בוואדי ניסנאס נפתחה גלריית חיפה לאמנות – הגלריה הפרטית היחידה במגזר הערבי בעיר (גם בבית הגפן פועלת גלריה, אך היא חלק מהמרכז הקהילתי). יוזמת ומקימת הגלריה היא האמנית החיפאית סועאד נסר מח'ול, מתכננת ערים במקצועה, שמציגה את התערוכה הראשונה במקום – "המבול" – שמציגה תיעוד היסטורי של ואדי סאליב.
בטקס הפתיחה של הגלריה השתתפו אנשי ציבור רבים, ובהם חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה מחד"ש, שמשמש היום יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, וח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת. הגלריה תהיה פתוחה לציבור עד לכניסת הסגר לתוקפו ביום ראשון, והיא תפתח את שעריה מחדש בתום הסגר.
נסר מח'ול: "הרעיון להקים גלריה שתשמר את המורשת התרבותית של חיפה הערבית-פלסטינית התרוצץ בראשי במשך זמן רב. יש לי גם מטרה לקדם את התרבות ואת האמנות במגזר הערבי. אני עובדת הרבה ביישובים ערבים אבל לא עם עיריית חיפה. האבסורד הוא שעד היום לא ניתנה לי ההזדמנות לעבוד עם העירייה. פניתי לעירייה בעבר אבל הרעיון התמסמס בביורוקרטיה העירונית. לנו, האוכלוסייה הערבית-פלסטינית בחיפה, יש תרבות שאינה מיוצגת בעיר".
לדבריה, המגמה בתחום תכנון הערים בעולם הוא רב תרבותי: "בעולם יודעים לנצל את התרבויות השונות כי הן נכס. נכסים עירוניים הם לא רק מבנים אלא גם אוכלוסייה על תרבויותיה השונות, ובעיריית חיפה לא מבינים את זה. כאשר ראש העיר עינת קליש רותם, שהיא ארכיטקטית ומתכננת ערים במקצועה, מדברת על התחדשות עירונית, היא מדברת רק על דברים פיזיים – להרוס, לבנות, כמה קומות לבנות וכו'. היא לא מזכירה בכלל את התרבויות, ועל כך אני מתפלאת. המגמה בכל העולם היא לעשות התחדשות עירונית באמצעות התרבות והאמנות".
למה בחרת דווקא בוואדי ניסנאס כמקום לפתיחת הגלריה?
"כי בתרבותי אני קשורה לאוכלוסייה שגרה שם. התפנה שם מבנה ששימש נגרייה, ולאחר שיפוץ נרחב שארך שנה הפכנו את המקום לגלריה. מדובר בבניין בן 120 שנה, ולפני 1948 פעלה בו טחנת קמח. חלק מהיותי בוואדי הוא ההתחדשות העירונית שלו, ואני שואפת להכניס לכאן את האמנות ואת התרבות כגורמים בעלי משמעות. מטרה נוספת היא התיירות. לחיפה יש היסטוריה מפוארת שנהרסה ונעלמה, ואף אחד לא מזכיר את זה. במקום להחיות את ההיסטוריה של חיפה ולתרגם את זה לאבן שואבת לתיירים, זה מוסתר. אם באמת רוצים לדבר על דו קיום, למה לא להבליט גם את התרבות הערבית-פלסטינית? למה להכיר בנו כתושבים סוג ב'? מאז שפתחנו את הגלריה היא מוצף כל הזמן באנשים, גם יהודים".
על התערוכה בנושא ואדי סאליב אומרת נסר-מח'ול: "נולדתי ברחוב שיבת ציון בשולי ואדי סאליב, בבית של אבראהים אל-ח'ליל שהיה ראש העיר בשנים 1914-1911. היינו המשפחה הערבית היחידה שנשארה שם בשנת 48'. אבא שלי ניהל במקום בית מלון לצליינים הנוצרים, ובזכות זה הרשו לו להישאר. מסוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70 התחיל ההרס של השכונה. אני ואחותי, שהיא גם ציירת, ישבנו בקומה העליונה שבה היה חדר המשחקים שלנו, וצפינו במתרחש. היינו עדות לכל מה שקרה בוואדי סאליב. הרסו את הקסבה של חיפה, את אזור השוק ואת הבתים, והשאירו רק כמה שורות של בתים קרוב לרחוב שיבת ציון. גרנו בבית מפואר אבל השכונה היתה הרוסה. הרגשנו מבוישות כשהלכנו לבקר את חברות שלנו ונאלצנו לעבור בין ההריסות. ציירנו את הבתים שנהרסו, ובתערוכה אני מציגה תמונות מאז ומהיום. קראתי לתערוכה 'המבול' כי זה מה שקרה בוואדי – בלי התראה מוקדמת האנשים מצאו את עצמם פליטים-מהגרים בים בדרך ללבנון".
לדבריה, בשנים האחרונות מאבד ואדי סאליב את האופי הייחודי שהיה לו: "סגנון הבנייה הערבי-מזרח תיכוני שמאפיין את האזור משתנה והולך לאיבוד. אני מכירה את כל תוכניות השיקום של ואדי סאליב מאז שנת 1965, ומה שקורה שם היום זה לא בהתאם לתכנון. בתערוכה יש תמונות של ואדי סאליב לאורך השנים, ומבחינתי זה כמו לשמר את המקום. זה לא בדיוק אחד לאחד אבל קרוב מאוד למציאות".
מעיריית חיפה נמסר: "אין תגובה".
עצוב מאד שהאג'נדה לא אמנות אלא פוליטיקה
שוב מתברר:
יהודים – פלורליזם, שוויון, אומנות של כולם עבור כולם
ערבים – רק חיפה הערבית, רק פלסטינים, גזענות
האמנית מוכיחה את כל מה שאומרים בימין.
במקום גלריה פלורליסטית היא מקדמת רק אג'נדה פוליטית.
ולכן אין דו קיום ושלום.
כי צד אחד רוצה בו ולא עושה "גלריה חיפה לתרבות וזהות יהודית בלבד" , וצד שני רוצה להנציח קיפוח והפרדה.
אוהד
תקימי גלריה ברמאללה לתרבות הפלסטינית
שם נמצאת הנאורות והסובלנות
פחחחחחחחחחחח
סועאד יכולה להיות הסבתא של עינת
עינת קליש רותם נולדה בשנת 1970 בעוד סועאד מעלה את זיכרונותיה מתקופת המנדט ומשנות ה-60. אני מזכיר כי במאי 1948 התחנן אבא חושי בפני הערבים שברחו ללבנון, שיחזרו לחיפה ,ואלפים אכן חזרו כולל לואדי סליב.
Fuck arabs
Fucking arabs BYE BYE HAIFA TYE ARABS ARE TAKING OVER AND U STUPID JEWS DONT EVEN SEE THAT
כדאי ללמוד את קרב חיפה
הפצצת הבתים וההתקהלות של אלה שברחו מהבתים מבין תושבי העיר הערבים הבהירה שהיהודים לא מעוניינים שאף אחד ישאר. גם מי שביצע את ההפצצה סיפר שהוא קיבל פקודה מגבוהה, לכן זיבולים על יהודים ש תחחננו שהערבים ישארו מתאימים לפרופגנדה של שנות ה60.
הגברת בכתבה כנראה לא מבינה, היאהודים לא יגיעו לפסטיבל תרבותי אותנטי כמו שהיא רוצה, אלה באים לשטויות שמכינים בפסטיבל החג של החגים, עם בקלאוות ומוזיקה עממית. ואם היא תרצה להציג את המורשת הפלשתינית של העיר אז בכלל עדיף שתעשה את זה במחתרת, רוב יהודי חיפה לא יודעים דבר על ההיסטוריה ובשבילם יש מיטוס על דו קיום שמבוסס על חומוס.
שמשון
את הכסף שמים במוזיאונים חיפה ,ואילו מציגים מייצגים הפוגעים ברגשות המגזר ,מוזיאונים שנראים כמו חנות מכולת בשנות ה -70 מיליונים הולכים לאחזקה הוירטואלית ..שמבקר העירייה יבדוק סוף סוף לאן הלך הכסף