בשבת יתקיים אירוע הפתיחה של שלוש תערוכות חדשות במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית. התערוכה המרכזית היא "עיצוב יפני היום 100", שמאגדת דוגמאות איכותיות של עיצוב יפני מנקודת המבט של ימינו, ושתי האחרות הן תערוכות צילום של אמנים ישראלים שמתכתבים עם התרבות היפנית – "אור על עור" ו"בנות סושי יפניות". אירוע הפתיחה יתקיים במעמד שגריר יפן בישראל אראי יוסוקה וראש העיר יונה יהב. התערוכות יפתחו את שעריהן לקהל הרחב ביום ראשון.
התערוכה "עיצוב יפני היום 100" פותחה לראשונה בשנת 2004 ונדדה בעולם במשך עשור בהצלחה גדולה. ב-2013 פותחה מהדורה חדשה שלה, וכעת מוצגת מהדורתה השלישית. היא כוללת יותר מ-100 פריטים, שרובם נוצרו לאחר שנת 2000 אך לצדם גם כמה יצירות מופת מתקופות מוקדמות, שדרכן ניתן להתחקות אחר שורשי העיצוב היפני העכשווי – ממוצרי צריכה ועד למערכות ולשירותים בלתי מוחשיים.
העיצובים הללו, שמהווים חלק בלתי נפרד מחיי היומיום ביפן, משקפים את השינויים בחברה היפנית לאורך השנים. בין המוצרים האייקונים המוצגים בתערוכה – המצלמה הראשונה של ניקון, בקבוק רוטב הסויה של קיקומן, הווקמן המיתולוגי של סוני, שעון בעיצובו של איסי מיאקי, סיר אורז חשמלי וקוד QR. ייחודה של התערוכה בכך שהיא לא רק מציגה מוצרים יפים או מעניינים, אלא מאפשרת הצצה לאורח החיים היפני לאורך השנים.
אוצרת מוזיאון טיקוטין אתי גלס גיסיס: "קסמו של העיצוב היפני טמון בשילוב שבין טכנולוגיה מתקדמת לעבודת כפיים. קשה להאמין שעדיין בעידן הייצור ההמוני, הטאץ' האחרון הוא של בעל המלאכה. העיצובים המרגשים ביותר בתערוכה הם לאו דווקא אלא שמדגימים טכנולוגיה מתקדמת אלא אלה שמצליחים לתרגם מסורות עבר לחיי ההווה, למשל מזבח בודהיסטי ביתי בגודל של נייר A4 או מיכל אורז מעץ ששומר על טריות האורז לאורך זמן, וכל זאת בעיצוב עכשווי".
רוצים להישאר מעודכנים?
התערוכה "אור על עור" היא של הצלם מיכאל סלע, בן 26, שהחליט בגיל 17 להיות הצלם הטוב בעולם. מצויד במצלמת פילים תוצרת פנטקס שקיבל מאביו, הוא יצא למסע צילום שעבר ב-2019 גם ביפן, והיא הפכה להיות לו לבית. במוזיאון יוצגו 27 מעבודותיו של סלע, שמבטאות רגש סנטימנטלי ומאגי בעת ובעונה אחת. תצלומיו הם אמצעי ליצירת קשר עם מציאות אחרת, יפנית ורחוקה מחד, אבל אינטימית מאוד מאידך. הוא מכיר את רוב האנשים שצילם, והצילום עבורו הוא הנצחת רגעים קטנים במחיצתם.
עבור סלע, הבחירה להמשיך ולהיצמד למצלמת פילים בעידן דיגיטלי היא הבחירה בחוסר הידיעה שבתוצאה הסופית. כל קליק הוא בעל משמעות, והצילום בשחור-לבן הוא ביטוי של אל זמניות. "אני לא רוצה שיידעו מתי צולמה התמונה – לפני שנה או 50 שנה", הוא אומר. לצד נוכחותם של אנשים בולט ביצירתו אלמנט האור. סלע לא משתמש במד אור אלא מכוון את האור בעצמו ויוצר תאורה רכה. "אני מכוון את הצמצם לפי העין שלי והמידה שבה אני נאלץ לסגור את עיניי, למשל, מול השמש, או דווקא לפתוח אותן בחדר חשוך", הוא מסביר.
שמש חורפית מתוך התערוכה "אור על עור" (צילום: מיכאל סלע)
התערוכה השלישית היא "בנות סושי יפניות" של הצלמת חדוה רוקח. יוצגו בה 16 תמונות שצולמו ב-19 בינואר 2024 בהתכנסות של שש נשים (קאורי, נעמי ע', יורי, ממי, ארי ונעמי ש') שנפגשו כדי להכין סושי עבור החיילים בחזית. במשך שעתיים הן הניחו אורז על אצה, קילפו אבוקדו, הוסיפו גזר, חביתה ומלפפון, גלגלו אצות וחתכו אותן. אחת אורזת בזמן שהשנייה כותבת ברכות לחיילים, לא כדי להשביע את רעבם אלא כדי לפנק אותם, להעניק להם מזון שהן מיומנות בהכנתו ושאותו הן נוהגות להכין לבני משפחותיהן.
מתוך התערוכה "בנות סושי יפניות" (צילום: חדוה רוקח)
"בעת הכנת הסושי שררו ביניהן הרמוניה וסדר שהקסימו אותי", אומרת רוקח, "הפעולות המתואמות, האקרובטיקה העדינה של אצבעות הנעות בחינניות על גבי אצות, וההבנה שהיתה ביניהן בשתיקה, בצחוק ובדיבור, היו יפים בעיניי, כמו גם הסינרים המגוהצים והמטפחות היפניות שהן חבשו לראשיהן. שש נשים, שישה סיפורי חיים מלאים בהכרעות, בפחדים ובתקוות. בין ההכרעות ניצבת ההחלטה לחיות בישראל, רחוק מהוריהן, מבני משפחותיהן, מעמן ומארצן. הן החליטו לקשור את גורלן בגורל בני עמי ולגלות סולידריות גם בעת הקשה והמורכבת הזאת".
שדרות הנשיא 89. התערוכות יינעלו ב-25 בנובמבר.
מתוך התערוכה "בנות סושי יפניות" (צילום: חדוה רוקח)
תגובות