תיאטרון חיפה יחזור לפעילות עם הבכורה של ההצגה "הנשים של ג'ק" שתעלה ביום שני, 22 ביוני. היום (שני), לאחר כשלושה חודשי השבתה בשל התפרצות נגיף הקורונה, הודיעה מנכ"לית התיאטרון ניצה בן צבי ליוצרים, לשחקנים ולעובדי התיאטרון על החזרה לפעילות בכפוף למתווה שפרסם שר התרבות החדש חילי טרופר.
בן צבי: "כל כך חשוב לי להחזיר לעבודה את העובדים, את היוצרים ואת השחקנים שמשתוקקים לכך, וכמובן להחזיר לאולמות את הקהל הצמא לתרבות. אנשים חייבים לחזור לעבוד הכי מהר שאפשר".
ההצגה הראשונה שתעלה על במת התיאטרון תהיה כאמור "הנשים של ג'ק", שאמורה היתה לעלות ב-26 במרץ. ההצגה עוסקת בסופר שנישואיו השניים עומדים על סף פירוק והוא בוחן את מערכות היחסים שלו עם הנשים בחייו – הפסיכולוגית שלו, אשתו הראשונה, אשתו השנייה, אחותו ובתו היחידה. בחינת מערכות היחסים מתקיימת במציאות ובדמיון, וג'ק מקווה להפוך לגבר ראוי ולבעל אידיאלי ובכך להציל אולי את נישואיו ולאחות את השברים המתגלים בחייו ובנפשו.
את ההצגה מביים אלון אופיר ומככבים בה רמי הויברגר, אסי לוי, גל מלכה, נתי קלוגר/מיכל ינאי, שני קליין, מיכל פרדקין, יובל שרף ואלה עופרי/עמית פרופ.
המחזה נכתב על ידי סיימון בשנת 1992, הועלה בברודוויי באותה השנה והוצג 245 פעמים. סיימון נישא בחייו שלוש פעמים: נישואיו הראשונים לרקדנית ג'ואן ביין נמשכו 20 שנה עד למותה בשנת 1973, נישואיו השניים לשחקנית הקולנוע האמריקאית מארשה מייסון הסתיימו בשנת 1982, ובשנת 1987 הוא נישא לשחקנית דיאן לנדר, התגרש ממנה כעבור שנה ונישא לה בשנית בשנת 1990. לסיימון היו שלושה ילדים – שניים מאשתו הראשונה ובת שאותה הוא אימץ עם אשתו השלישית.
באמצע חודש יולי תעלה בבכורה הקומדיה "הקומיקאים", גם היא של סיימון, בבימויו של אילן רונן ובהשתתפותם מוני מושונוב, שלמה בראבא, מיכאל מושונוב, סיגלית פוקס ונועה טסה. ההצגה אמורה היתה לעלות ב-11 במרץ, אך היא בוטלה ברגע האחרון.
באמת הצגה נהדרת של עוולה כלכלית ותרבותית
ההצגה חייבת להימשך משכורות עתק להנהלות של התיאטרון העירוני, רשות הספורט, אתו"ס, מוזיאוני חיפה.
קיצוץ עד זוב דם בהשקעה במוסדות התרבות האלה ורוב התקציב לממן משכורות גבוהות להנהלות הגופים האלו
כל מנכ"ל מרויח כמו 8 עובדים.
זריקת עובדים בשכר נמוך הביתה בטענה שנצברו גרעונות. תוכניות שיקום התיאטרון שפכו כסף על קניית הצגות מתל אביב!!!
ההצגה הזו בהחלט נמשכת ונמשכת באין מפריע. השחקנים והעובדים בכל התרבות מפחדים ושותקים כי בניגוד לעובדי תברואה
הם לא יכולים להפוך פחי זבל ולייצר מטרדים