בדד

מאז ומעולם נמשכתי לשיער צהבהב, שהרי הוא נמצא באופן טבעי על ראשיהם (ועל חלקים אחרים בגוף) של קצת פחות מ-1.8 אחוז מאוכלוסיית העולם. לבלונדינים האמיתיים יש בדרך כלל גם עיניים בהירות ועור חיוור, ומשערים שהבלונד הוא מוטציה גנטית שהתפשטה באירופה לפני 11,000 שנה, אי אז בסוף עידן הקרח.

לנו הישראלים, שהמרחק שלנו מהבלונד הטבעי הוא בערך כמו המרחק מפה לשבדיה ובחזרה, תמיד היתה ערגה לילד בלונדיני עם שיער גולש ועם עיניים כחולות, וכשאחד כזה עובר ברחוב מיד פורצים מאיתנו תחושת ההורות והרצון להגן עליו. אולי זהו מקור השיוך הפרימיטיבי ורפה השכל המייחס לנשים בלונדיניות – איך לומר זאת בעדינות – טמטום.

השבוע נפרצו כל הסכרים כשפגשתי בלונדינית עם עיניים כחולות אשר ביטלה לחלוטין את סטריאוטיפ מרילין מונרו והביאה את ההעצמה הנשית אל הפריים טיים. הבלונדינית הזו היא לא אחרת מאשר שרון פרי – השדרנית ומגישת הספורט הכי יפה בתחום – שבאמתחתה סיפור כואב של חשיפת תמונות עירום שלה ברשת, שעם פרסומו רעשה הארץ וגעשה.

נפגשתי עם פרי במסעדת אלטו השוכנת במרכז הקונגרסים, והרושם הראשוני כשנכנסנו אליה היה שנחתנו במוסקבה היישר אל המסעדה המועדפת על האוליגרכים הרוסים. המקום מעוצב בסגנון ניאו-שיק עם גוונים של שחור ואפור, עם כמה שנדלירים עצובים שנראה כי נרכשו באחת מהחנויות בדרום תל אביב, עם וילונות טפט אפורים שמשתפלים מהתקרה, ובמרכזם פלזמה מיותרת שהורסת את הרצף הווילוני ומציגה לראווה את מנות הדגל של המסעדה, אשר נראות מלוטשות ומהוקצעות כאילו עברו פוטו שופ ביד אמן.

התחושה היתה שאנחנו מארחים את עצמנו במסעדה ושבדידות עוטפת אותנו. ולמה הכוונה בבדידות? פרי ציינה שהמקום הוא נטול אווירה, ואני הוספתי שאני מרגיש בודד וגלמוד. ואז הגיע המלצר אריף שבירך אותנו על הגעתנו, וניכר כי הוא היה מרוצה באמת ובתמים לקבל את פנינו.

הפעם בחרתי לספר לכם על חמשת הדברים שלא ידעתם על פרי עוד לפני שהמזון הגיע לשולחננו. אז ככה:
1. היא לא מבקרת במספרות ושונאת שנוגעים לה בשיער.
2. היא לא מסוגלת לראות בעיטות עונשין מ־11 מטר בגלל הלחץ.
3. היא לעולם לא נוטלת כדורים, אפילו לא אקמול.
4. היא חייבת להריח כל דבר.
5. היא לא אוכלת קלמנטינות.

* * *

הרעב הכה בנו, וכדי לשבור שבר כמעשה בני ישראל הזמינה פרי חציל ג’וספר מתובל בשמן זית, פטרוזיליה, לבנה, טחינה וכמה פלפלים, שטעמו היה כטעם חציל של פעם. למרות שברוב המסעדות עובר החציל מבעוד מועד טיפול ראשוני של קלייה על מנת שהוא יוגש לסועד לאחר שבע-שמונה דקות מרגע ההזמנה ולא 30 דקות, טעמו היה כאילו הוא נקלה בזה הרגע, וסימפוניית התיבולים שלצדו עטפה אותו בשמיכת פלנל ביתית וטעימה.

אני הזמנתי בריוש כבד אווז עם ריבת בצל בצד. לפני שאפרוט לפרוטות את הביזיון אשאף H2O ואנשוף CO2. אקדים ואומר שהצילחות (plating) היה לעילא ועילא. רמברנדט בשיאו. אך במבחן הטעם הוא דמה יותר למבחן כתמי הדיו של רורשך המיועד להעריך את מאפייני האישיות והחשיבה של אדם. מבחן זה בזמן הזה היה קובע אחד משניים: או שיש לנו הפרעת אישיות גבולית או שהשף משוכנע שאם הוא מפשיר כבד אווז וזורק אותו על טוסט אזי האוליגרך שבי, שמבין באוכל וראה כמה מנות בחייו, ייצא מגדרו. אך ההיפך הוא הנכון. הבריוש לא היה בריוש כי אם יצור כלאיים, ואני בכוונה משתמש במילה יצור מכיוון שהשף יצר כאן מוטציה חדשה בשם בריסט – שילוב של בריוש וטוסט. הבריסט היה אנמי ולא נמרח בממרח טוב שהיה מציל את המצב. כבד האווז היה צמיגי וטעמו לא היה כטעם כבד אווז עשיר ושמן, ככל הנראה בגלל שעבר הפשרה שהרגה את טעמו, שלא לדבר על מגדל של ריבת בצל – מגדל קלפים שהתמוטט. ואם לא די בכך, יו”ר ועדת הקישוט של המסעדה הוסיף צנון למנה. ריבון העולמים, מה הקשר בין צנון לכבד אווז?

חציל ג'וספר ובריוש כבד אווז

פרי זיהתה אי נוחות מכיווני, סיפרה לי שבעברה היא היתה מלצרית בעברה, שזו עבודה קשה ואיומה ושזוהי הסיבה לכך שהיא מקפידה להשאיר תשר מפנק גם על קפה, וביקשה ממני להתנהג למלצר בסבלנות. זה ברור, לא?

הזמנו סלט אלטו שלפי הכתוב בתפריט הוא מורכב מעגבניות שרי אדומות וצהובות, בצל ירוק וסגול, זיתון סורי, פטרוזיליה, כוסברה, ארטישוק, פלפל חריף, גבינת המאירי וזיתי קלמנטה. חשבתי שחזיון תעתועים פוקד אותי ומדובר בזן חדש של זיתים בטעם מנטה, אך לא – הכוונה היתה אכן לזיתי קלמטה. תתוקן הטעות לאלתר בתפריט.

סלט אלטו

ברגע זה הבנתי שפרי מעניינת בהרבה מהאוכל, אז הפעלתי את הרדאר הכרסנטארי שלי ושאלתי אותה מה כל כך יפה בכדורגל ואם היא חושבת שהיא שדרנית טובה. היא ענתה שהיא אוהבת דברים שהיא יודע איך הם מתחילים אבל לא כיצד הם מסתיימים, ואני הסקתי מכך שעלמת החן מחפשת עניין בחיים ושהיא חובבת אקשן. לגבי השאלה השנייה היא אמרה בצניעות שכן, היא שדרנית מעולה, ושלא קל להתברג בעולם של גברים – גם בעולם הכדורגל וגם בתחום גלישת הגלים שהו תחביבה הגדול ביותר.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

* * *

בשלב הזה עברנו למנות העיקריות ושנינו הזמנו את אותה המנה – פילה בקר שמוגש עם תוספת של תפוחי אדמה או סלט ירוק. תמורת 149 שקל למנה לא מוגזם לצפות לפילה איכותי ורך ולא לסוליית נעליים שהזכירה לי את חנותו של יחזקאל, הסנדלר המיתולוגי מבת גלים שהיה מומחה בתיקון סוליות. לא אקדיש מילים מיותרות על המנה הזו כי היא פשוט לא ראויה להתייחסות. בקצרה אומר שהפילה היה נורא.

בניסיון להציל את המצב הזמנתי ניוקי בעבודת יד בציר פטריות פורצ’יני, עם מחית כמהין, פטריות שמפניון, יין לבן, חמאה וקלפי פרמז’ן. הניוקי לכשעצמו היה טוב ונימוח, הכמהין הורגש היטב והפטריות היו נעימות, אך יאמר לי השף המלומד מדוע לא מצוין בתפריט שהוא חובב שדות של שום ולכן הטביע את הניוקי במושדיי – תערובת שום ולימון שהרומנים נוהגים לטבול בה את הקבב שלהם. לעתים כדאי להרגיע את היצירתיות מכיוון שעודף מרכיבים הורס. יוסר השום לאלתר מהמנה.

פילה בקר וניוקי

צללתי אל תוך האפרול שפריץ ואמרתי לפרי שהילדה שבה הגיעה לבקר אותנו. היא הביטה בי בפליאה אך קלטה מיד שאני אדם אינטואיטיבי. ביקשתי ממנה להפוך לרגע לנופר. “למה נופר?”, היא תהתה בצחוק גדול, ועניתי לה שאני מרגיש אותה נופר. היא נענתה לאתגר וסיפרה לי שנופר בת 14. הקשיתי ושאלתי אם היא אוהבת את נופר, ופרי השיבה שלעתים היא אוהבת אותה ולעתים שונאת. היא אוהבת את חוסר הדאגה, את החופש ואת הפראיות שבה, אך יש לכך מחיר, בדיוק אותו המחיר שהיא שילמה כשאיבדה את הסלולרי שלה ותמונותיה האישיות הופצו לראווה במרחבי הרשת. התחלתי להבין שנופר אוהבת קושי. קל לה לעבור משברים כי היא הבלונדינית הכי לא בלונדינית שיש, כי היא חתולת רחוב, כי היא שורדת, כי היא ילדת טבע. כשהיא מסיימת את השידור היא מסירה את המייקאפ, פושטת את התחפושת ומתחברת לאמא אדמה.

לפני סיום הייתי חייב לברר איתה משהו בעניין של נתינה. אמרתי לה שאני מרגיש שהנתינה שלה במימד האישי לגבר שאיתה היא אינסופית. היא אישרה את ההבחנה וציינה שקשה לה לקבל. היא נותנת ונותנת אך לא מוכנה לקבל בחזרה. המלצתי לה לנסות לפתוח את צ’אקרת הקבלה ולקבל מהיקום את מה שהוא מציע כי היא יכולה לקבל – והרבה – בזכות נתוניה המרשימים.

על קינוח ויתרנו כי הבנו את הפרינציפ, אבל המלצר האדיב הוציא לנו קרם ברולה OTH שטעמו היה חמוד. ובטח כבר הבנתם מה זה חמוד בשבילי.

המדדים

מדד הניקיון: התרשמתי מאוד – והפעם לטובה – מהדלתות העצומות של חדרי השירותים והמגבות המגולגלות, אך על הרצפה היו שלוליות של שתן שגרמו לריח לא נעים. במסעדה מהסוג שאלטו רוצה להיות מנקים את השירותים אחת לחצי שעה. לפחות.

מדד העיצוב: שחור ואפור יכולים לשדר יוקרה וסטייל, אך באלטו ההיפך הוא הנכון. המקום הוא קר ומרוחק. ניכר שנעשה ניסיון לשדר עיצוב מתוחכם, אך משהו כאן הולך לאיבוד. אקססוריז נכונים יכולים לשדרג את המסעדה.

מדד השכנים: משפחת לאוכין המקסימה שישבה לצדנו חגגה יום הולדת 50 לאבי המשפחה. הם ציינו שהם מבקרים במסעדה באופן קבוע בשל היותה יוקרתית ואירופית, ולדבריהם המזון הוא משובח, התפריט הוא מיוחד ושילוב הטעמים הוא נהדר.

מדד המחירים:
חציל ג'וספר – 38 שקל
בריוש כבד אווז – 58 שקל
סלט אלטו – 52 שקל
2 פילה בקר – 298 שקל
ניוקי – 69 שקל
3 אפרול שפריץ – 108 שקל
סך הכל – 623 שקל

לסיכום, יש אלטו ויש קונטראלטו. קונטראלטו הוא הקול הנשי הנמוך ביותר בשירה, ואלט הוא הקול הפנימי ההרמוני של היצירה שנותן את הקצב ודוחף את כל התזמורת קדימה. אלטו היא מסעדה שהקול בה הוא גברי מאוד, בשל העיצוב המנוכר ותחושת הבדידות שהיא משרה. מסעדת אלטו איבדה את המנצח והלכה לאיבוד בסבך האקלקטי של הטעמים והסגנונות. אבל יש לה פוטנציאל גדול לעבור מהפך, וזה יקרה אם המאסטרו יתעורר באחת מהאריות, ישנס את מותניו ויבין שבגורמה הוא לא חזק. קהל הסועדים מחפש איכות, אבל איכות היא לא פלצנות. פלצנות ונובורישיות הם כבר מזמן לא אפ טו דייט. אלטו לא מחדשת דבר בחוויה הקולינרית. ובעניין התשר? מצטער, שכחתי. הייתי מרוכז בילדת הטבע מולי.

הציון: 2 זוגות מספריים

אלטו
קדושי יאסי 2, מרכז הקונגרסים
טל’: 04-8373323