עונת התערוכות החדשה של מוזיאון חיפה לאמנות תיפתח ב-1 באוגוסט. הפתיחה תכלול שש תערוכות יחידה של אמניות המתגוררות בצפון הארץ או שגדלו ביישובי הצפון, וחלקן יעסקו במלחמה עם לבנון ובהשלכותיה על התושבים באזור.
"בעת של כאב, כעס ואימה, המוזיאון עורך מחווה של אמון ותמיכה בכוחות היצירה, היופי והחיים המפעמים בצפון הארץ – מעמק יזרעאל, דרך חיפה והקריות ועד לקו העימות בגליל העליון ובגליל המערבי", אומר האוצר הראשי קובי בן מאיר, "שש תערוכות יחיד לאמניות מחבל ארץ זה פורשות ביחד מגוון של אופני הסתכלות על היות אשה בישראל. כל אמנית מתייחסת בדרכה לאימת המלחמה ובוחנת גבולות גופניים לצד חיכוכים גיאוגרפיים ותרבותיים. ההצלה שהן מציעות עוטה את דמותה של קהילת נשים יוצרת וחומלת".
אלה ליטביץ: "לתוהו ולבוהו תשוקתם"
אלה ליטביץ, אמנית רב תחומית, נולדה בחיפה, והיא מציגה את תערוכת היחיד הגדולה ביותר שלה עד כה, ובה עבודות חדשות בפיסול, בצילום ובווידאו, ובמרכזה עבודת סאונד בשמונה ערוצים. עבודת הסאונד היא עיבוד אינסטרומנטלי בחצוצרות ל"מלחמת בני אור בבני חושך" – מלחמת אחרית הימים שתוארה במגילות קומראן. צלילי העבודה הם הלחן של מלחמת הטוב המוחלט ברע המוחלט, והתפשטותם בחלל מגוללת כוריאוגרפיה של לחימה. התערוכה של ליטביץ בוחנת תהליכי התפרקות של חומרים ותרבויות ואפשרויות של טרנספורמציה.
אוצר: קובי בן מאיר.
אלה ליטביץ, מתוך "אונטולוגיה של הריק"
הדר סייפן: "פטרול"
הדר סייפן נולדה בקיבוץ דפנה בגליל העליון, וכעת היא מתגוררת בקיבוץ גשר הזיו בגליל המערבי. בתערוכתה היא מציגה מקבץ של עבודות וידאו ותצלומים, שבכולן היא מתפקדת כחיילת – מתצפתת על כלי טיס, פותחת צירים, מפטרלת סביב יישובים מפונים ויורה במצלמתה. הטבח של 7 באוקטובר חידד את תפקידם של אזרחים בהגנה על ביתם – אזרחים שחשו מופקרים על ידי המדינה, ובחרו למלא בעצמם את הוואקום שהותירו המוסדות הרשמיים.
נוסף על עבודת וידאו שצילומיה הסתיימו לפני 7 באוקטובר, בתערוכה מציגה סייפן שתי סדרות צילומים חדשות שנוצרו אחרי פינוי יישובי הגליל בתמיכת המוזיאון. מאז פינוי יישובי הצפון ערכה סייפן כמה נסיעות ליליות בכבישים הסמוכים לגבול לבנון וצילמה את סביבתם. כמעט דבר אינו נראה בתצלומיה מלבד חשכה, וסימני החיים היחידים ביישובים המבודדים הם תאורת כבישי הביטחון המקיפים אותם. בדימויים שנוצרו – ספק תכשיטים מנצנצים, ספק גדרות חונקות – אין זכר לחיים שהיו אמורים למלא את היישובים, ובמקומם נותר חלל שחור וחסר.
אוצר: קובי בן מאיר.
רוצים להישאר מעודכנים?
ליהיא טלמור: "מהחשכה"
ליהיא טלמור, אמנית הדפס, מתגוררת בקיבוץ אדמית, שממנו היא פונתה לעכו. טלמור, בת 80, היא בעלת ידע ויכולות יוצאות דופן בטכניקת ההדפס הצילומי, וזאת התערוכה המקיפה המוזיאלית הראשונה שמוקדשת ליצירתה.
התערוכה מסכמת את עבודתה של טלמור בשני העשורים האחרונים ומציגה יכולות המצאה וחדשנות בטכניקות הדפס מוכרות. ההדפס מאפשר לה לעקוב אחר מה שנעדר ולהנכיח אותו מחדש, תוך חשיפת התחושות והמשמעויות האחוזות בו. עבודתה מתחילה לרוב בצילום של מרחב שיש בו עקבות של סכסוך. מהצילום היא מקלפת שכבות, גורעת ומוסיפה אלמנטים, עד שהדימוי הסופי מתרחק מהתצלומים שמהם הוא נולד ובורא מקום אחר.
אוצרת: שחר דורון.
מרב סודאי: "בת-אלה"
מרב סודאי נולדה בנהריה ומתגוררת כיום בקיבוץ גבת. חלל התערוכה הפך למערה שקירותיה מצוירים כאתר פולחני לאלה קדמונית. היא שואבת השראה מציורי קיר במקדשים ובמנזרים הינדואיסטיים ובודהיסטיים, תוך החלפת הדמויות כולן בדמותה של אשה אחת – דמותה שלה.
מיצב הציורים מורכב מסדרה מרובדת של דיוקנאות עצמיים, שבהם סודאי בוחנת את גופה העירום כאובייקט לציור בעודה מתבוננת בעצמה פנימה, כסובייקט. בהנחת צבע מדולל על הבד, היא עורמת זו על גבי זו שכבות שקופות, שמסתירות או מגלות שכבות תחתונות של עירום נשי. במשחק שבין חשיפה להסתרה ובין הכרה בכוח פנימי להפגנה של פגיעות, סודאי פורשת את מגוון התחושות הגופניות והמנטליות הנובעות מהיותה אשה.
אוצר: קובי בן מאיר.
לירון חנה אוחיון ועמית גביש: "6+1"
לירון חנה אוחיון ועמית גביש מתגוררות בחיפה, ותערוכתן נוצרה במסגרת "החממה לאמנות מקום" של חברת מוזיאוני חיפה. השתיים מציגות מיצב וידאו בשישה ערוצים, אשר מראה שש פעולות שנעשו בעזרת קבוצה של שש נשים במרחב הציבורי החיפאי. עיקרן של הפעולות בהתמודדות משותפת עם תשוקות ועם פחדים אישיים.
בעִתות של משבר המערער את האמון במוסדות הרשמיים, העבודה מעיינת בחשיבותו של כוח הובלה אזרחי ובכוחם של שכנים טובים להושיע אלה את אלה. גביש ואוחיון יוצרות משל על עיר לילה, שבה אמניות לוקחות לידיהן את האחריות על הסדר הציבורי ומציעות סדר מטריארכלי משותף ומלא חמלה, שכולו אמונה באדם.
לירון חנה אוחיון ועמית גביש, מתוך "6+1" (צילום: יסמין שפט)
רחל אניו: "דמות קמה לחיים"
רחל אניו נולדה וגדלה בקרית ים, ותערוכתה נוצרה גם היא במסגרת פרויקט "החממה לאמנות מקום". אניו גייסה לפרויקט 13 נשים יוצאות אתיופיה, וביחד הן חקרו את תרבותן באמצעות עבודה בטכניקת הקולאז'. על בסיס מאגר דימויים שהכינה אניו מתוך אלבומי משפחתה יצרו המשתתפות קולאז'ים בהדרכתה. אניו פירקה וחיברה את הקולאז'ים הללו לקולאז'ים חדשים משלה, ועם ניירות במרקמים שונים היא מפסלת קולאז'ים תלת מימדיים.
באמצעות הפירוק וההרכבה של הדימויים לומדת אניו לומדת את זהותה האתיופית ומתוודעת מחדש אל תרבותה. מול האופן שבו הוגדרה הזהות האתיופית מבחוץ על ידי החברה הישראלית הוותיקה, היא יוצרת הגדרה תרבותית עצמית ובונה סיפור שהנשים האתיופיות הן גיבורותיו.
הגלריה לכל המשפחה של מוזיאון חיפה לאמנות מקדישה את הפעילות שלה לטכניקת הקולאז' בהשראת התערוכה. החלל עוצב בשיתוף פעולה בין אניו לאדריכל אריאל ערמוני, והוא יזמין מבקרים ליצור קולאז'ים מאותו מאגר דימויים ולהשתתף בתצוגה מתהווה של עבודותיהם. הגלריה גם תאפשר להכיר אלמנטים חשובים בתרבות החומרית האתיופית, לפי סיפורים של אניו.
אוצר: עוז זלוף.
שבתאי לוי 26. אירוע פתיחה: חמישי, 1 באוגוסט, בשעה: 19:00. הכניסה חופשית.
תגובות