“חיית בר כמוני לא יכולה להתקיים פה”

לא מזמן נכחתי בשיחה שבה נדון משבר המנהיגות העובר על העיר בשנים האחרונות. המחשבה שראוי להכשיר מועמד חדש לראשות העיר כבר כעת, כדי שיוכל להתמודד בבחירות אחרי שכבר צבר איזשהו רקורד ציבורי, עלתה בפעם המי יודע כמה. ואז זרק מישהו את אחת המחשבות שעוברת בראשי מדי פעם: “לא כדאי לדבר עם שחר סיון על הדבר הזה?”.

המחשבה הזו היא טבעית ומופרכת באותה מידה. סיון הוא לא איש מנגנון עירוני, וככל הנראה גם לא יהיה. הוא אמן, הוא טבח, הוא יזם, הוא מפיק, הוא רעיונאי, הוא מוביל, הוא מושך, הוא דוחף, הוא מאתגר, הוא השתחל אל בין הלוחות הטקטוניים של העיר ושינה את התנועה שלהם. הוא שימש כאלמנט המחבר בין כל מי שהפכו את העיר התחתית למוקד עניין בזמן שהיא עוד היתה מוקד עניין וגם הרבה לפני כן. הוא זיהה את הכיוונים ואת הסובייקטים והוסיף לקלחת הזאת לא מעט מהאנרגיה האישית שלו – אותה אנרגיה שמניעה אנשים קדימה אבל גם למעלה וגם פנימה, והזניק את התהליכים הישנוניים של קהילת האמנות, הבוהמה והבליינות.

במרכז העשייה של סיון עמד הסטודיו שלו, שלו הוא העניק את השם הנמלה – בניין ברחוב הנמל שבו הוא אכלס קומה ומשם היה מוציא מעת לעת אירועים לגג רחב הידיים המשקיף על רחוב הנמל, על פסי הרכבת ועל הרציפים. 12 שנה חלפו מאז ראשית ימי הנמלה, וכחלק מהתהליך הממושך של הפרידה מהעיר התחתית, שכבר לא נותר בה הרבה מהלחלוחית המיוחדת שאפיינה אותה בתקופה החלוצית, החליט סיון לסגור את הסטודיו שלו ולעבור להדר. עבור רבים, סגירת הסטודיו מגלמת את הסתלקות המעוז האחרון של פעילות תרבותית משמעותית בעיר התחתית, כזו שמעצבת את סביבתה ולא רק מהווה תגובה לה.

התערוכה בנמלה (צילום: שחר סיון)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

שמיכת טלאים

מרכז הפעילות בסטודיו הנמלה היה ערבי המודל בימי שני שסיון קיים במשך שנים עם עשרות תלמידים. אליהם הצטרפו הופעות, השקות ספרים, מסיבות וכינוסים ספונטניים. העובדה שסיון גם התגורר בסטודיו גרמה לכך שחלק לא מבוטל מחייו הפרטיים התנהלו במרחב הציבורי. זה התאים מאוד לסיטואציה שבה הוא היה רתום בכל מאודו לקידום הסצנה של העיר התחתית.

ואז פתח סיון את וניה ביסטרו ותיעל את האנרגיה העצומה שלו אל המטבח. במשך יותר משנתיים הוא עמד מאחורי משטחי הנירוסטה של המסעדה, ומידת ההשקעה שלו בסטודיו ובאפיקי תרבות אחרים בעיר התחתית פחתה. כאשר עזב את הביסטרו, העיר התחתית כבר היתה שונה. הוא שב לעולם שלאחר המהפכה שהוא עצמו חולל, ושהיה לו בו כבר פחות חלק. אמני גלריה האגף – שותפיו בהחייאת העיר התחתית – פנו לדרכיהם הנפרדות, סטודיו הנמלה פעל בחצי כוח, ובמקביל הוא כבר התחיל לבנות את השלב הבא: הוא הצטרף כמורה לבית הספר לאמנות הנביאים – חדר עבודה, ובשנה האחרונה הוא מרכז פרויקט של קרן רקנאטי שבמסגרתו קיבץ אמנים שקיבלו חדרי סטודיו לעבודה באזור שוק תלפיות. הקבוצה פועלת ביחד ועורכת גם אירועים מוזיקליים, אמנותיים, קולינריים ואחרים שמושכים קהל לאזור המתעורר, תוך שאיפה להעניק לו מבלי להשתלט עליו ולשנות את אופיו המקורי.

מחר (שישי) ובשבת, בשעות 18:00-13:00, יקיים סיון תערוכה מסכמת לשנות הפעילות הרבות של סטודיו הנמלה. מעבר לפריטי האמנות שיוצעו למכירה, יהיו שם תקלוטים, הופעות וקריאת שירה.

“התערוכה מציגה יצירות אקספרסיביות ואינטואיטיביות אשר עוסקות בפן האישי והאנושי של אמנותו של סיון”, נכתב בדברי האוצרות, “העבודות השונות מתמקדות במידה רבה בסביבתו הקרובה – בני משפחתו, חבריו ודיוקנאות עצמיים, כמו גם המודלים שעמם סיון עובד לאורך השנים בסטודיו. רוב היצירות המוצגות נוצרו בתקופות מעבר, מחוץ לסדרות הגדולות של האמן, כמעין שמיכת טלאים אשר מחברת ומאחדת בין קפסולות זיכרון שבהן כל יצירה משמרת זמן, תחושה, הרגשה, חוויה וזיכרונות”.

עבודה של שחר סיון (צילום: שחר סיון)

חדר משלו

“העיר התחתית היתה בשבילי עולם קסום ופראי, כמו סוואנה אורבנית”, אומר סיון, “התהליך המואץ מדי של תיירות פנים – כל הברים שבאים לעשות כסף במיידי לתקופה קצרה – גרם לפירוק המבנה האורגני של האזור ובעצם שינה את תנאי המחייה, כך שחיית בר כמוני לא יכולה להתקיים פה. הסטודיו, כמוקד תרבות שמאפשר לארח את כל תחומי האמנות ללא צנזורה, נסגר. רציתי להקיף את עצמי באנשים מופלאים. רציתי – תקרא לזה בוהמה – כי הרגשתי שיש לי מה לתת להם והרבה מאוד מה ללמוד".

באיזו מידה הקשתה עליך העובדה שהסטודיו הוא גם מקום המגורים שלך וגם מקום שמתקיים בספירה הציבורית?

"החיים הגלויים היו מסע של עשור. המחיר של הציבוריות בבית ובסטודיו, של ‘להיות בחוץ’, הוא גבוה מאוד, ועמדתי בו. לאחרונה התבהר לי יותר ויותר שהעולם הפנימי שלי צריך יותר הגנה, וכך גם העבודה שלי כאמן. ההחלטה להפריד את הסטודיו מהמרחב הפרטי באה מרצון לדיוק ולמיקוד. אני עדיין פועל בזירה, מנהל את הקרן, שותף בנביאים – חדר עבודה, מציג ומלמד, רק שאני רוצה את החדר משלי לתקופה הקרובה. אני יוצא למשלחת מחקר חדשה על שחר האמן”.

מהי בדיוק אותה קרן מדוברת?

“הקרן בשבילי היא המקום שבו אני יכול להרפות וללמד את האמנים שאספתי איך להיות קבוצה, איך לפעול בחופשיות כאמנים ואיך ליהנות מזה. אני שם כל הזמן אבל מאחורי הקלעים. יש דור חדש שצריך להשתפשף אל מול הציבוריות, לחדש ובעצם לשאול שוב פעם מה זו גלריה, מהי אמנות טובה, מיהו הקהל שלנו, אם אנחנו טובים לשכונה, איך עושים אמנות ביחד וכו’. זו משימה מורכבת, חתרנית במהותה, שאני מתרגש לקחת בה חלק”.

כיצד ייראה הסטודיו החדש?

“הוא יהיה הרבה יותר קטן. אני קורא לו 'הצוללת'. חלקו ייבנה צפוף צפוף – אחסון, כיור, מיטה, ארונות, ציורים ופסלים, כלי עבודה – הכל שלוב זה בזה. מקסימום ניצול מרחב לגובה. חלקית זה משל לחדר המנועים של הצוללת – שולחן העבודה מניע אותי מתחת לפני השטח למרחקים ארוכים, ואולי לשטחי אויב”.

עבודה של שחר סיון (צילום: שחר סיון)

עבודה של שחר סיון (צילום: שחר סיון)