כבר 30 שנה נפגשים 37 חברי האנסמבל החיפאי מנעד לחזרות בבית יד לבנים בעיר, אך כבר חודשיים, מאז ההסלמה בלחימה בצפון, הם לא נפגשו. המנצחת והמנהלת האמנותית של האנסמבל אירית רימון-ניידוף, אשר מתגוררת בגליל התחתון, לא נותנת לטילים להשתיק את המוזות ומקיימת חזרות לכל חברי ההרכב באמצעות הזום.
"אני גרה ביישוב הקהילתי גילון, באזור מטווח מאוד, וצריכה לנסוע בכבישים מסוכנים כדי להגיע לחיפה" מספרת רימון-ניידוף, "אני לא יכולה להגיע לחזרות, אז אנחנו עושים אותן בזום".
איך אפשר לקיים חזרות ל-37 אנשים בזום?
"זה משהו שהתמחיתי בו בתקופת הקורונה. כשהכניסו את כולנו לסגר הבנתי שאני צריכה לשנות קונספט, אחרת ניאלץ להפסיק לעבוד. אמרתי לכולם שיש דבר כזה שנקרא זום וביקשתי שיורידו אותו למחשבים שלהם. אז הזום עוד היה בראשיתו ולא היו לו היכולות שיש לו היום. מצאתי שיטת עבודה שהרבה מנצחים ניסו אותה ללא הצלחה והתייאשו, ולכן אני כמעט היחידה בארץ שעושה את זה, אם לא היחידה. שיטת העבודה שפיתחתי מחלקת את החזרה ליחידות של 45 או 60 דקות לכל קול בנפרד. יש ארבעה קולות במקהלה, ואני עובדת בנפרד עם כל קול. ככה אנחנו לומדים המון שירים חדשים. אני שולחת להם הקלטות ומיקסים, הם עובדים עם זה ועולים לזום, וכך אני עובדת איתם".
רוצים להישאר מעודכנים?
השיטה שפיתחה רימון-ניידוף מתקבלת בהתלהבות. "חברי האנסמבל מודים לי בכל יום מחדש, אחרת הייתה להם הפסקה טוטאלית", היא אומרת, "את התקופה הזאת אני מנצלת בעיקר כדי ללמד שירים חדשים. בכל שבוע אני שולחת להם שיר מוקלט, ואחר כך אנחנו עובדים עליו. כשניפגש הם יראו שהם יודעים את כל השירים. היום למשל אנחנו עושים ערב זמר בזום. אני מקרינה את המצגת של המילים, וכל אחד בבית שלו עם בני הזוג, עם החברים או עם השכנים יכולים לצפות בשירים ולשיר ביחד איתי".
באופן טבעי, בוודאי נתקלתם באזעקות במהלך החזרות.
"כבר קרה שפתאום היו אזעקות, אז אני אומרת להם 'חבר'ה, רגע. אני רצה לממ"ד. ניפגש עוד עשר דקות. חכו לי'. רק אתמול היה מקרה שאחד בדיוק נכנס לממ"ד ושני בדיוק יצא מהממ"ד. אף אחד לא יפסיק את השירה שלנו".
תגובות