כשחגיגות ה-70 למדינת ישראל בפתח מצביעים הסקרים על שביעות הרצון של הישראלים מהחיים במדינה. התחושה היא שהישראלים הם שבעי רצון מהכלכלה היציבה, מהביטחון האישי הגבוה ומהטכנולוגיה שמטיסה אותנו קדימה. אבל נראה שבחיפה המגמה היא הפוכה.
כדי להבין לעומק את חוסר שביעות הרצון של תושבי עירי הזמנתי את ראש העיר יונה יהב, שמסיים השנה קדנציה שלישית, לסעוד איתי. רציתי לשמוע ממנו על תחושותיו לגבי חוסר הפרגון מצדם של התושבים ועל כך שבמקום שיהיו פטריוטים לעירם הם הראשונים להוציא דיבתו רעה. חזרתי שוב ושוב לאותה נקודה בניסיון להבין אם החיפאים הם חוד החנית של ביקורת בונה במטרה לשפר ולקדם או שמא הם סוג של משביתי שמחות ומתלוננים סדרתיים שלא מפסיקים לקטר ונטפלים לראיס שיושב ברחוב חסן שוקרי על לא עוול בכפו.
פגשתי את יהב במסעדת לוקס (Lux) החדשה שממוקמת במתחם רחוב הנמל – ללא ספק הבייבי של ראש העיר. הוקצבה לי שעה אחת בלבד איתו מפאת לוח זמנים צפוף, אך הוא היה נדיב והעניק לי שעתיים. בזמן הזה ערכנו סיור וירטואלי במחוזות העיר ודנו בנושאים בוערים כמו ציר מוריה לאן? שכונת בת גלים מתי? קיוסקים בטיילות אולי? וקדנציה רביעית מדוע?
אבל עד שנגיע לכל אלה, קבלו את חמשת הדברים שלא ידעתם על יהב:
1. בגיל 27 הוא נותר לבד בעולם, ללא הורים, משפחה וקורת גג.
2. הוא משתדל לדבר עם ילדיו שמונה פעמים ביום.
3. אשתו פרופ’ רבקה יהב היא המנטור שלו לחיים.
4. יש לו עשרות בני דודים שהוא נמצא איתם בקשר קבוע.
5. הוא אוהב את חיפה ברמות של אהבת גבר לאשה מהממת.
* * *
מסעדת לוקס היא הבשורה המרעננת בשמי הקולינריה החיפאית. כשדלתה נפתחה בפנינו התקבלה התחושה שנעבור סיפורי אלף לילה ולילה במהלך הביקור בה ושאלדין בכבודו ובעצמו יגיש לנו את המנות לשולחן. אז אלדין לא שירת אותנו, אבל המלצר היה מקצועי סופר לוקס וטיפל בנו כמו בתינוק בן יומו.
העיצוב של המסעדה שמשלב גוונים של שחור, זהב ואדום, התאורה המעומעמת והמדויקת, הבר העצום והעמוס בכל טוב, והמוזיקה האוריינטלית שמלווה בביט סקסי ושלא היתה מביישת את קוואלי קפה במילאנו או את בודהה בר בפריז – כל אלה הופכים את לוקס מעוד מסעדה פרובינציאלית למסעדה עם אווירה מכשפת.
אמרתי ליהב שיש לי המון שאלות לשאול אותו אבל שהסיבה שלשמה התכנסנו היא האוכל, והצעתי לו שנזמין ונחלוק את המנות. הוא זרם איתי והבנתי שיש לי פרטנר מרתק לארוחה. התפריט בלוקס הוא מצומצם וכולל בעיקר דגים ופירות ים, והם מספרים את סיפור חייו של השף עלאא מוסא, שמשלב זיכרונות ילדות מבית אמו בעכו ושמציג לראווה את הדו קיום שיהב מתגאה בו כל כך.
חלקנו סלט קלמארי עשוי על הפלנצ’ה עם קרם לבנה, סלט גרגיר וצנוברים, שהעביר אותי למימד חלומי. ביני לבין עצמי תהיתי אם אני נמצא באמת בתוך חלום ואם מנגנון השיפוט שלי התקלקל. הייתכן שאני לא ביקורתי? האם יש לי חום? שנינו טעמנו וליקטנו, וכשהבטנו האחד בשני הבנו שיש פה סוד ואמרנו ביחד מילה אחת – מושלם. והמנה הזאת אכן היתה מושלמת. החמיצות של הלבנה המתובלת ומעליה גל של חריפות עם מעט מתיקות, ומעל לכל אלה הקלמארי שנחתך לרצועות דקות (שזה מבורך אגב) ונחרך קלות בצריבה חכמה, ספק צרוב ספק נא – פשוט מושלם.
בזמן שחיכינו למנה הבאה – סביצ’ה מרסא סטייל עם לבנה, פלפל חריף ופיסטוק חלבי – עלו אורחי המסעדה לרגל אל שולחננו, לחצו בחום את ידו של יהב (על שלי הם פסחו) ואמרו לו שהם חשים כבוד שהוא ראש העיר שלהם. עד שנחזור אל הכבוד הזה אספר לכם שהחלום השני של הערב הגיע בדמותה של תלסה, אלת הים מהמיתולוגיה היוונית, שהיתה כל כך אסתטית, עדינה ומלאה בכל טוב, והטוב הזה כלל לברק ובס טריים בחריפות מעודנת ולבנה מסוג שנקליש אשר מיוצרת בכבול והכנתה אורכת יומיים שלמים, וכאשר היא מוכנה מפוררים אותה ומתקבל מרקם של גבינה בולגרית.
גם יהב שקע באותו החלום, עד שהגיע הרגע שבו שאלתי אותו מדוע הוא מבקש לעצמו קדנציה נוספת בראשות העיר ואם 15 שנות כהונה אינן די והותר. תשובתו היתה שהוא רוצה להמשיך הלאה כדי להביא את חיפה לנקודת אל חזור. הנקודה הזו היא השלמת הקמתן של חמש שכונות חדשות שבנייתן כבר החלה ושל שלוש שכונות נוספות שעוד יקומו, פתיחת חזית הים שתביא לעיר שני מיליון תיירים בשנה, ופיתוח נמל המפרץ שיהיה השלישי בגודלו במזרח התיכון. לדבריו, אם הוא לא ייבחר לקדנציה נוספת כל הפרויקטים האלה ייעצרו ולא בכדי הוא קיבל מהמדינה שבעה מיליארד שקל.
ואם נחזור לחמשת הדברים שלא ידעתם עליו, הרי שכאשר הוא מדבר על חיפה ערגה ורוך משתלטים על פניו הוא אכן נראה ונשמע מאוהב. הוא מאוהב בעיר שבניה ובנותיה נועצים בו שיניים ותוקפים אותו. ציינתי שלדעתי יש לו בעיה תדמיתית לא פשוטה, והוא השיב שאנשים לא יודעים מה הוא עושה לטובת העיר ותושביה. “הזיכרון שלהם קצר”, הוא אמר, והוסיף שהוא אליל של בני הנוער מכיוון שהוא נגיש לילדים ומלמד מאות מהם את מקצוע האזרחות בבתי הספר.
סלט קלמארי וסביצ'ה מרסא סטייל
רוצים להישאר מעודכנים?
המשכנו עם מנה שנקראת בלגן משוק עכו, אשר מורכבת מפילה מוסר ים עם ריזוטו פריקי בתרד בר, שעועית ירוקה והרבה הפתעות. המנה כשמה כן היא – בלגן אחד גדול. השף אמנם הצליח להעביר את המסר, אך שכח שיש אנשים שסובלים מבעיה ארגונית, שלא לדבר על הפרעות קשב, ומנה כזאת עלולה לגרום להם למחשבות טורדניות אם רצוי וכדאי להכניס בלגן לבטן.
המוסר היה נפלא – נתח נאה שנצרב כהלכה ותובל בעדנה – אך התפאורה מסביב היתה חמודה (ואתם כבר מכירים את ההגדרה שלי למילה חמוד). הריזוטו פריקי (ובעברית – חיטה מעושנת) בושל בציר דגים ותובל בקרם לימונים נעים, האספרגוס הצלוי היה חביב, ולבנה שנקליש – שהיתה הפעם חריפה אש – טופטפה לה מעל כל הבלגן. מי שנפשו חפצה לבלגן בטני מוזמן להשתעשע.
יהב ואני המשכנו להשתעשע עם הר של פירות ים שהגיע במחבת רותחת וכלל קלמארי, מולים ושרימפס, והמלצר ציין שהמנה מגיעה בדרך כלל גם עם סרטן, אבל הים באותו היום לא שפע. המנה תובלה בחמאת עגבניות שרי ולימון כבוש, והיתה בהחלט טובה, אך חסר בה ציר סרטנים מרוכז שהיה מקפיץ אותה לגבהים אחרים.
בלגן משוק עכו והר של פירות ים
כמעט שכחתי לספר שהשף שלח לנו גם פוקצ’ה במליחות עדינה ובזיגוג של שמן זית משובח כדי להספיג בה את הרוטב. כל שף ופוקצ’תו הוא, והסוד שלה הוא בבצק. הפוקאצ’ה של לוקס היא הכי לוקסוסית שטעמתי עד היום. הנחתי שהשף למד את רזי הכנת הבצק מאמו, והרי ידוע שבני המגזר הם מומחים ראשונים במעלה בהכנת בצקים. יהב הסכים איתי שהפוקצ’ה היא אכן נדירה ושייחודה הוא בהפיכתה תוך שניות לקרם שנמס בפה. ככה זה כשמשתמשים במוצרים מקומיים ואיכותיים.
לפני סיום הבעתי בפניו של יהב משאלה. “אני רוצה להיות ראש העיר ולרוץ בבחירות הקרובות”, אמרתי. הוא הזדקף, לגם מקוקטייל הג’ין והתותים שנרקח עבורו ושאל: “האם אני יכול להיות ספר צמרת? האם אתה מוכן לקבל אותי לעבודה?”. השבתי לו שהוא צריך לעבור שלבים רבים בדרך אל האושר – לטאטא, לחפוף, לפנפן, ואז אולי. רק אולי. יהב הסביר לי שהוא התחיל להיות ראש עיר כבר בגיל 12 ושכל מה שעשה בכל שנותיו היה הכשרה לתפקיד של חייו. הבנתי שראש עיר כבר לא אהיה, בוודאי לא בעתיד הקרוב.
ביקשנו לעיין בתפריט הקינוחים, אך כזה עדיין אין. המסעדה נמצאת עוד בשלב ההרצה, ואנחנו פקדנו אותה ביום ה-12 לפתיחתה. ובכל זאת נחתה על שולחננו גלידת חלבה עם שערות חלבה בזיגוג של סילאן והמון שקדים ואגוזים. אני לא חסיד גדול של חלבה, אבל הגלידה של לוקס היתה פשוט מצוינת, עם טעמים עשירים של שמנת, עם שערות חלבה שנמסו בפה ועם חיבור נפלא של האגוזים, השקדים והסילאן. הטוב הוא בפשטות, והקינוח הזה חתם את אחת מהארוחות הטובות ביותר שאכלתי בזמן האחרון.
פוקצ'ה וגלידת חלבה
המדדים
מדד הניקיון: המקום מבריק ומצוחצח כמו במסדר, השירותים הם כמו בית מרקחת עם ריח נהדר של בשמים איכותיים, ועמדת שטיפת הידיים הכפולה בכניסה לשירותים נותנת למקום נקודות זכות נוספות.
מדד העיצוב: מלאכת העיצוב מצליחה להעביר את כוונתו של השף. האלמנטים האוריינטליים – מגשי ענק מוזהבים של קפה מזהב על קירות האבן בשילוב עם עץ וברזל – והתקרה האקוסטית הגבוהה שצבועה בשחור משדרים עומק ועוצמה.
מדד השכנים: משפחת בריל ומשפחת בש הגיעו למקום במקרה והתלהבו מאוד מהמנות. אחת מהנשים התאכזבה מכך שהמסעדה מציעה רק דגים ופירות ים ואמרה שאם היא היתה מגיעה רעבה אזי היא היתה יוצאת יותר רעבה, אבל האווירה נהדרת, העיצוב מהמם והשירות מעולה.
מדד המחירים:
4 אפריטיף – 144 שקל
סלט קלמרי – 58 שקל
סביצ’ה מרסא סטייל – 46 שקל
בלגן משוק עכו – 92 שקל
הר של פירות ים – 69 שקל
קולה זירו – 13 שקל
סך הכל – 422 שקל
לוקס היא יחידת מידה פוטומטרית למדידת שטף אור. ההארה הזו נוצרת ממאור השמש על פני כדור הארץ, ומסעדת לוקס שוטפת את העיר התחתית באור נגוהות. הטעמים הלבנטיניים, פסאודו ערביים, הם מכשפים, ומלווים בשירות יוצא מן הכלל. בדרך הביתה הבנתי שיש אנשים אמיצים שפותחים מסעדות מושקעות כי הם מאמינים שלא כל החיפאים הם קוטרים. רוצו ללוקס.
הציון: 4.5 זוגות מספריים
לוקס (Lux)
רחוב הנמל 13
טל': 077-2060970
א
מסעדהה סבירה ולא מעבר לזה