דמיינו לעצמכם שדה קרב שבו הפרשים הלוחמים הם רופאים. שני מחנות שמתכתשים על שוק שמגלגל 100 מיליון שקל בשנה. המחנה האחד, חדור מוטיבציה הירואית, מייצג את הפלסטיקאים, והמחנה השני, בגאווה ובראש מורם, מייצג את רופאי השיניים, ושניהם נלחמים על השאלה אם מותר או אסור לרופאי שיניים לבצע טיפולים אסתטיים הקשורים לראש או לצוואר.
האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית פנה בתחילת השנה למנכ”ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב בדרישה שיתערב כדי למנוע פעילות אסורה, לטענתו, של רופאי השיניים, ומשרד הבריאות הגיב בכך שרופאי השיניים רשאים להזריק בוטוקס גם לצרכים אסתטיים כל עוד הדבר נעשה כחלק מהעיסוק בריפוי שיניים.
לצורך בדיקת הסוגיה הזמנתי לארוחה את הרופאה הדרמטולוגית ד”ר מוניקה אלמן – בעלת רשת מרפאות המתמחות באסתטיקת העור, מנחת התוכנית “מילון היופי” ומובילה מחקרים פורצי דרך בעולם – כדי שתבהיר ותחליק את הסוגיה. אלמן ואנוכי נפגשנו באזומאמי – מסעדת הפיוז’ן האסייתית החדשה במרכז אוסקר שינדלר בשכונת סביוני דניה שבבעלותו של המסעדן הוותיק ערן לוי, שמוכר לכולנו כבעלים של רשת המסעדות טאטאמי.
אבל לפני שנתחיל ללבן את השאלה מהפתיח, קבלו חמישה דברים שלא ידעתם על אלמן:
1. הרפואה מבחינתה היא תחביב, וההובי השני שלה הוא בישול.
2. היא מאוהבת באיטליה בכלל ובמילאנו בפרט, שם היא למדה וחיה במשך שנים.
3. היא סבתא במשרה מלאה לשלושה נכדים.
4. היא אף פעם לא תאכל איברים פנימיים.
5. היא לעולם לא תזריק למטופליה סיליקון מכיוון שיש לו נטייה לנדוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
התיישבנו על הבר של אזומאמי, והברמן קיבל אותנו בחיוך גדול והציע שנפצח בדרינק מרענן, שרענן לא רק את הגרון אלא גם את עור הפנים – קוקטייל בלו פאשן שמכיל וודקה, סאוור, פיג’לינג, פסיפלורה ופירות יער. הבלו פאשן היה גם אסתטי למראה כיאה לאורחת שלי וגם טעים, ובהחלטה משותפת בחרנו להזמין את כל המנות מראש כדי לא לקטוע את הדיון על סוגיית מאבקי הכוח שלשמה התכנסנו וכמובן על השאלה איך להישאר צעירים ויפים.
המנה הראשונה שהגיעה אל השולחן היתה נאקאמורה רול שמבוססת על טונה טרייה. הסימטריה של היחידות היתה מופלאה. חריפות מתפרצת הגיעה חמש שניות לאחר הביס הראשון בזכות מעט מיונז ספייסי, והטעמים הוקפצו בזכות פצפוצי קראסט דג.
הצגתי בפניה של אלמן את האמירה שלפיה תפקידם של רופאי העור הוא למעשה מסורס בחלקו מכיוון שחלק ניכר ממחלות העור הן פסיכוסומטיות ואין להן מזור. היא הסבירה לי שהיא לא מקבלת את הדברים הללו משום שיש ידע עצום בהבנה של תהליכים דלקתיים בעור, והסיבה להתפתחותם של נגעים על רקע רגשי היא בשל שטחו הגדול של העור. לדבריה, היא לא חשה שום תסכול מכך שלא כל מחלה עורית ניתן לרפא שכן ביכולתה לעזור למטופליה בשיפור איכות החיים שלהם.
הרגשתי שאני זקוק לריפוי מסוג אחר, תודה לאל, ולריפוי הזה קוראים אוכל. לצורך הריפוי הזה קיבלנו יאקיטורי שיזוקה – שני שיפודי סלמון שעברו תהליך נפלא של אידוי, אפייה וצריבה עם פיקנטיות מדויקת נפלאה. היו אלו שיפודי הסלמון הטובים ביותר (וגם השונים ביותר) שאכלתי בעת האחרונה.
נאקאמורה רול ויאקיטורי שיזוקה
במקביל נחתה על השולחן מנה מסעירה נוספת – קודא קיטה – שהחישה את הדופק בזכות המראה הנהדר של פרוסות טונה עם שוליים אחידים וקישוט של סלטון צפונבוני בעיטור של אגוזי לוז. למעט חמצמצות של כוסברה ניכר היה שהשף נתן לטונה את הכבוד המגיע לה ולא העמיס אותה בתבלינים וברוטב. עוד בינגו.
זה היה הזמן הנכון לשאול את אלמן על דעתה באשר לכך שרופאי אף, אוזן וגרון ורופאי שיניים מזריקים בוטוקוס וחומצות הילרוניות למטופליהם. לדבריה, בישראל פועלים כ־400 רופאי עור בלבד ורק כ־400 פלסטיקאים, ולכן אין ביכולתם לתת שירות לכל האוכלוסייה. בשל כך נוצר ואקום, ורופאים שאינם עוסקים תדיר במקצועות הפלסטיקה רוצים ומסוגלים לתת את שירות הזה. אלמן עצמה אינה מתנגדת לכך באופן נחרץ אך מציינת כי “עלינו ללמד את הרופאים איך לעשות את זה כדי שהם יעשו פחות טעויות ולא יגרמו לזילות של המקצוע. כך נהיה במקום טוב יותר”.
המנה הבאה, שאותה קיבלנו על חשבון הבית, היתה ני שיאמסו – טרטר סלמון שהוכיחה שוב עד כמה לוי מקפיד על חומרי גלם משובחים. כי הרי מה צריך כדי להוציא מהמטבח טרטר מעולה? דג טרי ותיבול מינורי ומדויק. זה שלנו היה חמצמץ-מתקתק בזכות קוביות זעירות של אבוקדו שיצרו מנה אטרקטיבית ומרעננת.
קודא קיטה וני שיאמסו
לקראת סיום סיפרה לי אלמן על הטרנדים החמים שיבואו עלינו לטובה בחמש שנים הקרובות, ובהם משחות רפואיות שיוכלו לחלחל אל הדרמיס העליון באמצעות מולקולות קטנות ולהחליק את העור, מכשיר TIXEL שגם מזרז את ההחלמה של העור וגם עושה פילינג, ועוד ועוד.
ואז הגיעה שלב העצות עם כניסתי לשנתי ה־50. אלמן המליצה לי לגלח את הזקן כי אין יפה יותר מעור חלק, ולטפל בעור באמצעות הבזקי אור במטרה לצמצם את הנקבוביות ואת כלי דם שלי. נו שוין. את הזקן לא אוריד כי זהו הסקסאפיל שלי, אבל הבזקי אור בהחלט כן. הרי כולנו זקוקים להרבה אור על העור.
המדדים
מדד הניקיון: אזומאמי אמנם שוכנת בחלל של מרכז מסחרי, אך השטחים הציבוריים בו הם נקיים מאוד והשירותים הם חוויה בפני עצמה – שירותים של מלון יוקרה עם דלתות מהוקצעות וקירות בגווני אפור מלכותי.
מדד העיצוב: המסעדה ממוקמת בקומה השנייה של המרכז ויש בה בה מרפסת נעימה, אבל הבר הוא מוקד העניינים. העיצוב הוא קלאסי ופשוט, עם הרבה עץ שמשרה גלאם דנייתי.
מדד השכנים: שלושה אנשי עסקים שישבו לצדנו דיווחו שזו היתה הפעם השנייה שבה הם פקדו את המקום ושהם ימשיכו לבוא בגלל חיבתם ללוי ולסושי האיכותי של מסעדותיו.
מדד המחירים:
2 בלו פאשן – 84 שקל
נאקאמורה רול – 41 שקל
יאקיטורי שיזוקה – 52 שקל
קודא קיטה – 61 שקל
ני שיאמסו – OTH
כוס שרדונה בן זמרה – 42 שקל
סך הכל – 280 שקל
הציון: 5 זוגות מספריים
אזומאמי
אוסקר שינדלר 7
טל’: 04-8887999
* ועדיין בסימן של סליחות: אם בעלי מסעדות, שפים, מלצרים וברמנים נפגעו מהביקורת שלי, אני לא מתכוון להתנצל. אני בא ממקום טוב ולא מתוך כוונה להזיק חלילה או לפגוע בפרנסה של מישהו. גם כך השוק הוא קשה, ענף המסעדנות הוא אכזרי והסועד אינו נאמן. תשתפרו, תשתלמו, תמציאו ובעיקר תפתיעו אותנו, כי אני לא מתכוון ללכת לשום מקום.
תגובות