הסופר סמי מיכאל הלך היום (שני) לעולמו בגיל 97. מיכאל נולד בבגדד, עיראק, ב-15 באוגוסט 1926 בשכונה מעורבת של יהודים, מוסלמים ונוצרים. בגיל 15, בעקבות עליית המשטר הפרו-נאצי בעיראק והפרהוד (גל אלימות נרחב כלפי היהודים בעיראק), הצטרף מיכאל למפלגה הקומוניסטית העיראקית שפעלה נגד המשטר ולמען דמוקרטיה וזכויות האדם. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה האמריקנית בבגדד ופעל כעיתונאי בעיתונות הקומוניסטית. בשנת 1948 הוצא נגדו צו מאסר. באמצעות מבריח שאִרגן אביו חצה מיכאל את הגבול לאיראן ונאלץ לשנות את שמו.
באיראן שהה מיכאל במשך שנה והצטרף כחבר למפלגה הקומוניסטית האיראנית, שם המשיך לפרסם מאמרים נגד המשטר בעיראק. ב-1949, בשל חשש שהשלטון באיראן יסגיר אותו לשלטונות העיראקיים, הוא פנה לסוכנות היהודית ועלה לישראל, אף על פי שהמפלגה הקומוניסטית הציעה לו לעבור לברית המועצות. מיכאל הגיע בטיסה שבה נאמר לנוסעים כי היעד של המטוס הוא פריז, אך הוא נחת בשדה התעופה בחיפה. פרשה זו היתה נושא הסיפור "היום הראשון בישראל היה בחיפה", שבו תיאר מיכאל כיצד התאהב בעיר עוד בראותו אותה מהאוויר.
בתחילה התיישב מיכאל ביפו, ולאחר מכן עבר להתגורר בחיפה בעקבות הצעה שקיבל להיות חבר מערכת בעיתון "אל-אתיחאד". יוזם המעבר של מיכאל לחיפה היה הסופר אמיל חביבי, לאחר שמיכאל שלח לעיתון שני מאמרים. מיכאל התגורר בוואדי ניסנאס ופרסם סיפורים ומאמרים ב"אל-אתיחאד" וב"אל-ג'דיד".
בשנת 1955 התמודד מיכאל מטעם המפלגה הקומוניסטית הישראלית למועצת פועלי חיפה, אך זמן קצר אחר כך פרש מהמפלגה לאחר שהתאכזב מהטוטליטריזם של ברית המועצות. הוא החל לעבוד כמודד בשירות ההידרולוגי של משרד החקלאות, שם עבד במשך 30 שנה עד לפרישתו. חוויותיו כעובד השירות ההידרולוגי שימשו השראה לספרו החצי-אוטוביוגרפי משנת 2001 "מים נושקים למים".
בשנת 1974 פרסם מיכאל את הרומן הראשון שלו "שווים ושווים יותר", העוסק בחיי העולים החדשים של שנות ה-50 בישראל במעברות ובאפליה העדתית שממנה סבלו העולים מארצות ערב. כעבור שנה הוא פרסם את ספר הילדים הראשון שלו "סופה בין הדקלים" על הרפתקאותיהם של נערים יהודים בעיראק בימי מלחמת העולם השנייה. בשנת 1977 פרסם מיכאל את הרומן השני שלו "חסות", שעסק בקבוצה של פועלי שמאל יהודים וערבים במהלך מלחמת יום הכיפורים.
רוצים להישאר מעודכנים?
בשנים 1980–1991 התגורר מיכאל במעלות-תרשיחא. בשנים 1987-1981 הוא תרגם את הטרילוגיה הקהירית – סדרה של שלושה ספרי רומן היסטורי שנכתבו על ידי הסופר ואיש הרוח המצרי נגיב מחפוז. בשנת 1987 פרסם מיכאל את "חצוצרה בוואדי", שעובד למחזה על ידי שמואל הספרי, וב-2001 עובד הספר לסרט שזכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה. בשנת 1993 יצא לאור ספרו "ויקטוריה", המגולל את סיפור חייה של אשה יהודייה, החל מילדותה בבגדד ועד לזקנתה בישראל. הספר תורגם גם לערבית והופץ בעיראק וברחבי העולם הערבי.
בשנת 2001 נבחר מיכאל לנשיא האגודה לזכויות האזרח – תפקיד שבו כיהן עד לשנת 2023. בשנת 2005 יצא לאור ספרו "יונים בטרפלגר" המגולל את סיפורו של זאב אפשטיין, גבר ישראלי עשיר ומצליח, בן מסור לאמו ניצולת השואה, המגלה יום אחד שהוא בן מאומץ: הוריו הביולוגיים הם פלסטינים שנמלטו מחיפה בשנת 1948, והוריו המאמצים מצאו אותו בבית נטוש. בהמשך אמו הביולוגית נבילה מגלה אותו ונכנסת לחייו, ובין השניים נרקמים יחסים קרובים. הספר נכתב על פי ספרו של הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני "השיבה לחיפה".
מיכאל הוא אחיה של נדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן, שפעל בסוריה בשירות המוסד הישראלי. הוא היה נשוי שנים רבות למלכה – מורה שהקימה וניהלה במשך שנים את בית הספר רוממה בחיפה. לשניים בת, דקלה, מורה אף היא, ובן, אמיר, שניהל את בית הספר העל יסודי משגב ואחר כך היה מפקח מחוז צפון במשרד החינוך. לאחר מכן נשא מיכאל לאשה את רחל יונה מיכאל, שהיתה עיתונאית בעיתונים "דבר" ו"הפטיש" וברדיו קול ישראל.
בשנת 2002 זכה מיכאל באות יקיר העיר חיפה.
אייל
העמותה שנקראת "האגודה לזכויות האזרח" אינה ארגון לאומי או ארגון ממלכתי.
זו עמותה שמייצגת רק "מיעוטים בישראל" ולכן גם השם שלה "אזרח" מטעה. היא מייצגת רק מעט מאד אזרחים
והיא פועלת ממש כמו ארגון לאומני אנטי ישראלי כשהיא מייצגת "זכויות" של מי שפגעו ורצחו ישראלים בטרור לאומני
ראויים יותר מכל סופר
מתי ינציחו את לוחמי חרבות ברזל שנפלו על הגנת המולדת?