואמרה: “חכו רגע”. בזמן שהמתנו לכוס והתלבטנו מה להזמין לקינוח, ג’וק עצבני התרוצץ לידנו. סועד בשולחן שלידינו הבחין גם הוא באורח הלא רצוי ואיבד את שלוותו. כיבינו את הנר, הותרנו את הזירו על השולחן ויצאנו לספוג מעט מתוק עם כנאפה חלומית במסעדת לוקס השכנה.
המדדים
מדד הניקיון: המסעדה היתה נקייה, לפחות עד שהגיע הג’וק, וגם השירותים הם נעימים.
מדד העיצוב: החלל המרכזי נטול העיצוב כולל כמה שולחנות ובר עם תאורה לא מתאימה, ואל החלל האחורי הגדול מוביל מסדרון צר וקצר. החלל המקורה של המרפסת, שניצב על מדרכת הרחוב, הוא נעים אך גם הוא חסר עיצוב. המסעדה פשוט משוועת לטאץ’ של סטיילינג.
מדד השכנים: נשים שסעדו סמוך לנו בקבוצה סיפרו לי שזוהי הפעם הראשונה שלהן במקום ושהמנות נראות נהדר, אך חלקן לטעמן וחלקן פחות. בשורה התחתונה, בכל אופן, הן נהנות.
מדד המחירים:
פוקצ’ה – על חשבון הבית
מרטיני מעמקי הים – 46 שקל
פולנטה – 44 שקל
הנסי על המינוט – 75 שקל
קרבונרה מהים – 82 שקל
קמפרי תפוזים – 28 שקל
מרטיני רוסו – 22 שקל
2 קולה זירו – 22 שקל
סך הכל – 319 שקל
הציון: אם לא היינו בוחרים בפולנטה ובפילה הייתי שמח להעניק לג’יוקוסו ציון גבוה, אך שלושה מספרי זהב יתנו לה אולי את התמריץ לשאוף גבוה יותר.
ג’יוקוסו
רחוב הנמל 21
טל’: 04-9887880
רעות
הכותב כנראה רגיל לפולנטה מקמח תירס ולא לכזו שמכינים מתירס טרי. הפולנטה של ג'יוקוסו היא אחת הסיבות העיקריות שאני הולכת לשם (מודה שהלכתי בפעם האחרונה כשעוד קראו לה צ'יז), היא מושלמת.