יש אנשים שלעולם לא יחוו מטמורפוזה שתיקח אותם למסע אנתרופולוגי בנבכי נפשם, תעזור להם להגיע אל הגרעין הכי נקי והכי טהור של המבנה ההתנהגותי והאישיותית שאיתו הם נולדו ותהפוך אותם לאנשים טובים יותר, פתוחים יותר, נגישים יותר ומאושרים יותר. זאת מכיוון שחייהם מתנהלים על מי מנוחות – עם אותו בן/בת זוג, עם אותם שכנים, עם אותו מקום עבודה ועם אותה תבנית מוכרת ובטוחה.
מחירה של המטמורפוזה הזו הוא יקר מאוד – הן נפשית והן ממונית – כי כלל ידוע הוא שכאשר מתגרשים לרוב תרד האשה ברמת החיים שלה ב־60 אחוז, הגבר יירד ב־40 אחוז, ומי לעזאזל רוצה את הצרה הזו על ראשו? לפי הרציו הזה עדיף להישאר גם עם צורר, העיקר לא לרדת ברמת החיים.
טלי ברקוביץ’, לשעבר אשתו איל ברקוביץ’ – בעבר כוכב כדורגל וכיום בעל תוכנית האירוח הכי שנויה במחלוקת בטלוויזיה שמניבה נתוני רייטינג גבוהים – היא מהנשים שבחרו לפרק את הקן המשפחתי בשל משבר בחיי הנישואים ולמצוא את האושר הפנימי. תוך כדי השינוי הזה היא הפכה מטיפוס מרוחק חברתית מבחירה לאשה משוחררת, טבעית וחברותית עם חיוך שלא מש מפניה, ולא פחות חשוב – היא פותחת לעצמה חלון הזדמנויות חדש ומסקרן.
* * *
השבוע פגשתי את ברקוביץ’ לשיחה צפופה שתשפוך אור על המטמורפוזה שהיא עברה ועדיין עוברת. זה קרה בביתו של השף ארז גולקו שביחד עם שלומי נבון הביא לחיפה את בשורת ה־EatWith – ארוחה חברתית בביתו של הבשלן שפותח את ביתו לסועדים זרים, כאשר סביב השולחן נוצרים אינטראקציה וחיבור שבמבט ראשון נראים בלתי אפשריים אך תוך זמן קצר הופכים מעניינים ומרעננים.
הגענו ביחד אל ביתו של גולקו בשדרות מוריה, וכבר בחדר המדרגות עלו באפינו הריחות. אלא שלא היו אלה ניחוחות של בישולים, אלא דווקא ריח שהזכיר לברקוביץ’ תרופה. הסיבה לכך התגלתה עד מהרה – בקומה הראשונה שוכנת מרפאת שיניים. כשהגענו אל דלת הבית של גולקו בקומה השלישית התחלף ריח התרופה בארומות משכרות. הבית היה מלא אנשים שטיילו בחופשיות ולגמו יין, ואנחנו התיישבנו לנו בפינת השולחן כדי למנוע כל אפשרות להתחתן בשנית.
ואלו הם חמישה דברים שלא ידעתם על ברקוביץ’:
היא פותחת כל בוקר בהולמס פלייס.
היא למדה פילאטיס אצל דליה מנטבר.
היא לומדת ציור פעם בשבוע באופן פרטי.
היא חצי מרוקאית וחצי הונגרייה.
היא מכורה לבגדים בצבע שחור.
רוצים להישאר מעודכנים?
תוך דקות אחדות נקראו כל 20 הסועדים אל השולחן כשהם שמחים, עליזים וממתינים שהחגיגה תתחיל. ואכן היתה זו חגיגה אקלקטית של טעמים מהמטבח הערבי הקלאסי ומהמטבח הים תיכוני.
המנות הגיעו בזו אחר זו, בסדר מופתי, אל השולחן, כמו היו דוגמניות שצועדות על המסלול: מסבחת שעועית לימה עם טחינה שומרונית ובצל סגול, חציל שרוף על האש עם המון לימון, סלט סלק טרי עם תפוח גרנד סמית ונענע, טרטר בקר על בריוש, סשימי דג עם אשכולית אדומה, קלמרי צרוב עם גרגרי חומוס, רוסטביף צלוי עם סלט ירקות גלילי, מבחר של פוקצ’ות שנאפו זה עתה, מטבלים, וכמובן המון אהבה.
סשימי דג עם אשכולית אדומה וטרטר בקר על בריוש
שאלתי את ברקוביץ' כיצד השתנו חייה לאחר הגירושים, והיא סיפרה לי שבכל שנות נישואיה, ובעיקר לאחר שחזרו לארץ מאנגליה לאחר סיום הקריירה המפוארת של בעלה, היא היתה אדם לא ממש חברותי. לדבריה היא לא היתה פתוחה לאנשים מכיוון שחשה כי אלה רצו להתקרב אליו בגלל שהיה סוג של אליל, והיא ביקשה לשמור על הבית. לאחר הגירושים נפרצה החומה שהפרידה בינה לבין החיים החברתיים, וכעת היא יוצאת, מבלה, מכירה ונושמת. לאחרונה גם יש לה בן זוג חדש, וכשהיא מדברת עליו חיוך גדול עולה על פניה המבוישות.
בין משפט למשפט טעמנו מכל מנה שיצאה מהמטבח אל השולחן, וכמו כל הסועדים גם מגרונותינו בקעו גרגורים וקולות של אושר כמו וואווווו ומממממ. האורחים האחרים לא בדיוק הבינו את הדינמיקה ביני לבינה, והסועדת שמולנו שאלה אותנו מה הקשר בינינו. בלי לחשוב פעמיים עניתי שזו אשתי לעתיד. היא חייכה אלי ואמרה “איזה יופי”, אבל ברקוביץ’ מיהרה להרוס את השמחה ואמרה לשכנתנו לשולחן שאנחנו בכלל לא מתחתנים ושבאנו לאכול. משביתת השמחות התגלתה כאשה ריאלית והגיונית, וחשבתי לעצמי כמה מעניין לשבת לארוחה עם אדם נורמלי בזמן שאני נמצא בקצה השני של הסקאלה ובמשך כל חיי מחפש עניין ואקשן. אמרתי לה את זה והיא השיבה שאני צודק ושאין לה שיגעונות, ילדה טובה מבית טוב.
ברקוביץ’ אמרה לי שהיא ממש לא אנינת טעם אבל למרות זאת היא מוצאת שהמנות הן מהממות וטעימות מאוד, ושאלה לדעתי. אמרתי לה שמי שנגע בו והכין אותו אהב אותו, טיפל היטב במוצרי הגלם המקומיים והצליח בכישרון רב לחבר בין המטבחים הערבי והים תיכוני עם טאץ’ יווני. אחד מהדברים שאהבתי והערכתי מאוד בארוחה (והיו הרבה כאלה) היה הכבוד שקיבלו מוצרי הגלם המקומיים שלא שינו את טעמם ואת צורתם למרות הבישול הארוך. בסלט הסלק הורגשה האדמה הרכה, בסשימי עוד נשאר טעמו של הים, ואילו החציל זכה להיצרב בעשן. וזוהי גדולתה של הארוחה הזו – האחידות בטעמן של המנות. הטעם הטבעי, הריח הטבעי והלוק הטבעי.
רוסטביף צלוי עם סלט ירקות גלילי וקלמרי צרוב עם חומוס
חזרנו אל החיים עצמם ושאלתי את ברקוביץ’ אם יש לה מסר לנשים שעברו חוויה דומה. “יש חיים אחרי”, היא ענתה, “אסור לפחד, צריך להישאר תמיד עם הראש למעלה, מגיע לנו להיות מאושרות”. השאלה המתבקשת הבאה היתה שאולי המקרה שלה הוא חריג מכיוון שהיא מסודרת מבחינה כלכלית ואין לה דאגות פרנסה, והיא השיבה תשובה שבתחילה נשמעה לא קשורה לשאלה, אך כשחשבתי עליה שוב ושוב הבנתי את האינטואיציה הנשית שבצדה: “נשארנו בקשר טוב, הוא מבקר אותי ואת הילדים, הוא תמיד יהיה אבי ילדי ותמיד יקבל את הכבוד הראוי לו. אני מפרגנת לו מאוד”. כך, בפשטות אמיתית ובאמינות שמעידות על כך שהיא התקדמה בחייה ללא מרמורים וכעסים. לא התאפקתי ושאלתי אותה אם יש סיכוי שהיא תתראיין בתוכנית של איל ואופירה אסייג. ברקוביץ’ צחקה צחוק גדול וסיפרה שהוא רוצה מאוד לראיין אותה אבל אין שום סיכוי שזה יקרה.
לסיום הארוחה קיבלנו שני סוגי קינוח. האחד – הכנאפה האלמותית מהמטבח הערבי אשר מוכרת באין ספור ורסיות, והפעם הגיעה במראה מינימליסטי, פשוט ואותנטי עם ג’יבנה ועם שערות קדאיף ברוטב סוכר ומי ורדים; והשני – קרם וניל עם ריבת תפוחים, הל, קינמון וצנוברים, שצינן את החך ושטף אותו בלובן מתקתק שהזכיר לי את הלימונדה הראשונה והמרווה ששוברת את צום יום הכיפורים.
כנאפה וקרם וניל עם ריבת תפוחים
המדדים
מדד הניקיון: הבית של גולקו ארז היה נקי במיוחד. הסלון, המרפסת עם הנוף לים והשירותים היו מצוחצחים לאורך כל הערב.
מדד העיצוב: לב לבו של הבית הוא המטבח החלומי שמאובזר לתפארת, והתאורה החזקה בסלון האירה את המנות באור זרקורים. אביזרי עיצוב מקומיים מעטרים את הבית, וגולת הכותרת היא המרפסת רחבת הידיים.
מדד השכנים: כל הסועדים ללא יוצא מן הכלל יצאו נפעמים ואמרו שהערב הזה טבע בהם חותם עמוק. לחלקם לא היתה זו הפעם הראשונה, ואלו שהיתה זו חוויית הבכורה שלהם הודיעו חגיגית שזו לא היתה הפעם האחרונה.
מדד המחירים: מחירה של הארוחה היה 250 שקל, כולל יין חופשי. יש לציין כי כל ארוחה אצל גולקו מתומחרת בצורה שונה וכי המחירים משתנים בהתאם לסוג הארוחה.
לסיכום, רוצו לסעודה מהסוג של EatWithותזכו בחוויה רב חושית. ועל הדרך תכירו גם חברים חדשים.
הציון: 4.5 זוגות מספריים
EatWith אצל ארז גולקו
שדרות מוריה 88
טל’: 052-3777955
תגובות